|
מלחמת נגורנו קרבאך השנייה
מלחמת נגורנו קרבאך השנייה (בארמנית: Հայ-ադրբեջանական պատերազմ (2020), באזרית: İkinci Qarabağ müharibəsi) הייתה מלחמה שנערכה מ-27 בספטמבר ועד 10 בנובמבר 2020 בקווקז, בין אזרבייג'ן לבין ארמניה וארצאך. המלחמה החלה בבוקר 27 בספטמבר, לאחר מספר חודשי מתיחות, כאשר הכוחות המזוינים של אזרבייג'ן תקפו ופלשו לנגורנו קרבאך. במהלך המלחמה הצליחו האזרים להגיע אל הגבול הבינלאומי עם ארמניה, ולאיים על מסדרון לצ'ין המהווה את המעבר הראשי בין ארמניה ונגורנו קרבאך. בתחילת נובמבר, לאחר כיבוש העיר השנייה בגודלה בנגורנו קראבך, שושה, הושגה הפסקת אש. ב-9 בנובמבר 2020 נחתם הסכם הפסקת האש של נגורנו קרבאך מ-2020 בידי נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב מצד אחד, ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן מצד שני ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין כמתווך. ההסכם היווה כניעה למעשה מצד ארמניה, ובמסגרתו הועברו לשליטה אזרית מרבית שטחי נגורנו קרבאך. רקעאזור נגורנו קרבאך מזה מאות שנים מאוכלס בעיקר על ידי אוכלוסייה של ארמנים. לאחר הקמת מלכות המשנה של הקווקז בתוך האימפריה הרוסית נקבע הבסיס לגבול בין ארמניה לאזרבייג'ן. עם אירועי מלחמת האזרחים ברוסיה התרחשה במקביל מלחמת האזרים–ארמנים שנגעה בעיקר למאבקים האתניים-דתיים על האזור. בתוך ברית המועצות, נגורנו קרבאך סופחה לתוך הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית אך ניתנה לו אוטונומיה. מאז מלחמת נגורנו קרבאך שפרצה עם התפרקות ברית המועצות, הפכה המובלעת המדינית של נגורנו קרבאך לישות עצמאית דה פקטו המתופעלת בידי בדלנים ארמנים בתמיכת הממשלה הארמנית בירוואן. אזרבייג'ן, מצידו השני של הסכסוך, טוענת לשליטה על המובלעת, ככתוב בחלוקתן של הרפובליקות הסובייטיות מימי ברית המועצות. מאז המלחמה לא התקדמו יחסי אזרבייג'ן–ארמניה, ובשנת 2016 אירעה הסלמה קשה באזור, במה שנודע כ"מלחמת ארבעת הימים" (אנ'). המאבקהסלמהביולי 2020 החלה התנגשות צבאית בין צבאות אזרבייג'ן וארמניה. הארמנים דיווחו כי ארבעה חיילים אזרים נהרגו וחמישה נפצעו בחילופי אש שהתרחשו בין 11 ל-13 ביולי עם צבא ארמניה, שהודיע כי שניים מחייליו נפצעו. התקרית התרחשה כ-300 ק"מ ממובלעת נגורנו-קרבאך, ומנהיגי המדינות, ארמן סרקיסיאן (נשיא ארמניה) ואילהם אלייב (נשיא אזרבייג'ן), החליפו איומים ביניהם[1]. לקראת סוף ספטמבר החמירה ההסלמה. ארמניה הכריזה על ממשל צבאי ועל גיוס כללי, לאחר שלטענתה אזרבייג'ן פתחה במתקפה אווירית וארטילרית זמן קצר אחרי הודעה דומה של הרשויות במחוז הבדלני. "תהיו מוכנים להגן על המולדת הקדושה שלנו", אמר ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן בהצהרה. פשיניאן קרא לקהילה הבינלאומית להבטיח שטורקיה לא תתערב בסכסוך, והזהיר כי למדיניות הטורקית עלולות להיות השלכות הרסניות על עבר הקווקז ועל האזורים הסמוכים. הוא האשים מוקדם יותר את אזרבייג'ן ב"תוקפנות מתוכננת". שיירות של טנקים ומשוריינים נראו ברחבי המדינה עושות את דרכן לחזית[2]. משרד ההגנה במחוז אמר כי הוא השמיד ארבעה מסוקים, 15 מל"טים ועשרה טנקים אזרים. הרשויות בנגורנו-קרבאך אמרו כי 16 חיילים נהרגו ויותר ממאה נפצעו בקרבות. אזרבייג'ן, שאישרה צעדי חירום דומים בחלק ממחוזות הגבול, אמרה כי היא מגיבה להפגזות לכל אורך החזית, אך הצבא אמר כי אין הוא זקוק לגיוס