|
אברהם שלום יהודה
אברהם שלום יחזקאל יהודה (באנגלית: Abraham Shalom Yahuda; ז' בתמוז תרל"ז, 18 ביוני 1877 – י"א באב תשי"א, 13 באוגוסט 1951) היה איש אשכולות, חוקר תולדות עם ישראל והתרבות הערבית, פעיל ציוני, סופר ופובליציסט. קורות חייםאברהם שלום יהודה נולד בשנת תרל"ז (1877) בירושלים לאביו רבי בנימין שעלה מעיראק ולאם יוצאת גרמניה. מצד אביו היה צאצאו של יוסף בן-שושן, שהיה שר בארמונו של אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה וקרוב משפחתו של הנגיד דוד ששון. היה אחיו הצעיר של הרב יצחק יחזקאל יהודה. דודתם, שׂרח, נישאה ליהושע ילין והייתה אמו של דוד ילין. בצעירותו התחנך על ידי מורים פרטיים, ספרדים ואשכנזים, ולמד לימודי יהדות ועברית מידי מרדכי קובנר, בנימין ריבלין ואחרים. לאחר מכן למד בבית מדרשו של סבו הרב שלמה יחזקאל והשתלם בנושאי ש"ס בישיבות בירושלים. בגיל 15 החל אביו לשכור עבורו מורים לשפה הערבית ושפות אחרות, בהם חיים קלמי. בשנת 1894 פרסם את מאמרו הראשון בעיתון "המליץ", בנושא תועלת הלשון הערבית והכושית. באותהּ שנה יצא ספרו "קדמוניות הערבים", וב-1895 התפרסם מאמרו הנרחב "נדיבי וגיבורי ערב". באותה שנה יצא לגרמניה ולמד בנירנברג, בפרנקפורט ובדרמשטאדט. בין השנים 1899–1904 למד לימודי מדעי המזרח באוניברסיטת שטרסבורג, ומהן שנה אחת באוניברסיטת היידלברג. בסיום לימודיו הוסמך כדוקטור.  בתקופת לימודיו החל לבוא במגע עם התנועה הציונית וקשר קשרי ידידות עם יוסף קלויזנר ועם שאול טשרניחובסקי. בפרנקפורט ייסד מסגרת לימודי ערב ללימוד עברית. בתקופת שהותו בהיידלברג השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון (1897). בפעילותו הציונית ביקש את נשיא ההסתדרות הציונית תאודור הרצל לפעול לקידום הבנה עם הערבים היושבים בארץ ישראל.[1] לאחר הצהרת בלפור תמך בפומבי בקריאתו של מקס נורדאו לפעולה מדינית שתבטיח מימוש ההבטחה. בין השנים 1905–1913 התגורר בברלין, ושימש מרצה לתנ"ך ולעברית בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות. מאמריו התפרסמו בכתבי עת מקצועיים, והוא זכה לשם בתחום התמחותו. בשנת 1913 הוזמן, בהמלצת פרופ' יצחק יהודה גולדציהר, לספרד, שם שימש מרצה לתולדות ישראל ולספרות ישראל באוניברסיטת מדריד. בשנת 1915 קודם לדרגת פרופסור מן המניין, בהיותו מחזיק הקתדרה לספרות ישראל ותולדותיה. בשנים אלה הרצה ברחבי המדינה והיה חבר האקדמיה להיסטוריה במדריד ובטולדו וחבר החברה הגאוגרפית בליסבון. כמומחה בעל שם הוזמן פעמים ספורות לחצר מלך ספרד. בימי מלחמת העולם הראשונה, שבהם עשה יהודה שימוש בקשריו אלו, הורה המלך לנציגויות ספרד במדינות אירופה על מתן סיוע ליהודים נרדפים. בתקופת גלותו בספרד של מקס נורדאו פנו יהודה ונורדאו למלך, וקידמו את פנייתו לג'מאל פחה שלא להוציא לפועל את גירוש היהודים מתחומי ארץ ישראל. בתקופת שהותו בספרד חקר יהודה גם את תולדות יהדות ספרד והתרבות הערבית בספרד. בתחומים אלו היה מרצה אורח באנגליה, בשווייץ ובגרמניה. בשנת 1921 הוזמן לקחת חלק בייסוד המכון למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עזב את ספרד והמתין בלונדון להקמת המכון, אך מאוחר יותר בוטלו ההזמנה ומינויו לסגל האוניברסיטה. הוא המשיך בפעילותו כמרצה, כפובליציסט וכעסקן ציוני, בין היתר בפעילות לקידום יצירת ברית בין ערביי ארץ ישראל והתנועה הציונית – אשר נדחו על ידי הנהלת התנועה. בשנת 1929 הגיע למצרים בניסיון להרגעת הרוחות סביב מאורעות תרפ"ט, וביקש לקדם פסיקה לטובת היהודים בסוגיית הכותל המערבי במאורעות. בתקופת מלחמת העולם השנייה התיישב בארצות הברית ושימש פרופסור ב-"New School of Social Research" בניו יורק. בשנת 1952, הועלו עצמותיו לקבורה בהר המנוחות[2]. לאחר מותו, בשנת 1952, יצא לאור ספר זיכרונותיו ממלחמת העולם הראשונה, בסיוע דוד תדהר.[3] על שמו של אברהם שלום יהודה קרוי רחוב בירושלים, בשכונת ארנונה.[4] במרוצת חייו אסף פרופ' יהודה אלפי כתבי יד ושמר התכתבויות אישיות שלו עם אחרים. זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים (1967) עבר האוסף לרשות הספרייה הלאומית. ארכיון אברהם שלום יהודה, המוגדר כאחד מן העזבונות החשובים ויקרי הערך ביותר שהגיעו לידי הספרייה הלאומית, מכיל כ-1,400 כתבי יד, רובם כתובים ערבית, 250 מהם בעברית ו-50 בלטינית. רבים מהכתבים מאוירים, כך למשל מצוי באוסף עותק מאויר של "ספר השעות". עוד באוסף מספר אינקונבולות, בהן דפוסים עבריים ומהדורות נדירות; אוסף מסמכים מקוריים חתומים בידי נפוליאון, וארכיון מפתיע של כתבים מיסטיים פרי עטו של אייזק ניוטון, המכילים חישובי קץ,[5][6][7][8] שאותו רכש יהודה במכירה פומבית בלונדון ב-1935. נוסף על כל אלה, מכיל האוסף כ-3,200 תיקי התכתבויות אישיות. מכתביויהודה פרסם מאמרים רבים בשפות אחדות. בין ספריו:
ממאמריו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
מפרי עטו:
The Language of the Torah in its Relation to Egyptian, London, 1933 – ספר הדן בדמיון שבין העברית המקראית למצרית; גרסה סרוקה באתר ספרים online (באנגלית) הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
