זכויות להט"ב בפינלנד
זכויותיהם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בפינלנד מוגדרות מהפרוגרסיביות ביותר בעולם. פעילות הומוסקסואלית של גברים ונשים כאחד חוקית בפינלנד מאז 1971 בעוד הומוסקסואליות הוסרה מהגדרתה כמחלת נפש ב-1981. גיל ההסכמה לזוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים הושווה ב-1999. אפליה על בסיס נטייה מינית אסורה באופן מוחלט מאז 1995 וזהות מגדרית מאז 2005. נישואים חד מיניים ואימוץ משותף על ידי זוגות חד מיניים הוכשרו על ידי הפרלמנט הפיני ב-2014, אשר נכנסו לתוקף ב-1 במרץ 2017.[1] בעבר, פינלנד אפשרה שותפויות רשומות בין השנים 2002 ל-2017, אשר העניקו לזוגות חד מיניים את אותן הזכויות כמו זוגות נשואים למעט גישה לאימוץ ושם משפחה משותף. זוגות לסביות רשאיות לגשת להפריה חוץ גופית (IVF) מאז 2007, ואימוץ חורג הותר לזוגות חד מיניים מאז 2009. טרנסג'נדרים רשאים לשנות את מינם החוקי על פי מסמכי זהות. עם זאת, בניגוד למדינות נורדיות אחרות, טרנסג'נדרים בפינלנד נדרשים לעבור ניתוח להתאמה מגדרית כולל עיקור עבור הכרה בשינוי מגדר בחוק.[2] פינלנד מכונה לעיתים קרובות כאחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם לצד קבלה ציבורית רחבה של זכויות להט"ב. סקר 2019 מאת "Eurobarometer" הציג כי 80% מהפינים מאמינים כי הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים צריכים ליהנות מאותן זכויות כמו הטרוסקסואלים, ו-76% תמכו בהכשרת נישואים חד מיניים. במרץ 2019 דורגה פינלנד כיעד הטיולים הידידותי ללהט"ב הרביעי הטוב בעולם, עם מספר מדינות אירופיות אחרות, בהן הולנד, אוסטריה, מלטה ואיסלנד בין היתר. מעמד בחוקפעילות הומוסקסואלית של גברים ונשים הפכה לחוקית בשטחי פינלנד מאז 1971 וב-1981 הוסרה מסיווגה כמחלה, בקירוב לאותו הזמן כמו במדינות נוספות באירופה. גיל ההסכמה לזוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים הושווה ל-16 שנים בשנת 1999. הכרה במערכות יחסים חד מיניותשנות ה-2000שותפויות רשומות בפינלנד נוצרו עבור זוגות חד-מיניים בשנת 2002. החקיקה, המעניקה זכויות וחובות דומות לזוגות חד-מיניים כמו לזוגות שנישאים חד-מיניים, הועברה על ידי הפרלמנט בספטמבר 2001 בהצבעת רוב של 99–84.[3] במאי 2009, הפרלמנט תיקן את החוק המתיר לזוגות לאמץ את ילדיו הביולוגיים של בן זוגם הידוע כאימוץ חורג. שותפויות רשומות, שהיו זמינות רק לזוגות חד מיניים, נרשמו ופורקו בהליך דומה לזה של נישואים אזרחיים. החקיקה גם העניקה זכויות הגירה לשותף זר חד מיני של אזרח פיני. חוק השותפות הרשומה בוטל ב-1 במרץ 2017 לאחר שנישואים חד מיניים בפינלנד נכנסו לתוקף. על פי סקר שנערך על ידי העיתון Kotimaa ב-11 במרץ 2010, הבחירות לפרלמנט ב-2007 הביאו לפיצול בנושא נישואים חד-מיניים, כאשר 54% מחברי הפרלמנט התנגדו לחוק נישואין נייטרלי מבחינה מגדרי בעוד 46% תמכו.