סַחַר חֲלִיפִין, או "בַּרְטֶר" (באנגלית: Barter), הוא שיטת מסחר המבוססת על החלפת סחורותושירותים. בשיטה זו לא קיים מוצר אשר מוגדר כאמצעי חליפין (כמו הכסף בו נעשה שימוש בימינו), ולפיכך אין הבחנה בין קונה ומוכר, מפני שכל משתתף בסחר משמש בו זמנית הן כקונה והן כמוכר.
כבר בסוף העת העתיקה נהגו אנשים להחליף מוצרים שייצרו או נכסים שהיו בידם, תמורת מצרכים או נכסים של אנשים אחרים בהם חפצו, וכן לשלם במוצרים תמורת עבודה או שירות. כך למשל, רועי צאן החליפו בשר וחלב עם איכרים שגידלו פירות וירקות, ובעליו של שדה חיטה שילם לעובדיו באלומות חיטה, או בקמח לאחר סחר חליפין שלו עם בעל טחנת קמח, או בכיכרות לחם לאחר סחר חליפין נוסף עם מאפייה; אך לא קיימות ראיות לכך שהדבר קדם לשימוש בכסף[1][2]. ככל הנראה השיטה הכלכלית שקדמה לכסף היא כלכלת מתנה.
חסרונות
איור משנת 1874 המתאר חקלאי המציע שתי תרנגולות כסחר חליפין תמורת מנוי לעיתון.
חסרונו העיקרי של סחר זה נובע מכך שהוא מסורבל. הסרבול נובע בעיקר מהסיבות הבאות:
הוא מאלץ כל קונה להפוך גם למוכר או לספק שירות: אדם החפץ במוצר מסוים (קונה) נדרש לא רק למצוא אדם אחר המחזיק באותו מוצר ומוכן לסחור בו (מוכר), אלא גם להשיג מוצר שאותו אדם יסכים לקבל תמורת המוצר שבידיו, או לספק לו שירות נחוץ.
הוא יוצר קושי בהתאמת שווי הסחורה המוחלפת. אפשר למשל לתאר רועה צאן שמסתובב עם גדי, ומנסה לקנות מחמישה אנשים שונים פירות וירקות. מה יעשה? האם יאלץ "לחלק את הגדי" ביניהם (מה שיוריד את ערכו)? האם יחליף אותו תמורת עשרות קילוגרמים של תפוחים, ואז ישתמש בחלק מהתפוחים כדי לאפשר סחר חליפין תמורת עגבניות, מלפפונים, אגסים ותפוזים?
הוא מהווה גורם המדכא פיתוח טכנולוגי: ליצרן קל יותר לסחור בהרבה מוצרים פשוטים וזולים מאשר במעט מוצרים מורכבים ויקרים. כך לדוגמה, נגר יעדיף לבנות מספר רב של שרפרפים שיאפשרו לו סחר חליפין ישיר עם מוכרי המזון השונים, מאשר לבנות מריצה או עגלה, שתאלץ אותו לאתר קונה אמיד מספיק, לקבל ממנו מוצרים בתמורה, ורק אז לסחור בהם תמורת מזון.
סחר חליפין בעת החדשה עד ימינו
בתקופה המודרנית ניתן להבחין במספר סוגים של סחר חליפין:
סחר חליפין בתוך קהילות חברתיות, שהוא לרוב ממוקד סחר בשירותים: באמצעות החליפין אנשים עוזרים זה לזה על ידי החלפת כישורים, מוצרים, ידע ורעיונות. לקהילה המקיימת סחר חליפין יש מטבע קהילתי המשמש לסחר בתוך הקהילה. בעולם ישנן מאות או אלפי קהילות העוסקות בסחר חליפין. קהילות סחר חליפין הפועלות בישראל:
מבחינה חשבונאית יש להתייחס לעסקת חליפין כשתי עסקאות נפרדות, שעל כל אחת מהן על המוכר להוציא חשבונית.
סחר חליפין בעולם החי
ניסויי תצפית גילו שימוש בסחר חליפין בקרב פרימטים. מקוקי סרטנים שחיים במקדשים בלינזיים (אנ') גונבים פעמים רבות פריטים של תיירים כדי להחליפם עם התיירים בתמורה למזון. חוקרים הבחינו שהמקוקים נוהגים לגנוב פריטים בעלי ערך גבוה (למשל, מכשירים אלקטרונים או ארנקים) על פני פריטים בעלי ערך נמוך (למשל, סיכות שיער או שקיות ריקות), מכיוון שהבינו שיוכלו להחליף פריטים אלו בתמורה לכמות רבה יותר של מזון. על פי התצפיות, המיומנות של המקוקים לזהות את הפריטים בעלי התמורה הגבוהה ביותר עולה עם הגיל והניסיון, וכך גם מיומנותם בגניבת הפריטים. מאחר שיש אוכלוסיות מקוקים שנוהגות בגניבה והחלפה במשך למעלה מ-30 שנים, החוקרים העריכו שמנהג זה עובר בתרבות שלהם[3].
