נולד בוורשה בכ"ט בניסןה'תר"ז (1847) לרבי אברהם מרדכי בנו של בעל "חידושי הרי"ם", מייסד חסידות גור, ולאסתר, ונקרא בשם יהודה ליבוש[2]. כסנדק בבריתו כובד על ידי החידושי הרי"ם האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל ממוגליניצא[3]. בגיל שנתיים נפטרה אמו, ושש שנים מאוחר יותר בכ"ז אבה'תרט"ו התייתם גם מאביו ועבר לגור בבית סבו. סבו שכר עבורו מלמד שילמדו תורה, והתנה עמו שלשה תנאים: שיעירו כל בוקר לפני עלות השחר, שילמד עמו שמונה עשרה שעות ברציפות וכן שבכל יום יחדשו משהו בלימודם. כשהיה בגיל 12 נפטר רבי מנחם מנדל מקוצק. עד אז הספיק סבו לקחתו פעמיים לקוצק, וביקוריו שם עשו עליו רושם רב. רבי יצחק מאיר עצמו, שהתמנה לאדמו"ר לעדת חסידי פשיסחא-קוצק לאחר פטירת הרבי, הסביר מה ראה לקחת את נכדיו הקטנים לקוצק באומרו: "כדי שיראו פעם יהודי אמיתי"[4].
לאחר הבר מצווה התארס עם יוכבד-רבקה בתם של הרב יהודה קמינר נכד הברוך טעם, ואשתו הדסה (בתו של הרב משה חיים רוטנברג אחיו של ה"חידושי הרי"ם") החתונה נערכה בגור ב- ג' אדר שניתרכ"ב (1862)[5]. כדי שלא יהיה שמו של החתן כשם החותן, צווה עליו סבו האדמו"ר להחליף את שמו הראשון יהודה ב-"אריה" ומאז נקרא אריה לייב[6]. לאחר החתונה נשארו בני הזוג לגור בעיירה גור. באותן השנים, כמעט שלא בא במגע עם אנשים והיה עסוק רק בתורה ובתפילה[7].
בכ"ג אדר תרכ"ו (1866) בגיל 19, נפטר סבו רבי יצחק מאיר, והוא התמנה לרב העיירה גור על פי צוואת סבו. למרות גילו הצעיר רצו החסידים למנותו כבר אז גם לאדמו"ר במקום סבו, אך הוא סירב והצטרף לחסידים שקיבלו את הנהגתו של רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר. בשבת האחורנה לפני פטירתו הורה לתת את עלית שישי לרבי יהודה אריה אלתר אותו הועיד גם כממלא מקומו[8], לאחר פטירת רבי חנוך הניך (י"ח באדר ב' ה'תר"ל), בגיל 23, החל לשמש כאדמו"ר, אך סירב לשבת בראש השולחן, במקום של סבו, ומאז יושבים אדמו"רי גור באמצע השולחן ולא בראשו[9].
תחת הנהגתו של רבי יהודה לייב הפכה חסידות גור לאחת החסידויות הגדולות והמרכזיות בפולין. כרבי צעיר דבקו בו רבים מצעירי הלומדים, שהיו מתייעצים איתו בדרך לימודם ועבודתם, והוא היה משקיע זמן קבוע לטיפוחם. את החסידים הרבים שהיו באים להתייעץ עמו קיבל כשהוא עומד בפתח חדרו שעון על ארון הספרים. מאחר שהיה עונה במהירות ובקצרה, הספיקו שעות ספורות לקבלת קהל גדול של חסידים. בניגוד לנוהג המקובל אצל אדמו"רים אחרים, סירב רבי יהודה לייב לקחת כסף מן החסידים, והיה מתפרנס מחנות קטנה שניהלה אשתו[10]. גם את חסידיו היה מדריך להעדיף עיסוק במלאכה או במסחר על פני הרבנות.