כללי משום שהוא ערוך דיו. משרד ההגנה האזרי אישר כי מסוק אחד אבד בקרבות, אך ציין כי הצוות שלו שרד. הוא טען כי 12 מערכות הגנה אוויריות של ארמניה הושמדו, והכחיש את הודעות ארמניה בדבר האבדות שספג. דובר משרד ההגנה האזרי אמר בהמשך היום כי כמה כפרים "שהיו תחת כיבוש במשך שנים שוחררו", אך בנגורנו-קרבאך הכחישו את הדברים. בבוקר 27 בספטמבר דיווחו שני הצדדים על חידוש הקרבות. ארגון זכויות אדם בארמניה טען שבהפגזות של האזרים נהרגו שני אזרחים, אישה וילד. בבאקו, בירת אזרבייג'ן, הודיעו כי כמה אזרחים אזרים נוספים נהרגו באש שבה פתחו הארמנים, אך לא ציינו את מספרם. הכוחות הארמניים האוטונומיים בנגורנו-קרבאך הכחישו דיווח שעשרה לוחמים שלהם נהרגו בקרבות[3]. באותו יום הכריזה ארמניה על הגבול עם אזרבייג'ן כאזור מלחמה[4]. לקראת סוף ספטמבר בוצע ניסיון ארמני לפלוש לעבר המובלעת האזרית של נחצ'יבאן[5]. בתחילת אוקטובר החלו הפצצות אוויריות של כוחות אזרים על סְטֵפַּנַקֵרְט, בתגובה החלו הארמנים להפגיז על ערים אזריות מסביב למובלעת, בהם גם העיר המרכזית גנג'ה[5]. לאחר ההפצצה, הקהילה היהודית בעיר התגייסה לצבא אזרבייג'ן[6]. אוקטוברנציב זכויות האדם בנגורנו-קרבאך, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי לפי הערכות ראשוניות, בין 70 אלף ל-75 אלף - שהם כמחצית מכלל תושבי החבל - נעקרו מבתיהם מאז תחילת הלחימה[7][8]. ב-10 באוקטובר הודיע שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי הצדדים החליטו בתיווך רוסי, על הפסקת אש, חילופי שבויים ופתיחה במשא ומתן ליישוב הסכסוך[9]. שעות לאחר מכן הופרה הפסקת האש. על פי הדיווחים, טילים של הכוחות הארמנים נורו לעבר העיר השנייה בגודלה באזרבייג'ן, גנג'ה. בתקשורת הארמנית דווח כי הכוחות האזרים הפגיזו את בירת נגורנו-קרבאך, סטפנקרט[10][11]. אזרבייג'ן יצאה בתקיפה מסיבית בדרום נגורנו קרבאך לעברי הגבול עם איראן עוד בתחילת חודש אוקטובר. ב-17 באוקטובר הושגה הפסקת אש בין שתי המדינות, שנכנסה לתוקף החל מ-18 באוקטובר, אך הפסקת האש קרסה לאחר מספר שעות[12][13]. ב-25 באוקטובר הודיעה ארצות הברית כי שני הצדדים הסכימו להפסקת אש הומניטרית שתחל למחרת[14]. הפסקת האש התפוגגה למחרת והחלה פלישה אזרית לעברי לקון דרדזון, עיר היושבת על דרך הכביש המקשר בין ארמניה למובלעת במעבר לצ'ין (אנ'), מעבר הררי צר. האזרים כבשו את העיר קובאדלי בקרבת הגבול הבינלאומי עם ארמניה והחלו לפעול לתנועה אל מעבר לצ'ין דרכה. ב-27 באוקטובר ביצעה ארמניה הפצצה ארטילרית על העיר האזרית ברדה עם חימוש מצרר ופגעו קשות באוכלוסיית העיר. בסוף אוקטובר בוצע ניסיון נוסף להביא להסדר, הפעם הוא התפרק בעקבות פעולה ארמנית מסיבית אשר פגעה קשות בקו האש האזרי[15] והביאה לנסיגה. שר ההגנה של נגורנו קרבאך נהרג בקרב, כמו גם קולונל אזרי. הרי"א נובוסטי דיווחה כי החלו מחדש ההפצצות על סטפנקרט[16]. הוסדר הסכם בין ארמניה ורוסיה שבמקרה ששטח ארמניה עצמה יותקף, רוסיה תתחיל בחימוש של ארמניה. נובמברב-9 בנובמבר הופל בשגגה מסוק קרב רוסי על ידי הכוחות האזרים[17]. אזרבייג'ן הכריזה על כיבוש עשר ערים באזור הלחימה, ועל ניצחון בקרב על העיר שושה, השנייה בגודלה בחבל בידי כוחות מיוחדים של הצבא האזרי[18]. לאחר שארמניה הכחישה, אמר דובר הממשלה בנגורנו קרבאך כי "למרבה הצער, אנו נאלצים להודות ששורה של כישלונות רודפת אותנו, ושהעיר שושה לחלוטין אינה