|
ניקו ניתאי
ניקו ניתאי (22 בדצמבר 1931 – 23 במרץ 2020) היה שחקן, במאי תיאטרון ומחזאי ישראלי. משחקני התיאטרון הוותיקים בישראל, אשר כתב וביים מחזות רבים. מייסד תיאטרון הסימטה ביפו, ותיאטרון "קרוב" בתל אביב. ניתאי נחשב לפורץ דרך וחלוץ בתיאטרון השוליים הישראלי. מוכר לרבים בזכות תוכנית הטלוויזיה לילדים "קשת וענן", בה הופיע בשנות ה-80, וכן בזכות הצגת היחיד שלו "הנפילה", שהוצגה למעלה מ-45 שנה. ביוגרפיהנולד ברומניה, גדל בשם ניקו יעקב[1] בשכונת קרנגאש (אנ'), כיום ברובע הששי של בוקרשט, בירת רומניה, ולמד בבתי ספר יהודיים, בהם בתי הספר "מלבי"ם" ו"קולטורה". עם מוריו נמנו דמויות חשובות של האליטה היהודית בתקופה זו, כמו הסופר מיכאיל סבסטיאן והמוזיקאי חיים שוורצמן.[2] בגיל 10 השתתף בלהקת הילדים בהדרכתו של ליקה גרינברג שפעלה במסגרת התיאטרון היהודי באראשאום בבוקרשט, בימי הדיקטטורה הפאשיסטית-צבאית של אנטונסקו. אחרי נפילת הרודנות הפאשיסטית, למד תיאטרון וקולנוע באוניברסיטת בוקרשט. הופיע לראשונה ב"תיאטרון קונסטנטין נוטארה"(רומ') בעיר הולדתו. עלה לישראל בשנת 1961. בישראל סיים תואר שני בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. פעילותו בתיאטרוןהמחזה הראשון בו שיחק בישראל היה "אילוף הסוררת" מאת שייקספיר ב"תיאטרון חיפה", הצגת הבכורה של התיאטרון שזה עתה הוקם. בהמשך שיחק במחזות תיאטרון רבים, כמו "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס, "ריצ'רד השני","הנערים שבחבורה" (מארט קראולי) "חלום ליל קיץ" ועוד. וכמו כן שיחק בתיאטראות רבים, בין היתר ב"תיאטרון הבימה", "תיאטרון האהל" וב"תיאטרון צוותא". ניתאי ביים עשרות מחזות, בהם "החלום האמריקני" ו"מותה של בסי סמית" מאת אדוארד אלבי, "נדנדה בשניים" מאת ויליאם גיבסון, "תפוס את הגנב" מאת יוסף לפיד, "הירושה" מאת שולמית לפיד, "המרפסת" של ז'אן ז'נה, "הבשורה" מאת אהרן אשמן, "אדם הוא אדם" מאת ברטולט ברכט, "הנבחרים" מאת ריינר ורנר פאסבינדר ועוד. בנוסף כתב מספר מחזות תיאטרון, בין היתר "איש הרוח, הזונה והליצן", "גן עדן טרום חובה", "היפוכונים" ו"אדון בקבוק" ואף ביים ושיחק בחלקם. לאחר פעילות ענפה בתיאטראות הממסדיים, פעל ניתאי החל מתחילת שנות ה-80 מחוץ לממסד התיאטרוני. ב-1982 ייסד את "תיאטרון הסימטה" ביפו, אותו ניהל במשך כ-18 שנה. בשנת 2001 ייסד את תיאטרון השוליים "תיאטרון קרוב", שפעל בבית מרכזים בתל אביב עד שריפתו. השריפה הקשה שפקדה את המבנה ב-2003 כילתה מחזות, תלבושות, פלקטים וארכיונים רבים של ניתאי.[3] התיאטרון הוקם מחדש ב-2004 במשכנו החדש במתחם התרבות והאמנות בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בין ההצגות בהן ביים ושיחק בתיאטרון קרוב: "ההיסטוריה של הקומוניזם כפי שסופרה לחולי נפש" מאת מטיי וישניאק ו"הזבובים" מאת ז'אן-פול סארטר. מאז 1975 שיחק ניתאי בהצגת היחיד שעיבד בעצמו, "הנפילה" מאת אלבר קאמי, אשר הפכה להצגת היחיד הוותיקה ביותר בישראל.[4] הצגות יחיד נוספות שהעלה ניתאי הן "פינוק מטריף" מאת אמיל אז'אר, "את ואני ואשליות" מאת ז'אן קוקטו ופול ז'רלדי, "התפסן בשדה השיפון" מאת ג'יי. די. סלינג'ר ו"ל. ס. דיוניסוס" ו"געגועים לטחנות רוח" מאת ניתאי עצמו. בין ההצגות האחרונות שביים באנסמבל תיאטרון קרוב: 2014 – "במערכה האחרונה" ע"פ שירת הברבור מאת אנטון צ'כוב 2016 – "המלך ליר" מאת ויליאם שייקספיר, שם כיכב בתפקיד המלך ליר 2015 – "אי הבנה" מאת אלבר קאמי 2016 – "שייקספיר מצונזר" מאת מטיי וישניאק 2017 – "אחת מעשר" מאת ניקו ניתאי 2018 – "חדשות אחרונות" מאת מיכאיל סבסטיאן 2018 - שיחק ניתאי בהצגה "פרידה" שביימה בתו, דורית ניתאי נאמן. 2019 – "מכתב אבוד" מאת יון לוקה קאראג'אלה קריירה בטלוויזיה ובקולנועבנובמבר 1964 שיחק בסרטו של מנחם גולן "שמונה בעקבות אחד". בשנת 1971 שיחק בסרט הצרפתי "הלילה המופלא" (fois... par jour 7), סרטו של דניס הרו (Denis Héroux). בשנת 1979 שיחק בתפקיד שמעון בר יונה בסרט האמריקאי "ישו". בין השנים 1986-1983 שיחק בתפקיד "אסף" בתוכנית "קשת וענן", ששודרה בטלוויזיה החינוכית. בשנת 1994 שיחק בסרט האמריקאי "Hellbound" בו הופיע גם צ'אק נוריס. בשנת 1999 התארח בסדרה הקומית של ערוץ 2 ״שמש״ בתפקיד גורו. בשנת 2003 השתתף בסדרה "פרנקו וספקטור" לצד משה איבגי, ששודרה בערוץ 2. באותה השנה התארח בסדרה הקומית של ערוץ 2 ״שוטטות״ בתפקיד קפטן. בשנת 2004 התארח במספר פרקים בודדים בעונה השלישית של סדרת הנוער ״הילדים מגבעת נפוליאון״ ששודרה בערוץ הילדים, גילם את פרופסור דוד ברונו. בשנת 2013 שיחק בתפקיד אורח בסדרה "חסמבה דור 3" וכן בסדרה "חיות לילה", ששודרה בהוט קומדי סנטרל. פעילותו באינטרנטבשנת 2012 השתתף בקליפ לגרסת הרדיו של השיר "זלמן זה לא אתה" של קובי אוז. ניתאי השתתף בתפקיד זלמן. הקליפ פורסם באתר YouTube. חיים פרטייםניתאי היה אב לשתי בנות וסב לחמישה נכדים. בתו דורית ניתאי נאמן היא במאית ושחקנית וממשיכת דרכו בניהול תיאטרון קרוב. ניתאי נפטר ב-23 במרץ 2020, בגיל 88.[5] [6] נקבר בבית העלמין דרום. פרסים והוקרה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
