|
בניין קרייזלר
בניין קרייזלר (באנגלית: Chrysler Building) הוא גורד שחקים הממוקם בצומת שדרת לקסינגטון ורחוב 42 במנהטן, ניו יורק, ארצות הברית.[2] הבניין מתנשא לגובה 319 מטרים והוא בעל 77 קומות.[3] בזכות כך, החזיק בתואר "הבניין הגבוה ביותר בעולם" במשך 11 חודשים,[4] בין השנים 1930–1931, עד השלמת בנייתו של בניין אמפייר סטייט.[5] לאחר התמוטטות מגדלי התאומים, שב להיות הבניין השני בגובהו בעיר ניו יורק עד שנת 2007, בה הונח התורן של מגדל בנק אוף אמריקה שהקנה לו את גובהו הסופי, 365.8 מטרים. בנוסף, בניין ניו יורק טיימס, שנחנך בשנת 2007, ובניין קרייזלר הם בעלי אותו גובה בדיוק.[6] מאז 2019, בניין קרייזלר, יחד עם בניין הניו יורק טיימס, הוא הבניין ה-11 בגובהו בעיר ניו יורק. בניין קרייזלר הוא דוגמה קלאסית לסגנון האדריכלי אר דקו ונחשב על ידי אדריכלים רבים, לאחד הסמלים של העיר ניו יורק כולה. בשנת 2007, הוא דורג במקום התשיעי ב"רשימת המבנים האהובים בארצות הברית", שנערכה על ידי ארגון האדריכלים האמריקאי.[7] הבניין תוכנן ועוצב במיוחד עבור יצרן הרכבים קרייזלר (צורתו של המבנה נועדה להזכיר את חזית המכוניות מתוצרת קרייזלר) ושימש כמטה משרדי חברת קרייזלר משנת 1930 ועד אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20. החברה לא השקיעה בהקמתו והוא לא היה בבעלותה, כי וולטר קרייזלר החליט לממן אותו באופן פרטי.[8] היסטוריה  הבניין תוכנן על ידי האדריכל ויליאם ואן אלן עבור יצרנית כלי הרכב, חברת קרייזלר, בבעלות וולטר קרייזלר.[9] טקס הנחת אבן הפינה לבניין, שהתקיים ב-19 בספטמבר 1928, נתן את האות לתחילתה של תחרות בלתי ממוסדת לבניית גורד השחקים הגבוה בעולם.[10] למרות קצב הבנייה הגבוה (מהירות ממוצעת של 4 קומות בשבוע), אף לא עובד אחד נהרג במהלך הבנייה בזכות אמצעי הבטיחות שננקטו. תכנון תכנונו המקורי של האדריכל ויליאם ואן אלן לגורד השחקים, כלל כיפת זכוכית בראשו שנתפסה ככתר דקורטיבי. בבסיסו של הבניין תוכננו וטרינות זכוכית גבוהות היוצרות תחושה שהבניין מרחף באוויר[11] וגובהו הכולל של הבניין היה 246 מטרים. עיצוב זה ייקר את עלויות התכנון והביצוע ואף הקשה על המהנדס, ויליאם ריינולדס, לתכננו ועל כן נזנח התכנון המקורי של הבניין. לאחר מכן, הקרקע וזכויותיה נרכשו על ידי וולטר קרייזלר, שהמשיך לעבוד עם ואן אלן, אך דרש ממנו לתכנן את הבניין מחדש כדי שיהיה ניתן להוסיף בו עוד קומות. בתכנון המחודש הגיע הבניין לגובה של 282 מטרים ווולטר קרייזלר, כיושב ראש חברת קרייזלר, ייעד את הבניין עבור מטה המשרדים של החברה. בנוסף, עיצובו המחודש הוא דוגמה לעידן המכונות והתעשייה של שנות ה-20 של המאה ה-20. בנייההבנייה החלה ב-19 בספטמבר 1928. בסך הכל השתמשו בכ-400,000 מסמרות ובכ-3,826,000 בלוקים, היוצרים את קירותיו שלא נושאים עומס.