אוסטית
אוסֵטית היא שפה הודו-איראנית מזרחית המדוברת בחבל אוסטיה השוכן במורדות הרי הקווקז. השפה התפתחה ככל הנראה מסיתית, סרמטית ואלאנית, שפות שנכחדו. אוסטית מדוברת בפי 570,000 בני אדם, 60% מתוכם חיים בצפון אוסטיה. היסטוריה וניתוחהעת העתיקהאוסטית היא שפתם המדוברת והספרותית של האוסטים, קבוצה אתנית המרכיבה את רוב אכלוסייתה של רפובליקת צפון אוסטיה והמדינה הריבונית דה פקטו דרום אוסטיה. השפה משויכת לענף השפות האיראניות המזרחיות (כפי שניתן להבחין משמה המקומי של השפה, ирон (אִירוֹן – דומה לאיראן)) ממשפחת השפות ההודו אירופיות. ניתן להבחין בדמיון מסוים בין אוסטית לבין שפות איראניות מזרחיות אחרות כגון פשטו ויאגנובית. מן העת העתיקה (המאה ה-8 לפנה"ס), התפרסו השפות האיראניות לשטח עצום, הכולל את איראן המודרנית, מרכז אסיה, מזרח אירופה והקווקז. אוסטית היא ככל הנראה השפה המדוברת היחידה מבין קבוצת השפות ממשפחת השפות האיראניות – סקיתית, אשר שרדה. קבוצת השפות השתייכה לקבוצת העמים הסקיתים שכללו מספר שבטים. אוסטית, יחד עם כורדית, תאתית ותלישית, היא אחת השפות האיראניות המרכזיות השגורות בפי קהילות גדולות בחבל הקווקז. צורת הרבים הנוצרת על ידי הוספת הסיומת -ta, מתאפיינת גם בשפה היאגנובית, סרמטית וסוגדית שנכחדה. עדות למאפיין זה בא כתוצאה מרצף ניבים שהתפתחו בערבה האירואסייתית. שמות של שבטים אף הם מעידים על כך, לדוגמה: סרומוטאי (Σαρομάται) ומסגטאי (Μασαγέται)[1]. ימי הבינייםהטקסט הידוע הקדום ביותר של השפה מצוי בכתובת המתוארכת למאות ה-10 וה-12 לספירה, אשר נמצאה ליד נהר בארחז. הטקסט נכתב באלפבית היווני בתוספת דיגרפים מיוחדים.
עדות מוקדמת לכיתוב מורחב יותר מצויה בטקסט עם ביטויים אלאניים המופיע בספר תאוגוניה, עם ביאוריו של יואנס צצס – משורר ודקדקן מהתקופה הביזנטית:
האותיות הנטויות הן באוסטית. מעבר לתעתיק הישיר, חוקרים ניסו לשחזר את המילים בשחזור פונטי תוך כדי שימוש ביוונית ככלי עזר, לכן בעוד האות τ מקבילה לאות t (או ט), היא תועתקה ל-d (ד), אשר חוקרים מאמינים כי זו הייתה דרך הגייתה בקרב האוסטים. התיעתוק הלשוני של אותם ביטויים הם: "dæ ban xʷærz, mæ sfili, (æ)xsinjæ kurθi kændæ" ו-"du farnitz, kintzæ mæ sfili, kajci fæ wa sawgin?"; במקביל לפונולוגיה המודרנית של השפה: "Dæ bon xwarz, me’fšini ‘xšinæ, kurdigæj dæ?" ו-"(De’) f(s)arm neč(ij), kinźi æfšini xæcc(æ) (ku) fæwwa sawgin".
ישנה תאוריה המצביעה על כך שהפרוטו-שפה עברה שינוי פונולוגי. תאוריה זו נשענת על סמך "רצף של קצב", שבו שמות עצם חולקו לשני סוגים, "שמות עצם כבדים" ו"שמות עצם קלים." שמות העצם ה"כבדים" התאפיינו בצליל תנועתי ארוך או בדיפתונג, והוטעמו בהברתם הראשונה (מלעיל), לעומת שמות העצם ה"קלים" אשר הוטעמו בהברתם האחרונה (מלרע). ניביםלאוסטית 2 ניבים עיקריים וחשובים: הניב האירוני והניב האיגורי[3], המדוברים בפי 6/5 ו-1/6 מכלל האוכלוסייה בהתאמה. ניב שלישי נוסף בשם יאסי דובר בעבר בהונגריה. פונולוגיהלניב האירוני של השפה האוסטית 7 תנועות.
החוקר האוסטי וסילי אבייב מבחין בין 26 עיצורים, עליהם ניתן להוסיף עוד 5 עיצורים משופתתים ו-2 עיצורים מקורבים. בשונה משפות הודו אירופיות אחרות, ישנם כמה עיצורים מסודקים. זהו ככל הנראה מאפיין מקומי של שפות באזור הקווקז.
מערכת הכתיבההחלת הספרות האוסטית התרחשה במאה ה-18, ברוסיה השתמשו באלפבית הקירילי, ובגאורגיה באלפבית הגאורגי. הספר הראשון באוסטית יצא לאור בכתב קירילי בשנת 1798, וב-1844 חודש הכתב על ידי מדען רוסי ממוצא פיני-שוודי. אלפבית חדש המבוסס על האלפבית הלטיני הוכר באופן רשמי בשנות ה-20 של המאה ה-20, אך ב-1937 הוצג כתב קירילי מחודש עם דיגרפים אשר החליפו את רוב הסימנים הדיאקרטיים מ-1844[4]. בשנת 1820 פרסם י. יאלגוזידזה כתב גאורגי מחודש, עליו הוסיף 3 אותיות לאלפבית הגאורגי[5]. במהלך המאה ה-19 החלה האורתוגרפיה הגאורגית הולכת ונוסגת, אך קיבלה מעמד רשמי באוטונומיה הגאורגית ב-1937. סוגיית ה"עם אחד – שני אלפביתים" גרמה לחוסר שביעות רצון בדרום אוסטיה ב-1951, וזאת דרשה לאיחוד הכתב. לאור זאת, בשנת 1954 הכתב הגאורגי הוחלף בכתב הקירילי המחודש מ-1937. השפה הדיגורית (ניב מן השפה האוסטית) הספרותית, השתמשה בכתב הערבי, אך מעמדה בוטל ב-1939, 5 שנים לפני שהוגלו הדיגורים לסיביר וקזחסטן. בשונה משאר שפות הנכתבות באלפבית הקירילי, אוסטית מתייחדת באות Ae שנמצאת בשימוש בשפה האוסטית בלבד. אות זו אינה מופיעה באף מערכת כתיבה קירילית. להלן טבלת האותיות הנמצאות בשימוש מודרני:
בנוסף, האותיות ⟨ё⟩, ⟨ж⟩, ⟨ш⟩, ⟨щ⟩, ⟨ъ⟩, ⟨ь⟩, ⟨э⟩, ⟨ю⟩, ו-⟨я⟩ נועדו לתעתק מילים שאולות מרוסית.
בנוסף, האותיות ⟨š⟩ ו-⟨ž⟩ נועדו לתעתק מילים שאולות מרוסית. אוצר מיליםהטבלה הבאה ממחישה כמה מילים אוסטיות שכיחות עם תרגום לשפות הודו-איראניות ושפות הודו-אירופיות אחרות:
קישורים חיצוניים
ביאוריםהערות שוליים
|