במאי תיאטרוןבמאי תיאטרון הוא הדמות המרכזית בתחום העשייה התיאטרונית. הוא אמור לראות תמונה כוללת, לנתח ולפרש מחזה, לתזמר העלאה של מחזה ולהבטיח את איכות ושלמות המוצר התיאטרוני, על ידי איחוד המאמצים, האמצעים, והכלים השונים של ההפקה. הבמאי עובד עם המפיק, המחזאי ויתר בעלי התפקידים בהפקה, לרבות השחקנים. הבמאי משמש למעשה מנהל אמנותי של ההפקה, והוא מנצח על כלל פעילויות ההפקה – תחקיר, משחק, עיצוב במה, עיצוב תלבושות, עיצוב תאורה, עבודת במה, עיצוב סאונד וכל התכנים הפילוסופיים והאמנותיים. לצד הבמאי פועל המפיק, המנהל את הנושאים הטכניים של ההפקה (שאינם קשורים לתוכן האמנותי של היצירה) כמו התקציב ולוחות הזמנים. בתיאטרון המודרני, הבמאי הוא בדרך כלל מוביל החזון. הוא מחליט על התפיסה האמנותית והפרשנות של הטקסט. יש במאים השותפים גם ליצירת וכתיבת הטקסט, אם על ידי ליווי המחזאי בתהליך היצירה במחזות חדשים, על ידי עיבוד מודרני של מחזה קלסי, או עיבוד טקסט ספרותי או דוקומנטרי למחזה. ידועה גם התופעה של מחזאים שמביימים את מחזותיהם בעצמם, כמו מייק לי הבריטי, חנוך לוין, הלל מיטלפונקט, פיטר ברוק, אריאן מנושקין ואחרים. תפקיד הבמאי, כמתואר לעיל, הוא חידוש בהיסטוריה של התיאטרון, שראשיתו באירועים בודדים בסוף המאה ה-19 ומיצובו במרכז העשייה התיאטרונית נפוץ מאז ראשית המאה ה-20. לפני כן השחקנים והמחזאי היו אחראים להפקת המחזה ותיאום פעילויות המשתתפים. למרות שיש עדיין הפקות וקבוצות תיאטרון הפועלות ללא במאי, הבמאי נחשב היום לדמות חיונית בתהליך יצירת המופע התיאטרלי. מרכיבים רבים יוצרים את סגנונו הייחודי של הבמאי ואת שפת התיאטרון האישית שלו. בהם:
רוב הבמאים עובדים במסגרת קבוצות תיאטרון קיימות כחלק מאנסמבל הבמאים של הקבוצה. מקצתם מקימים קבוצת תיאטרון שהם מנהלים ובמסגרתה מביאים לידי ביטוי את ה"אני מאמין" התיאטרוני הייחודי שלהם. דוגמאות: אריאן מנושקין שהקימה את תיאטרון השמש המפורסם בפריז, פיטר ברוק שהקים את המרכז הבין-לאומי ליצירה תיאטרונית ולמחקר תיאטרוני בפריז, יבגני אריה שהקים את תיאטרון גשר, רנה ירושלמי שהקימה את אנסמבל עיתים, דורון שמש שתורם לקהילת נוער, אוריאל זוהר שהקים את תיאטרון הטכניון ועוד. קישורים חיצוניים |