בחודש איירה'תרס"א (1901) פרצה שריפה גדולה בעיירה גור שכילתה את מרבית הבתים ובהם את בית המדרש ודירתו של השפת אמת הצמודה אליו[11]. בית המדרש ובית הדירות למגורי המשפחה נבנה מקורות עץ על ידי החידושי הרי"ם בשנת ה'תר"כ (1860)[12]. בית המדרש החדש ובית הדירות נבנה מאבנים והיה גדול ומרווח[13], בחצרו נבנו אגפי מגורים שנועדו לשמש את אלפי החסידים שבאו לשהות במחיצתו בחגים ובשבתות, בית המדרש החדש נחנך בחודש טבתה'תרס"ג (1903).ב-1899 נחנך קו רכבת מיוחד אשר קישר בין גור לוורשה. קו זה כונה "הקו של הרבי", והוא עצמו השתתף במימון הקמת המסילה[14].
החל מימי השואה היה נתון המקום בידי פולנים שפתחו נגריה וחנות רהיטים באולם בית המדרש והתגוררו בדירות, בשנת ה'תשנ"ד לאחר מאמצים של הרב מנדל יוסקוביץ רבה של פולין ועסקנים בגור נרכש המקום ונפתח לציבור[15]. שחזור מדויק של קיר בית המדרש ניתן לראות בירושלים בשכונת מחנה יהודה סמוך לקבר בנו בעל אמרי אמת.
בי"ח באב ה'תר"ס (1900) נפטרה אשתו הראשונה וכעבור שנה הוא נישא לבתו של האדמו"ר רבי ברוך מגורליץ. בה'תרס"ה (1905) חלה במחלה נדירה (מחלה לא ידועה בימים ההם)[16]. וכעבור שבועיים נפטר בה' בשבט תרס"ה בגיל 58 שנים בלבד. החסידים תלו את מותו בדאגה הרבה שחש לאלפי חסידיו שהיו מגויסים באותה העת לצבא הצאר הרוסי בשל מלחמת רוסיה–יפן. בני ביתו העידו כי בכל ימי המלחמה היה ישן על הרצפה כשרק מעילו מכסה אותו וממרר בבכי על גורלם. הוא נקבר בעיירה גור, לצד סבו רבי יצחק מאיר אלתר. בהלווייתו השתתפו כ־20,000 איש, ובשל מנהגי החסידות לא נישאו בה הספדים[17], למעט הספד קצר שנשא הרבי מסוכטשוב רבי אברהם בורנשטיין שאמר: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב, כי מפני הרעה נאסף הצדיק"[18][19]. על פי בקשתו, סמוך לפטירתו חזרו והוסיפו את שמו הראשון יהודה[20]. האוהל שהוקם על קברם נהרס בזמן השואה והוקם מחדש בשנת ה'תש"ן.
ספריו
רבי יהודה לייב כתב לעצמו בדרך כלל ביום ראשון בבוקר בעודו עטור בתפילין דרבנו תם[21] את דברי תורתו שנשא לקהל חסידיו בשבתות וחגים בשנות כהונתו. מיד לאחר פטירתו התארגנו בניו וחתניו להוציא את כתביו על התורה, וקבעו את שמו שפת אמת, השם נבחר מהפסוק בו סיים לכתוב את מאמרו על פרשת ויחי, "שפת אמת תכון לעד" שנכתב כשבועיים קודם לפטירתו[22]. על שם ספרו זה כונה האדמו"ר בשם 'שפת אמת'.
הספר, שהודפס לאחר פטירתו, זכה להערכה רבה, ונודעה לו השפעה רבה לא רק בכלל הציבור החסידי, אלא גם בקרב הציבור הדתי-ציוני, מאחר שהרב קוק - הרב המרכזי והמוביל בציבור זה - החשיב אותו והתמיד בו מאוד[23].
