אברהם אברונין

אברהם אברונין
Авраам Аврунин

לידה	24 ביוני 1869 מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	9 במאי 1957 (בגיל 87) תל אביב-יפו, ישראל
ענף מדעי	בלשנות
מקום מגורים	רוסיה, ישראל
מקום קבורה	משמר העמק
הערות	יהודי
תרומות עיקריות
עסק בהשלמות למילונו הגדול של יהודה גור, לקונקורדנציה לתנ"ך של שלמה מנדלקרן, ולאוצר הלשון הגדול "משפט האורים", של יהושע שטיינברג.

אברהם אברוּנין (ברוסית: Авраам (Авром) Аврунин;‏ ט"ו בתמוז תרכ"ט, 24 ביוני 1869 – 9 במאי 1957) היה בלשן עברי ומדקדק, מתרגם, מורה וסופר עברי.

אברונין נולד בשנת 1869 בלויב שבפלך מינסק (רוסיה הלבנה), בתחום המושב, ליעקב בן שלום אברונין ולנחמה בת יוסף באביצקי, מצאצאי הרב ליבוש אפשטיין מלויב. בצעירותו למד ב"חדר" ובישיבות, ולמד גם דקדוק עברי.

הלשון העברית הייתה אהבתו הגדולה מגיל צעיר. משנת תרנ"ח ואילך מורה לעברית ודקדוק בעיר מינסק. פרסם מאמרים בנושא הלשון העברית ב"הפסגה" ואחר כך ב"המליץ". בנוסף, היה חבר ל"חיבת ציון", ובשנת תרס"ב השתתף בוועידת ציוני רוסיה במינסק (ועידת מינסק) מטעם "המזרחי". בשנת 1900 השתתף עם מורים צעירים אחרים בייסוד "החדר המתוקן", ועבר ללמד בעיר אודסה שבאוקראינה. נישא לשמחה פריידל מאירסון, פעילה ציונית, עסקנית בענייני חברה וציבור במינסק ובארץ ישראל, פעילה בוויצו, בהתאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל וממייסדות "התאחדות נשים עבריות עממיות" ב-1926.^[1] הזוג היו הורים לארבעה: מנחם, נחמה, צִפורה ובנימין ארנון.

המשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל: בשנת 1909 עלו ארצה אשתו וילדיו, ובשנת תר"ע (1910) הצטרף אליהם אברונין, והמשפחה השתקעה בתל אביב. בארץ הוסיף ללמד את הלשון העברית, והיה מורה בבתי ספר בתל אביב, בהם בית הספר אחד העם,^[2] עד פרישתו לגמלאות. הוא היה ידען גדול ובקיא מופלא בלשון וברזיה. ועם הוראתו גם כתב ופרסם מאמרים רבים, מחקרים ואף יצירות ספרותיות בענייני הלשון העברית. ב-1917 נדדה המשפחה לגליל במסגרת גירוש תל אביב, ובסוף המלחמה שבה לעיר.

אברונין היה חבר ועד הלשון העברית משנת תרפ"ו (1926). הוא ערך עם מרדכי אזרחי ויש"י אדלר את המדור השבועי "לשוננו לעם" שהתפרסם בעיתון הארץ בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. הוא גם השתתף בייסוד ובעריכה של כתב-העת ללשון "לשוננו". אברונין נבחר לחבר כבוד של האקדמיה ללשון העברית עם כינונה.

אברונין כתב ותרגם מיידיש גם שירי ילדים, בכוונת מכוון לשפר את לימוד העברית של תלמידיו. שירים אלה נדפסו בשנת 1918 בצפת בשם "שירים לילדים". בין השירים שתרגם: "ימי החנוכה" של מרדכי (מארק) ריווסמן, שנדפס לראשונה כנראה ב-1930. בשנת 1948 יצאה לאור מהדורה מחודשת עם שיריו,^{[דרוש מקור]} שאחדים מהם גם הולחנו. את השיר "ימי החנוכה" עיבד גיל אלדמע.^[3]

אברונין הקדיש את תרגומיו לספריית יסוד במדעים בשביל תלמידיו הצעירים. הוא תרגם בעיקר מרוסית. הוא גם היה נקדן בקיא, ואף עסק בהשלמות למילונו הגדול של יהודה גור, לקונקורדנציה לתנ"ך של שלמה מנדלקרן, ולאוצר הלשון הגדול "משפט האורים", של יהושע שטיינברג. נפטר בח' באייר תשי"ז.