[4] עם זאת, ארבע מתוך שמונה המפלגות בפרלמנט - הסוציאל-דמוקרטים, מפלגת העם השוודית, הירוקים וברית השמאל - הצהירו על תמיכתן בנישואים חד מיניים. מפלגת הקואליציה הלאומית הצביעה בעד נישואים חד-מיניים בוועידת המפלגה שלה ביוני 2010. למפלגת המרכז לא הייתה עמדה כללית לגבי נישואים חד-מיניים. הנוצרים-דמוקרטים ומפלגת הפינים השמרניות נקטו עמדה שלילית לגבי נישואים חד-מיניים במצעי הבחירות שלהם. שנות ה-2010בהתבסס על תמיכת חמש מתוך שמונה המפלגות בפרלמנט שנבחרו ב-2007, שוער כי נישואים חד-מיניים יהפכו לחוקיים לאחר הבחירות לפרלמנט ב-2011 בעוד הנושא יהפוך למרכזי.[5] כתוצאה מהכללת הנוצרים-דמוקרטים בקבינט - יו"ר הנוצרים-דמוקרטים, הפכה לשר הפנים ולא נכללה במצע הממשלתי הצעת חוק המאפשרת נישואים חד-מיניים לחוקיים.[6] עם זאת, דווח כי סוכם במהלך המשא ומתן על הרכבת הממשלה, שאם תוצע על ידי חברי פרלמנט בודדים, הצעת חוק כזו תאושר על ידי כל שאר המפלגות בקואליציה הממשלתית (הקואליציה הלאומית, הסוציאל-דמוקרטים, ברית השמאל, הליגה הירוקה ומפלגת העם השוודית).[7] קבוצת עבודה להצעת החוק, בראשות חבר הפרלמנט של הקואליציה הלאומית, לאסה מניסטו, הושקה והחלה לפעול בספטמבר 2011.[8] לאחר מכן הוצגה הצעת חוק לפרלמנט הפיני ב-8 בפברואר 2012, כאשר 76 מתוך 199 חברי הפרלמנט המצביעים ציינו את תמיכתם. לפי חברת השידור Yle, להצעת החוק היה סיכוי מופחת לעבור מכיוון שהוגשה כהצעת חוק פרטית, ולכן היו צריכים להיות לפחות 100 חותמים על מנת לזכות להליך ההכנה בוועדה פרלמנטרית – בניגוד להצעת ממשלה שעוברת ישירות לוועדה ולהצבעה בישיבת מליאה פרלמנטרית.[9] ב-27 בפברואר 2013, הצעת החוק הודחה בוועדת המשפטים בהצבעה של 9–8.[10] לפני הדחייה, תומכי הצעת החוק האשימו את יו"ר הוועדה, אן הולמלונד (שהתנגדה באופן אישי להצעת החוק), בעיכוב התהליך. הולמלונד הכחישה זאת. תיקון לחוקה הפינית שהתקבל ב-1 במרץ 2012 מאפשר לשקול יוזמות של אזרחים עם לפחות 50,000 חותמים בתוקף על ידי הפרלמנט. ככזה, קמפיין אזרחי בשם "Tahdon2013" ("אני עושה 2013") הוחל במהירות,[11] ואסף את החתימות הדרושות להצעת החוק עד 19 במרץ 2013,[10] מתוכן למעלה מ-100,000 חתימות מקוונות ביומו הראשון. בסך הכול, היוזמה נתמכה במעל 166,000 עד המועד האחרון שלה, 19 בספטמבר, והוגשה לפרלמנט בדצמבר 2013.[12] הצעת החוק הובאה לדיון מבוא בישיבת מליאה ב-20 בפברואר 2014, ולאחר מכן הועברה לוועדה לענייני משפט. ב-25 ביוני נדחתה הצעת החוק על ידי הוועדה לעניינים משפטיים בהצבעה של 10–6 בעוד שניים מחבריה לא נכחו אשר התנצלו על היעדרותם. הוועדה המליצה לפרלמנט לדחות את הצעת החוק. ב-28 בנובמבר 2014, הפרלמנט הפיני הצביע ברוב של 105–92 על דחיית המלצת הוועדה, בעוד הכשרת הצעת החוק אושרה ברוב של 101–90 על ידי הפרלמנט ב-12 בדצמבר, מה שהפך אותה ליוזמה האזרחית הראשונה שהתקבלה בפרלמנט. ההצעה נחתמה לחוק על ידי הנשיא סאולי ניניסטה ב-20 בפברואר 2015. ראש ממשלת פינלנד אלכסנדר סטוב תמך בהצעת החוק, וכינה אותה כ-"דוגמה מצוינת לכוח האזרח".