בשליטתנו". הוא הוסיף כי "האויב נמצא בפאתי סטפנקרט"[19]. עם זאת, למחרת, ב-10 בנובמבר 2020 חתמו ארמניה ואזרבייג'ן בתיווך רוסי על הסכם הפסקת האש של נגורנו קרבאך (2020) וכוחות רוסיים לשמירה על השלום נפרסו ברחבי נגורנו קרבאך. בתגובה לחתימת ההסכם פרצו אלפי מפגינים ארמנים לבניין ממשלת ארמניה[20]. ההסכם כולל את נסיגתה של ארמניה מכל האזורים שהיו בשליטתה מחוץ לגבולות המובלעת, כולל המחוז המזרחי אגדם. לאזור הייתה חשיבות סמלית עבור אזרבייג'ן, משום שהעיר המרכזית במדינה, שנקראה גם כן אגדם, הוחרבה לחלוטין במסגרת הקרבות בשנות התשעים, והבניין היחיד שנותר בה הוא המסגד העירוני. הארמנים הסכימו להעביר את השליטה גם באזור לצ'ין, בו היה הכביש הראשי שמוביל מנגורנו-קרבאך לארמניה. הכביש, הנקרא "מסדרון לצ'ין" (אנ'), יישאר פתוח ויישמר על ידי משקיפי שלום רוסים. המשקיפים הרוסים יוצבו במחוז למשך חמש שנים[21]. סוכם גם על חזרה של עקורים לביתם[22]. חלק מהארמנים עזבו את המחוזות בשל נסיגת ארמניה ושרפו את בתיהם לפני עזיבתם[23]. תגובות בינלאומיותנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן קרא לאזרחי ארמניה לצאת נגד ההנהגה "הגוררת אותם לאסון" ונגד "אלו שמשתמשים בה כבובות". שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב מסר כי ארצו מנסה לתווך בין שתי הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, ושוחח בטלפון עם שרי החוץ של שתיהן. צרפת, איראן וסין קראו לכל הצדדים להפסיק את פעולת האיבה ולפתוח מיד בשיחות. גם האפיפיור פרנציסקוס קרא לארמנים ולאזרים לפתור את המחלוקות ביניהם במשא ומתן, והוסיף שהוא מתפלל לשלום באזור. איראן, אשר הביעה את תמיכתה בארמנים, נמנעת ממאבק עקב חשש ממרד אזרחי מצד אוכלוסייתה האזרית בקירוב לגבול[15]. הממשל הרוסי יצא עם הזמן במדיניות להתערבות רבה יותר ויותר בניסיון לגשר בין הצדדים במטרה להביא לסיום המאבק ולבסוף שיחק חלק מרכזי בהסכם השלום בין שתי המדינות הלוחמות. שליטתם של כוחות שומרי השלום הרוסים על מסדרון לצ'ין כפי שנקבע בהסכם השלום הסופי, הביאה להתחזקות עמדת ההשפעה הרוסית בעבר הקווקז וחיזקה את יחסי אזרבייג'ן–רוסיה. הפעילות הרוסית במלחמה סבבה בעיקר עקב היריבות בין רוסיה לטורקיה, הניצחון הדיפלומטי הרוסי הוביל להתחזקות עמדת השפעתה על אזרבייג'ן ובמקביל להיחלשות ההשפעה הטורקית על אזרבייג'ן[דרוש מקור]. בנובמבר 2020 הצהירה נציבת האומות המאוחדות לזכויות אדם, מישל בצ'לט, כי תקיפות אזרבייג'ן נגד ארמניה מפרות את המשפט ההומניטארי הבינלאומי ועשויות להוות פשעי מלחמה[24]. מאז סיום המלחמה, ארמניה פינתה בכמה פעימות שטחים שהיו תחת שליטתה מאז מלחמת קרבאך הראשונה, שהסתיימה ב־12 במאי 1994. הפינוי האחרון התרחש ב-26 באוגוסט 2022, ובמסגרתו הועברה העיר האסטרטגית לאצ'ין וסביבתה לידי אזרבייג'ן[25]. השפעותביוני 2021, במסגרת "הצהרת שושה", נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב ומקבילו הטורקי רג'פ טאייפ ארדואן, חתמו על הסכם שכולל את חיזוק הקשרים בתחומים רבים — ובעיקרם בנושאים פוליטיים, כלכליים, מסחריים, תרבותיים וביטחוניים. סוגיה משמעותית שהובררה במסגרת ההצהרה היא "מסדרון זנגזור", שמקשר בין מובלעת נחצ'יבאן לבין אזרבייג'ן. כמו כן, אנקרה התחייבה לפתיחת קונסוליה כללית בבירה התרבותית המשוחררת של אזרבייג'ן - שושה. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