פרסם מאות מכתמים בעיתונים רבים. כתב "דבר" את המדור "מפנקסו של מגיה" ובשם העט אבי"א (אברהם בן יעקב אברונין). כתב גם ב"הארץ", ב"כתובים", ב"דואר היום" וב"החינוך".

בשנת תשט"ו החליטה ועדת פרס ביאליק להוסיף על הפרס שחולק בין יהודה בורלא ונחמן אביגד, פרס כבוד שחולק בין אברונין לא"צ גרינברג.^[4]

מבין ארבעת ילדיו שלושה מתו עוד בחייו: מנחם נפטר ממחלה בזמן גירוש תל אביב; נחמה, אשתו של אריה אברמזון, התאבדה^[5]; וציפורה נפטרה ממחלה ממארת.

שמחה רעייתו נפטרה בשנת 1947, ולבקשתה הובאה לקבורה בקיבוץ משמר העמק, בו התגוררו ציפורה ובנימין.

נפטר בשנת 1957 ונקבר בקיבוץ משמר העמק, על-יד רעייתו.

• תשלום האוצר למשפט האורים אוצר המלים למקראי הקדש, מאת יהושע שטינברג,
• ספר הענק, עם מבוא והערות מאת א’ אברונין. רבי יהודה אלחריזי, מחברות לספרות, תל אביב, תש"ה 1945.
• נתיבות הדקדוק, תרגילים בכתב ללמוד הדקדוק בבתי-ספר ובשעורי ערב, מסודרים בשש מדרגות, א. אברונין וא. פפר, יפו, תרפ"א 1921.
• מילונות עברית כיצד?, הערות על "מלון עברי" לי. גור, תל אביב, תש"ח 1948.
• מחקרים בלשון ביאליק ויל"ג, מאת אברהם אברונין, תל אביב, תשי"ג 1953.
• מדרש מלים, תל אביב, הארץ, תרפ"ט 1929.
• הלשון בשירי ח.נ. ביאליק, תל אביב, הארץ, תרצ"ג 1933.
• הלשון בפרוזה של ביאליק, תל אביב, תל אביב, תרצ"ו 1936.
• בינה בשירי הגניזה, ירושלים, תרפ"ט 1929.

^{[דרושה הבהרה]}

• הקופים, מאת מריה ניקוליבנה סליפצובה, יפו 1912.
• הרעם והברק, מאת ו’ לונקביץ, יפו, 1911.

• שירים לילדים, צפת, 1918.
  • "ימי החנוכה".

• 'אברונין, אברהם', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 21–22. (הספר בקטלוג ULI)
• שמואל אייזנשטדט, אברהם אברונין, ב"קול העם" 16 במאי 1957.
• נח בי (בירזובסקי), פני תל אביב בקריקטורות, עורך ומוציא לאור: משה שיינבוים, 1939.

• דוד תדהר (עורך), "אברהם אברונין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1702
• האזנה לשירי אברהם אברונין, באתר זמרשת
• דן פינס, ברכת-גבורות לר' אברהם אברונין, דבר, 16 בספטמבר 1949
• מ. שמיר, שיעור ראשון, אהבה ראשונה (לר' אברהם אברונין, במלאות לו שמונים וחמש שנים), דבר, 30 ביולי 1954
• ג. בנימין, שומר המקשה: לא. אברונין, במלאת לו שמונים וחמש, בדחילו, מעריב, 6 באוגוסט 1954
• ש. אחיקר, במחיצת אברהם אברונין, דבר, 22 ביולי 1955
• אברהם אברונין, דבר, 10 במאי 1957 (עם פטירתו)
• אברונין למנוחות, דבר, 14 במאי 1957
• משה שמיר, אברונין, על המשמר, 17 במאי 1957
• חסיה בר-שירה, אברהם אברונין (לזכרו), דבר, 24 ביוני 1957
• מ. אונגרפלד, אברהם אברונין (עשר שנים למותו), דבר, 15 בספטמבר 1967
• דוד אסף‏, סיפורי מצבות: חִפַּשְׂתִּי פְרוּטַתְכֶם וַיֹּאבַד דִּינָרִי, בבלוג "עונג שבת", 15 בפברואר 2021
• אברהם אברונין, באתר זמרשת
• אברהם אברונין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אברהם אברונין, דף שער בספרייה הלאומית
• אברהם אברונין, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מפרי עטו:

• לענין "דרך ארץ" שבדבור, דבר, 8 בנובמבר 1934