[13] לאחר מספר מעקבים חקיקתיים, החוק נכנס לתוקף ב-1 במרץ 2017, מה שהפך את פינלנד למדינה האירופית ה-12 אשר מכשירה נישואים חד מיניים.[1] הורות ואימוץאימוץ משותף לזוגות חד מיניים נכנס לתוקף ב-1 במרץ 2017.[1] אישור הפרלמנט הפיני להכשרתם של נישואים חד מיניים בסוף 2014 כלל הוראות לאימוץ בקרב זוגות חד מיניים. אימוץ חורג של היה לחוקי מאז 2009. גישה להפריה חוץ גופית (IVF) והזרעה מלאכותית הותרה בשנת 2006 לזוגות לסביות. בשנת 2016, הושקה יוזמה אזרחית הקוראת לפרלמנט לתקן את החוק כך שיאפשר לזוגות חד מיניים לקבל הכרה אוטומטית של הורים בחוק. בעבר, זוגות אלה נאלצו לבצע אימוץ תוך-משפחתי כדי להיות מוכרים כהורים לילדים שנולדו באמצעות טיפולי פוריות.[14] בפברואר 2018, הפרלמנט העביר חוק בהצבעת רוב של 42–122 הכולל זוגות לסביות בכל הזכויות של דמי לידה וזכויות הורות מלאות.[15] הוא נחתם על ידי הנשיא ב-20 באפריל 2018 ונכנס לתוקף ב-1 באפריל 2019.[16] הגנה מפני אפליהאפליה על רקע נטייה מינית מופללת מאז 1995 ועל רקע זהות מגדרית או ביטוי מגדרי מאז 2005. חוק השוויון בין נשים וגברים אוסר על אפליה על רקע מין וזהות מגדרית.[17] בשנת 2014, הפרלמנט הפיני תיקן את החוק, וקבע הגנות נוספות בתעסוקה, באספקת סחורות ושירותים, בחינוך ובשירותי בריאות.[18] סעיף 8 (1) לחוק האפליה נכתב באומרו כי:
המשטרה הפינית דיווחה על 73 תקיפות אלימות נגד להט"ב בשנת 2018, אשר הוגדרו כעלייה של 27% בהשוואה ל-2017. התקפות הקשורות לנטייה מינית היו הסוג היחיד של מניע השנאה שעלה, כאשר התקפות הקשורות לרקע לאומי, נכות או דת פחתו. בנובמבר 2019, המכון לבריאות ורווחה דיווח כי ילדים ונוער בקרב חברי הקהילה מתמודדים עם אלימות משמעותית יותר, בריונות, פיזית, פסיכולוגית ומינית מאשר בני גילם ההטרוסקסואלים, וכן נוטים יותר לסבול מאלימות בביתם.[19] זהות מגדרית ואינטרסקסבפינלנד, אנשים המעוניינים להקצות מחדש את מינם החוקי במסמכים רשמיים, כגון דרכונים, תעודות לידה ותעודות זהות, חייבים להיות מעוקרים או מסיבה אחרת "לא פוריים". בשנת 2012, שינוי אפשרי של החוק הובא לבחינה על ידי משרד הרווחה והבריאות הפיני.[17] המלצה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לבטל את דרישת העיקור עבור הכרה בשינוי מגדר נדחתה על ידי ממשלת פינלנד ב-2017.[20] באוקטובר 2017, הצעת חוק לתיקון החוק נכשלה מכיוון שלא מספיק חברי פרלמנט תמכו בצעד. הצעת החוק הוגשה על ידי חברת הפרלמנט סילביה מודיג ב-2016, ואספה 85 חתימות בפרלמנט הפיני. סקריס קופילה, פעילה טרנסג'נדרית וסטודנטית לרפואה, נדחתה הסרה מגדרית משפטית לאחר שסירבה לעבור תהליך זה, וניהלה יחד עם ארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי אינטרנשיונל דרישה לשנות את החוק. טרנסג'נדרים חייבים לקבל גם אבחנה של הפרעה נפשית על מנת לשנות את מגדרם החוקי.[2] בשנת 2019, הקבינט החדש של ראש הממשלה רינה פרסם את תוכניות החקיקה שלהם ל-4 השנים הבאות, אשר כולל את הסרת דרישת העיקור לשינוי מגדר בחוק ואיסור על התערבויות רפואיות בתינוקות אינטרסקסים (בעלי מאפייני מין זכרים ונקביים כאחד) על מנת לשנות את מאפייני המין שלהם.