בנוסף לספרים שיצאו מיד אחר פטירתו הרשה האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר לרבי אברהם ישכר בנימין אלטר בן אחיו רבי מנחם מנדל אלתר רבה של פאביניץ לסדר ולתקן את כתביו שכתב בימי נעוריו בשנים ה'תרכ"ו - ה'תר"ל על פרשיות התורה ומועדי השנה עד שנתמנה לאדמו"ר ונקרא "שפת אמת ליקוטים"[24][25] הספרים יצאו לאור בשנת ה'תרצ"ד ובשנת ה'תרצ"ו. כן יצאו על ידי חתנו רבי יעקב מאיר בידרמן חידושים שהתחדשו לו בלימודיו ושעוריו הקבועים עם בניו חתניו ונכדיו בתלמוד ובפוסקים על סדר מועד וסדר קדשים וקצת מסדר זרעים וקצת על סדר נשים מתלמוד בבלי, כמו כן הוציאו מכתב ידו הרב בנימין מנחם אלטר חידושים על מסכת נזיר ומסכת סוטה והרב דוד אברהם מנדלבוים "ליקוטי שפת אמת" על מסכת מכות. היו כתבי יד נוספים על תלמוד בבלי שנאבדו. נטען כי בין הספרים שהועברו בהעברה הראשונה שהעבירה ממשלת רוסיה 500 ספרים מתוך אוסף שניאורסון למוזיאון היהודי במוסקבה, מצאו כתב יד ממנו חידושים ופירושים על סדר נשים וסדר נזיקין שלא היה בנמצא עד אז.(ראה בהרחבה ויקי' שפת אמת ספר)
כתבי יד שהיו בידי בנו האמרי אמת נארזו לפני השואה בשקים ביחד עם כתבי היד של האמרי אמת הוחבאו בתוך חבית פח והוטמנו בבניין הקהילה בוורשה במרתף, אזור בניין הקהילה היהודית נחרב ונהרס עד היסוד ולמרות המאמצים והחיפושים הרבים שנערכו לא נמצאו הכתבים.[26]
ה"שפת אמת" התנגד, בכתב ובעל פה, לציונות וראשית מפעלותיה בארץ ישראל[10], בין השאר שלח מכתב התנגדות להוצאת החוברת 'שלום ירושלים' לקרוב משפחתו רבי חיים ישראל מורגנשטרן, האדמו"ר מקוצק-פילוב[27]. סביב 1900 נשלח נחום סוקולוב על ידי בנימין זאב הרצל לפגישה עם השפת אמת, בשל מעמדו כאחד ממנהיגי יהדות פולין ובמטרה לקרבו לציונות, אך הפגישה לא השיגה את מטרתה[28]. בשלהי קיץ ה'תר"ס1900 הורה השפת אמת לאסור באופן מוחלט את הקריאה בעיתון הצפירה בעריכת נחום סוקולוב בו פרסם מאמרים "למרנן ולרבנן" בנושא התנועה הציונית למול היהדות האורתודוקסית השוללת אותה[29]. כפועל יוצא התנגד גם לתנועת המזרחי, פגישה עמו שאותה ניסה ליזום הרב ריינס לא התקיימה, אולם לפי גרסת העיתונאי אברהם גרין (ללא אסמכתא במקורות של גור) התקיימה הפגישה[30][31]. עם זאת, סירב להשתתף באספה כנגד הציונות שנערכה ב־1903 בוורשא, ומבין חסידיו היו שהצטרפו למחנה הציוני. לטענת אברהם גרין, השפת אמת אף בירך תחילה בהצלחה את אחד מחסידיו שהיה מראשוני הציונות, אך מאוחר יותר החל להביע התנגדות[32]. הוא סבר[דרושה הבהרה] שדבר גאולת עם ישראל בארץ ישראל: ”אינו בכח אנושי... וכל טעות המרגלים הי' [היה] במה שרצו לכבוש בכח עצמותם. ... כי כל נתינת ארץ ישראל הוא בביטול כל השגת האדם רק ברצות ה'.”[33]
נמנע מעיסוק בנושאים ציבוריים, כדוגמת מינוי רבנים[27].
