|
יגאל לב
יגאל לֵב (15 בדצמבר 1933 – 9 בנובמבר 2001) היה סופר, עיתונאי ותסריטאי ישראלי. ביוגרפיהמשפחתו וילדותויגאל לב נולד בישראל לטייבלה ואברהם לב, הבכור בין שלושת בניהם יגאל, משה והצעיר נחום. אחיו, משה (משהל'ה), נהרג בעת שרותו הצבאי בצנחנים בשנת 1961 והוא בן 18. עד גיל 21 התגורר בקיבוץ גבעת השלושה, כאשר את תקופת לימודיו העל יסודיים עשה בקיבוץ עין חרוד, שם שהה עד גיוסו לצה"ל. לאחר שהשתחרר עזב את המסגרת הקיבוצית. למרות שעזב את הקיבוץ בגיל צעיר, נותרו בו מנטליות, סגנון דיבור והופעה חיצונית של "קיבוצניק" עד אחרית ימיו. המשיך לשרת במילואים והגיע עד לתפקיד מג"ד. אביו, אברהם לב (לעוו) (1910–1970), היה משורר שהשתייך לקבוצת "יונג וילנה", זרם ספרותי יהודי-יידישאי וילנאי. בארץ נמנה אברהם לב על חבורת משוררי היידיש בארץ ישראל. בנו יגאל, כצבר שאינו דובר יידיש, התוודע אל יצירת אביו באמצעות שירה מתורגמת. חינוכו היה נוקשה, אופייני לתקופת הלינה המשותפת בקיבוצים, ובלתי רגשי. בבגרותו לא העביר ביקורת על דרך חינוכית זו ואפילו ניסה למצוא בה יתרונות כמו: חוסן נפשי ורגשי, יכולת להיות שותף, עמידה על הדעה האישית ויצירת דימוי עצמי חיובי. בספרו האחרון, "קדיש לאברהם", ספר המבוסס על זיכרונותיו ותחקיריו ועל יומנו של אביו, עבר לב תהליך של חיפוש שורשים השזור בסיפורם של בני העלייה החמישית, שעלו בראשית שנות השלושים של המאה העשרים והיו לדעתו "מגש הכסף של החברה הישראלית". יגאל לב נישא פעמיים. אשתו השנייה, זאבה (חסונה), הייתה בתו של עורך החדשות של "מעריב" אהרן קלאוס. היה אב לשלושה בנים: יונתן, צייר החי בניו יורק, ערן, עורך דין במקצועו וניר, בעל תואר שני בשמאות. משנת 1963 ועד מותו התגורר בבית מגורי העיתונאים, בניין מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים מרכזיים, ובהם יוסף לפיד ולוי יצחק הירושלמי. חייו המקצועייםכחייל השתתף לב ברבות ממלחמות ישראל וסיים את שירותו הצבאי בתפקיד מג"ד בדרגת סגן-אלוף במילואים. על תקופה זו העיד כי: "המלחמות שבהן השתתפתי הניבו כמה מספרי הטובים". הוא למד פילוסופיה באוניברסיטה העברית. את פעילותו העיתונאית החל בעיתון "למרחב". שנים רבות עבד כעיתונאי ב"מעריב" ופרסם את המדור "פנטהאוז" במוסף "סופשבוע", משנת 1959. ב-1973 כתב את התסריט לסרטו של ג'ורג' עובדיה, "קוראים לי שמיל". לב היה יושב ראש האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל וחבר נשיאות מועצת העיתונות. על פעלו זכה בפרס שווימר לעיתונות. כסופר פרסם למעלה מארבעים ספרים, רבים מהם רבי-מכר. לאחר מלחמת יום הכיפורים הגיע לשיא כוחו כיוצר, בהטיפו נגד המלחמה. ספריו תורגמו לשפות רבות. ב-27 בדצמבר 1989, נשלח למערכת העיתון מעריב מכתב ובו איום לפגוע בו. המכתב נחתם על ידי "מרכז הסיקריקים" (ארגון ימין רדיקלי שפעל אז בישראל), בו נאמר: "לכבוד מר יגאל לב, דובר אש״ף המכובד. לידיעתך, אתה על הכוונת, תיזהר"[1]. לאחר המלחמה שימש כתסריטאי של סדרת הטלוויזיה המצליחה, "גם אנו שופטים". הסדרה פנתה אל הנוער, והציבה מולו דילמות ערכיות. נפטר ב-9 בנובמבר 2001, לאחר שלקה בהתקף לב. ארונו הוצב בבית העיתונאים בתל אביב, קודם ללווייתו. שרים ועורכי עיתונים עברו על פניו וספדו לו. נקבר בטקס חילוני בבית העלמין של קיבוצו, גבעת השלושה[2]. מספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||
