|
נחמן אביגד
נחמן אביגד (רייס) (Avigad; כ"ה באלול תרס"ה, 25 בספטמבר 1905 – כ"ג בשבט תשנ"ב, 28 בינואר 1992, ירושלים) היה ארכאולוג ישראלי. חתן פרס ישראל לחקר ארץ-ישראל לשנת תשל"ז (1977)[1]. ביוגרפיהאביגד נולד בשם נחמן רייס (Reiss) לפרל (לבית פַארְבּ) וליצחק רייס בעיירה זבלוב (Zawalów) שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בפולין), והתחנך בברנו שבצ'כוסלובקיה, שם למד ארכאולוגיה. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל, והחל להתעניין באתרים ארכאולוגיים. עבד באתר החפירות של בית הכנסת בבית אלפא ובבית הכנסת בחמת גדר, כעוזרו של אליעזר ליפא סוקניק. בשנת 1952 סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים[2], שבה עסק בעיר הקברים בנחל קדרון. בשנים 1949–1974 היה אביגד חבר סגל האוניברסיטה, ובשנת 1959 קוּדם לדרג פרופסור חבר. משנת 1953 עסק אביגד בחפירות בבית שערים[3]. כמו כן לקח חלק בסקר במצדה שקדם לחפירות ובחקר המערות במדבר יהודה. אביגד התמחה, בין היתר, בחקר הכתב העברי הקדום והכתב הארמי הקדום של תקופות הבית הראשון, הבית השני, המשנה והתלמוד, והיה בכך למומחה בעל שם עולמי. בין היתר הוא שפענח נכונה את כתובת קבר ...יהו אשר על הבית וכתובת בני חזיר מירושלים, כתובות מבית העלמין הקדום של בית שערים וכתובת המשקוף מבית הכנסת הקדום של כפר נבוריה (נברתין). לאחר מותו הוציא לאור פרופ' בנימין זאס מאוניברסיטת תל אביב את אחד ממפעלי חייו של אביגד – קורפוס החותמות והטביעות בכתבים שמיים, שעליו שקד במשך עשרות שנים. אביגד גם ההדיר ופרסם את אחת מן המגילות הגנוזות של מדבר יהודה: המגילה החיצונית לבראשית. בין השנים 1969–1985 ניהל אביגד את החפירות הארכאולוגיות ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים[4]. אחת התגליות החשובות שלו במקום הייתה הקביעה כי היישוב החל בגבעה המערבית של ירושלים בשלהי תקופת הברזל (במאה ה-8 לפנה"ס), תגלית ששיאה היה בחשיפת החומה הרחבה של העיר באותה תקופה[5]. בכך הכריעו הממצאים מחלוקת ארוכת שנים בין חוקרים בשאלה מה היה היקפה של העיר בימי הבית הראשון, והתברר שהעיר התרחבה אז לגבעה המערבית. מן השרידים של ימי הבית השני שחשפה משלחת אביגד ניתן למנות את בתי המגורים של 'העיר העליונה', ובהם הבית השרוף ובית המידות של הרובע ההרודיאני. מבין החפצים הקטנים תצוין חריתה על גבי טיח ובה צורת מנורה מימי בית המקדש, שהוא תיאור חפץ קודש זה מפרק הזמן שקודם לחורבן. מן השרידים של התקופה הביזנטית, הם שרידי כנסיית הניאה, וקטע ניכר מן הרחוב (הקארדו) החוצה את העיר מצפון לדרום. בשנת 1954 זכה אביגד בפרס ביאליק לחכמת ישראל על ספרו "מצבות קדומים בנחל קדרון"[6], ב-1977 הוענק לו פרס ישראל לחקר ארץ ישראל, וב-1983 הוענק לו פרס רוטשילד בתחום מדעי הרוח. בשנת 1979 זכה בפרס פרשיה שימל המוענק על ידי מוזיאון ישראל בתחום הארכאולוגיה ותחומים קרובים. בשנת 1984 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". אביגד הלך לעולמו בירושלים בראשית שנת 1992, בן 86 היה במותו. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים[7]. על שמו רחוב בשכונת נווה שאנן בירושלים. ספריו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