[12] קבלנים, בנאים ומהנדסים נדרשו לתאם ולתזמן כל העת את פעולות הבנייה. בטרם הושלמה בנייתו, עמד בניין קרייזלר בתחרות מול בניין וול סטריט 40, שנבנה באותה תקופה ותוכנן על ידי האדריכל ה. קרייג סברנס. סברנס הוסיף שתי קומות לבניינו וטען כי בניינו הוא הבניין הגבוה בעולם[13] (כאשר אין מתייחסים למבנים שאינם משמשים למגורים או עסקים, כגון מגדל אייפל).[14] בתגובה לכך, השיג ואן אלן היתר לבניית צריח בגובה 38.1 מטרים בראש המבנה.[15] הצריח נבנה בהיחבא בתוך בניין קריזלר והועלה למקומו ב-23 באוקטובר 1929.[16][17] עם השמת הצריח במקומו הפך בניין קרייזלר לבניין הגבוה בעולם. שיא זה הוחזק משך שנה אחת בלבד, עד שהושלמה בנייתו של בניין אמפייר סטייט, ועל כן סירב וולטר קרייזלר לשלם לואן אלן את שכרו[דרוש מקור][מפני ש...]. עם סיום עבודות הבנייה, ב-20 במאי 1930, היה לבניין הראשון שגובהו עולה על 1,000 רגל (305 מטרים). הבניין נפתח לציבור שבוע לאחר מכן, ב־27 במאי 1930. בעלותבשנת 1902 נתרם השטח עליו עומד המבנה ל-The Cooper Union for the Advancement of Science and Art.[18] לאחר מכן, הוחכר השטח לוויליאם ריינולדס שניסה לגייס מימון לפרויקט שתכנן בשטח. לאחר שנכשל בניסיונות גיוס המימון לפרויקט, מכר ריינולדס, בשנת 1928, את השטח וכל הזכויות בו לוולטר קרייזלר.[19] בשנת 1953, מכרה משפחת קרייזלר את המבנה לויליאם זקנדורף. בשנת 1957 נמכר שוב לסול גולדמן ואלכס דילורנצו והיה בבעלות חברת הביטוח Massachusetts Mutual Life. בשנת 1979 נרכש הבניין בידי ג'ק קנט קוק (Jack Kent Cooke). בשנת 1998 נרכש הבניין כחלק מעסקה הכללה גם את בניין קנט ב-220 מיליון דולר אמריקאי (שווה ערך ל-320 מיליון דולר בשנת 2013) על ידי חברת Tishman Speyer Properties ו-The Travelers Companies. בשנת 2001, נמכרו 75% מהבניין לחברת TMW ב-300 מיליון דולר אמריקאי (שווה ערך ל-400 מיליון דולר בשנת 2013).[20] בשנת 2008, רכשה קרן ההשקעות של אבו דאבי 90% מהבניין ב-800 מיליון דולר אמריקאי והיא מחזיקה בו מאז, 10% הנותרים, מוחזקים בידי חברת הנדל"ן Tishman Speyer[21]. אדריכלותלובי המבנה ידוע בעיצוב האר דקו שלו וכן סוג מרפסת הצפייה שבראש המגדל, אשר הפכה כעבור כמה שנים למסעדה יוקרתית. במהלך השפל הכלכלי הגדול נסגרה המסעדה ונפתח במקומה מועדון פרטי בשם מועדון קלאוד (מועדון העננים). בשל צורת הבניין, קומותיו הגבוהות הן צרות ובעלות תקרות מוטות דבר המאפשר שימוש בקומות אלה כחדרי תחזוקה ומכונות בלבד. בעת בנייתו נחשב הבניין כבניין "מטופש" ובלתי פונקציונלי. כדוגמה לטענות אלה הביאו את הגרגויילים בקצה המגדל. עם זאת, במהלך השנים השתנתה דעתם של הארכיטקטים והציבור, ומאז נחשב הבניין לאחד הבניינים היפים ביותר שנבנו בעיר ניו יורק ולסמל לשנות ה-20 של המאה ה-20 שקדמו לשפל הגדול. בבניין 32 מעליות, ושטח הרצפות בו 111,201 מטרים רבועים. דיירים עכשוויים
הבניין בתרבות הפופולרית
גלריה
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