[21][22] שירות צבאילסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות ההגנה של פינלנד. תרומת דםבפינלנד, כמו במדינות רבות אחרות, גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים לא הורשו בעבר לתרום דם. בדצמבר 2013, סוכנות התרופות הפינית שינתה את הכללים שלה לגבי תרומות דם וביטלה את האיסור הקבוע על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) לתרום דם בעודה קבעה תקופת דחייה של שנה. מאז 2021, תקופת הדחייה צומצמה ל-4 חודשים. תנאי מחיה
פינלנד מכונה לעיתים קרובות כאחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם עם קבלה ציבורית רחבה. במרץ 2019 דורגה פינלנד כיעד הטיולים הידידותי ללהט"ב הרביעי הטוב בעולם, עם מספר מדינות אירופיות אחרות, בהן הולנד, אוסטריה, מלטה ואיסלנד בין היתר. מספר ערים פיניות מחזיקות בארגונים למען זכויות להט"ב. הקבוצה הגדולה ביותר מסוג זה היא "SETA" אשר נוסדה בשנת 1974. קבוצות ארגונים נוספים כוללים את "Trasek" עבור זכויות טרנסג'נדרים ואינטרסקס ו-"Rainbow Families".[23] קבוצות אלו דוגלות בזכויות משפטיות שוויוניות לזוגות חד מיניים וטרנסג'נדרים באמצעות פעילות הסברה, הפצת מידע וארגון אירועים חברתיים המציעים עזרה, הכוונה וייעוץ בנוגע ליציאה מהארון, בריאות, מערכות יחסים ועוד. בבירה הלסינקי ישנה סצנה גלויה של חברי קהילת הלהט"ב הפינית עם ברים הומוסקסואלים שונים, מועדונים, בתי קפה ואירועים מגוונים. ההפגנה הפומבית הציבורית הראשונה בפינלנד עבור זכויות הומוסקסואלים נערכה בשנת 1981 בהלסינקי תחת השם "ימי השחרור". מצעדי גאווה מתקיימים בערים שונות ברחבי פינלנד בעיקר בבירה הלסינקי אך גם בערים רבות נוספות בהן: אואולו, ייבסקילה, טורקו, טמפרה, רובניימי, לאפנראנטה, לוביסה, פורי, ריהימקי, לאהטי, קובולה וקוסאמו.[24][25] בשנת 2018 על פי דיווחים מעל 100,000 איש השתתפו במצעד הגאווה של הלסינקי,[26] בעוד שנה לאחר מכן ראש הממשלה אנטי רינה השתתף בציונו.[27] בצפון הרחוק של פינלנד מתקיים מצעד הגאווה בחבל הארץ של לפלנד אשר מתחלף מדי שנה בין המדינות הסקנדינביות של פינלנד, שוודיה ונורווגיה. בשנים 2017 ו-2021 נערך בפינלנד בערים אינארי ואוצ'וקי, בהתאמה. פוליטיקהבשנת 2011, פאקה האביסטו, חבר הומוסקסואלי גלוי בפרלמנט הפיני והשר לאיכות הסביבה לשעבר, היה מועמד מפלגת הליגה הירוקה לבחירות לנשיאות פינלנד 2012. בסיבוב הראשון של הבחירות ב-22 בינואר 2012, הוא סיים במקום השני עם 18.8 אחוזים מהקולות, אך בשלב ההתמודדות ב-5 בפברואר הפסיד למועמד מפלגת הקואליציה הלאומית, שר האוצר לשעבר סאולי ניניסטה עם 37.4 אחוזים מהקולות.[28] בפברואר 2017 הודיע כי ישיב את מועמדותו בבחירות לנשיאות 2018.[29] ההחלטה התקבלה לאחר שהאביסטו פנה מספר פעמים מהליגה הירוקה. בבחירות, זכה במקום השני עם 12.4 אחוזים מהקולות, בעוד שניניסטה המשיך את כהונתו השנייה.[30] טבלת סיכום
הערות שוליים
|