שפת אמת על התורה ומועדים. ספרו הנודע, אשר נדפס על ידי בניו וחתניו לאחר פטירתו. נקרא 'שפת אמת' על שם הפסוק האחרון שכתב בספרו על התורה כשבועיים לפני פטירתו: "שפת אמת תכון לעד" (משלי י"ב י"ט)[34]. הספר עשוי חידושי תורה על פרשות השבוע וחגי ישראל. פרושה בו יריעה רחבה של תפיסת עולם חסידית. ספר זה הוא אחד מספרי החסידות הנפוצים ביותר.
שפת אמת - ליקוטים, דברי תורה על פרשיות התורה ומועדי השנה שכתב בשנים ה"תרכ"ו - ה'תר"ל לפני שהתמנה לאדמו"ר ויצאו לאור בשנים ה'תרצ"ד ובשנת ה'תרצ"ו, סודרו ותוקנו בהתאם להסכמת האמרי אמת על ידי רבי אברהם ישכר בנימין אליהו בן רבי מנחם מנדל אלתר מפאביניץ.
שפת אמת על הש"ס. חידושים על מסכתות הש"ס. פירוש זה הוא סיכום קצר של שיעורים קבועים שהיה נותן לבני ביתו[35].
שפת אמת על תהילים. נדפס עם פירושו של הרב חיים ויטאל, 'עץ הדעת טוב'. כתב היד של רבי חיים ויטאל היה מצוי בידי האדמו"ר רבי אברהם מרדכי, בנו של רבי יהודה אריה ליב, והוא מסר להדפיסם יחד.
^בין השאר, נקרא 'יהודה' כהודאה לה', שכן באותה שנה אביו הבריא ממחלה קשה, וליבוש על שם מהרא"ל צינץ, רבו של ה"חידושי הרי"ם" (אברהם ישכר אלטר, מאיר עיני הגולה (תל אביב, תשי"ד), אותיות שלד; שלט).
^האמרי אמת כותב בתחילת הספר, "ולא היינו מדפסים זאת יען הרבה מהם ביער מן העולם, אולם נתגלגלו הכתבים בין החסידים ויש בהם טעותים הרבה, לזאת הסכמנו כי נכון שיהיה בדפוס.
^הרב דוד אברהם מנדלבוים, ירחון אוצר הגנוז, שבט ה'תרפ"ד, עמ' כז - כט
^שפת אמת במדבר, פרשת שלח, עמ' 101. ראו: יוסף שלמון, עמדת החברה החרדית ברוסיה-פולין לציונות בשנים 1898 - 1899, אשל באר שבע, א, באר שבע תשל"ו, עמ' 377–438, 435. אברהם רובינשטיין, תנועה בעידן של תמורה - פרק בראשית המזרחי בפולין, רמת גן תשמ"א, עמ' 50- 56. אביעזר רביצקי, הקץ המגולה, תל אביב עם עובד, עמ' 27 - 35, 241. ראובן זכריה, יחסו של השפת אמת לציונות, מבט למכללה, חורף תשס"ט, 15, עמ' 6- 13, 23.
^הקדמה לספר 'שפת אמת' על התורה. הפרשה האחרונה בה כתב ה"שפת אמת" בעצמו את דברי תורתו היא פרשת ויחי. דבריו לפרשת שמות של אותה שנה מצויים בספר "שפתי צדיק" פרשת שמות עמ' כא שכתב גיסו ובן דודו של האדמו"ר, רבי פנחס מנחם מפילץ. במקביל, בסוף הספר "תורת אהרן" מרבי אהרן קרול (עמ' שיח-שכ / קלח-קמ), מובאים דברים בניסוח שונה ששמע מה"שפת אמת" בליל אותה השבת (הדברים הועתקו גם בספר ליקוטי יהודה החדש, בעריכת הרב דוד אברהם מנדלבוים, פרשת שמות, עמ' לט ובספר זיכרון "ויטע אשל", בעריכת הרב דוד אברהם מנדלבוים, עמ' תרמא). רעיון קצר שאמר בפרשת וארא, השבת האחרונה לחייו נמצא בהספדו של תלמידו, רבי ישראל ארטן, בספר "השבט ליהודה".
