|
ז'אן ז'נה
ז'אן ז'נה (בצרפתית: Jean Genet; 19 בדצמבר 1910 – 15 באפריל 1986) היה סופר, מחזאי ומשורר. ספריו ומחזותיו, שבדרך כלל שטופים בסיטואציות מיניות, עוסקים לרוב בסרסורים, גנבים, גברים הומוסקסואלים ואנשים אחרים בשולי החברה של זמנו, ומשקפים את חוויותיו כאסיר הומוסקסואל. קורות חייו ז'נה נולד בפריז, מחוץ למסגרת הנישואין. הוא נזנח על ידי אימו בילדותו וגדל כיתום. אף על פי שהיה תלמיד מצטיין, ילדותו הייתה רצופה בניסיונות בריחה וגנבות זעירות שהובילו בסופו של דבר למעצרו בכלא הנוער מֶטרֶה (Mettray). בספר Miracle de la rose ("נס הוורד"), הוא מתאר בצורה אוטוביוגרפית-דמיונית את תקופת מעצרו, שהסתיימה כשהגיע לגיל 18 והצטרף לצבא כדי לעזוב את מטרֶה. הוא ערק בשנת 1936 ובמסעותיו לאורך ולרוחב אירופה הפך לנווד, גנב וזונה ממין זכר (תקופה אותה תיעד בספרו "יומנו של גנב", 1949). כשחזר ז'נה לפריז בשנת 1937, הוא בא ויצא בשערי בתי הכלא בשל שורה של גנבות, שימוש במסמכים מזויפים, שוטטות ועריקה מהצבא. בכלא כתב ז'נה את שירו הראשון: 'Le condamné à mort' ("הנידון למוות") אותו הדפיס אחר כך על חשבונו, ואת הספר "המדונה של הפרחים" (1944). ז'אן קוקטו פגש את ז'נה והתרשם מכתיבתו. קוקטו הפעיל את קשריו כדי להוציא לאור את ספרו של ז'נה אך אז, בשנת 1949, היה ז'נה תחת סכנת מאסר עולם. קוקטו ודמויות אחרות מעולם האמנות כסארטר ופיקאסו התגייסו למען ז'נה והביאו לזיכויו. זו הייתה הפעם האחרונה שז'נה ראה את החיים מבעד לסורגי הכלא. בתקופתו בכלא הוכיח את עצמו ז'נה ככותב פורה למדי - עד שנת 1949 הוא הספיק לכתוב חמש נובלות ושלושה מחזות, ואף מספר שירים. אולם כתיבתו הייתה מינית ובוטה עד כדי כך שבשנת 1951 הוחרמה יצירתו בארצות הברית. סארטר כתב ניתוח מעמיק על הנסיבות שהובילו את ז'נה להיות סופר בחיבור Saint Genet comédien et martyr (1952), אולם חיבור זה פורסם, באורח פרדוקסלי משהו, ככרך הראשון של מכלול יצירותיו של ז'נה. ז'נה הושפע מאוד מהניתוח של סארטר ולא כתב דבר במשך חמש השנים הבאות. בין השנים 1955 ו-1961 כתב ז'נה שלושה מחזות נוספים, כמו גם על רמברנדט. באותו זמן גם קשר קשר נפשי עז עם עבדאללה, לוליין מהלך על חבל דק. אולם לאחר מספר נפילות והתאבדותו של עבדאללה בשנת 1964 שקע ז'נה בדיכאון עמוק ואף ניסה להתאבד. בסוף שנות השישים והלאה, כסוג של מחווה ל"דני האדום" לאחר אירועי מאי 1968, החל ז'נה להיות יותר ויותר מעורב פוליטית. הוא השתתף במספר הפגנות שמחו על תנאי החיים של המהגרים בצרפת. בשנת 1970 הוא הוזמן על ידי הפנתרים השחורים לארצות הברית, שם שהה במשך שלושה חודשים, ערך הרצאות, נכח במשפטו של מנהיגם ופרסם מאמרים בכתבי העת שלהם. מאוחר יותר באותה שנה נסע לירדן למשך שישה חודשים ונפגש עם יאסר ערפאת, שעודד אותו לסייע למאבק הפלסטיני. מושפע מחוויותיו בירדן ובארצות הברית, כתב ז'נה את הנובלה הארוכה האחרונה שלו בשם Un Captif Amoureux ("אסיר האהבה") שפורסמה רק לאחר מותו. ז'נה גם תמך באנג'לה דייוויס וג'ורג' ג'קסון כמו גם בקבוצת המידע על בתי כלא של פוקו ודניאל דֵפֶר. בחודש ספטמבר 1982 היה ז'נה בביירות בעת שנערך טבח סברה ושתילה. בעקבות הטבח פרסם ז'נה את מאמרו הפוליטי "ארבע שעות בשתילה"[1]. ז'נה נפטר מסרטן הגרון ב-15 באפריל 1986. מבחר מיצירותיוספריםחמשת הרומאנים המוקדמים של ז'נה הם "המדונה של הפרחים" (1944, לעברית: אביבה ברק, ספרית פועלים, 1985) שמתאר מסע בעולם התחתון של פריז; Miracle de la rose (1946) ו"יומנו של הגנב" (1949, לעברית: אביבה ברק, ספרית פועלים, תל אביב, 1990) שהם שניהם נובלות אוטוביוגרפיות-דמיוניות המתארות את חייו לכאורה במתריי וכנווד באירופה בהתאמה; ו-Funeral Rites,(1949) ו"קרל מברסט" (לעברית: דניאל רובינס ואביבה ברק, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1991). Un Captif Amoureux, שפורסם לאחר מותו, כתוב בסגנון שונה לגמרי מכתיבתו המוקדמת, הפרובוקטיבית יותר. כמו כן הופיע בעברית ספרו על הצייר אלברטו ג'קומטי 'הסטודיו של אלברטו ג'קומטי' (מצרפתית: אביבה ברק), בתוך: "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ד', 2014 מחזותמחזות מפורסמים שכתב ז'נה כוללים את
סרטיםז'נה גם ביים סרט קצר בשנת 1950 שנקרא "שיר אהבה" (Un Chant d'Amour). הסרט, המתרחש בבית כלא צרפתי מציג יחסים טעוני פנטאזיה הומוארוטית, המתרחשים בין דמויות שונות; הסרט מציג סצינות מין ועירום בוטות, וגרם לזעזוע בזמנו. קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
||||||||||||||||||||||||
