פיירוז
פיירוּז (فيروز - בתרגום חופשי: טורקיז; נולדה בשם נוהאד חדאד בערבית: نهـاد رزق وديع حداد ב-20 בנובמבר[1] 1935 או 1934) היא זמרת לבנונית שתהילתה יצאה ברחבי העולם הערבי. שיריה מושמעים בכל רחבי העולם הערבי ומהווים גאווה לאומית לבנונית. פיירוז מכונה "שגרירתנו בכוכבים", "שכנת הירח", "ציפור המזרח" ו"משוררת הקול". היא אימצה את שמה של הזמרת פיירוז אל־חלבייה (רחל סמוחה) כאות הוקרה לשירתה [דרוש מקור]. ביוגרפיהפיירוז נולדה למשפחה נוצרית (אביה היה אשורי ואמה מרונית) ממעמד הפועלים בכפר ג'בל אל-ארז בצפון לבנון, וגדלה בביירות. בשנת 1946 החלה ללמוד במכון הלאומי למוזיקה בביירות. את הקריירה המוזיקלית החלה כזמרת מקהלה ברדיו לבנון, והופיעה בשירים, שכתב עבורה חאלים אל-רומאן, בשם הבמה "פיירוז" (טורקיז). לאחר מכן החלה בשיתוף פעולה ארוך ופורה עם האחים מנסור ועאסי רחבאני, כאשר מנסור(אנ') כותב עבורה תמלילי שירים ועאסי(אנ') מלחינם. בשנת 1954, בהיותה בת 19, נישאה לעאסי רחבאני והצטרפה לכנסייה היוונית אורתודוקסית. דרכה המוזיקליתהופעתה הגדולה הראשונה הייתה בפסטיבל בעלבכ ב-1957. שמה יצא גם מחוץ ללבנון, ופיירוז הוזמנה להופיע בבירות ערב שונות ברחבי המזרח התיכון. בשנת 1967 לאחר תבוסתן של מדינות ערב במלחמת ששת הימים הוציאה פיירוז את אחד משיריה הידועים והמצליחים ביותר זהרת אל מדא׳אן אשר משמעותו ״פרח הערים״, שיר קינה על ירושלים הנכתב בידי האחים רחבאני. בשנת 1969 הטילה ממשלת לבנון חרם על שיריה בלבנון ואסרה השמעתם ברחבי המדינה לשישה חודשים, עקב סירובה של פיירוז לשיר לכבודו של נשיא אלג'יריה הווארי בומדיין. ב-1971 יצאה פיירוז עם האחים רחבאני לסיבוב הופעות בצפון אמריקה שהוכתר בהצלחה רבה, ובעקבותיו הוזמנה להופעות ברחבי העולם. במהלך מלחמת האזרחים הלבנונית (1975-1990) נשארה במדינה אך חדלה מלהופיע בה, וצמצמה את פעילותה למספר הופעות בינלאומיות מחוץ ללבנון. יוצאת דופן הייתה הופעתה באופרטה "פטרה" ב-1978, בה הופיעה בשני חלקי ביירות. בשנות ה-90 הוציאה פיירוז 6 אלבומים והופיעה במספר קונצרטים רבי-קהל. הידוע מכל הוא המופע ההיסטורי שלה בכיכר השהידים בביירות בספטמבר 1994, אשר ציין את שיקומה של העיר התחתית שנחרבה במהלך מלחמת האזרחים. כמו כן היא הופיעה בפסטיבל הבינלאומי של בעלבכ בשנת 1998, לראשונה אחרי 25 שנות היעדרות שגזרה על עצמה. במופע היא ביצעה שירים נבחרים ממחזות שהשתתפה בהם בשנות ה-60 וה-70. כמו כן פיירוז הופיעה ב-MGM Grand Arena בלאס וגאס בשנת 1999, מול קהל של יותר מ-16,000 לבנונים. מאז, פיירוז הופיעה בפסטיבל הבינלאומי בבית א-דין (לבנון) משנת 2000 ל-2003, פריז (2002), ארצות הברית (2003), עמאן (2004), מונטריאול (2005), דובאי, אבו דאבי, בעלבכ, ביירות (2006), יוון (2007), דמשק ובחריין (2008), ואמסטרדם (2011). בשלהי ינואר 2008, על אף ביקורת פומבית בלבנון, הופיעה פיירוז בדמשק לראשונה אחר הפסקה של 23 שנים מאז ביקורה האחרון בסוריה השכנה[2]. המופע בדמשק יצר מחלוקת בלבנון, על רקע המתיחות בין לבנון וסוריה. מספר חברי פרלמנט ביקשו ממנה באופן פומבי לבטל את ההופעה. בדרכה לסוריה נתקלה פיירוז בקהל של 7000 איש, שצעקו את שמה בגבול כשמכוניתה עברה לאדמת סוריה. תפילות במסגדים וברדיו נעצרו, ובמקומם ניגנו תחנות הרדיו את שיריה של פיירוז יום ולילה לקראת בואה למדינה. גם ערוצי טלוויזיה, מסעדות, בתי קפה ועיתונים, עסקו בחזרתה ההיסטורית של פיירוז לאחר 20 שנות היעדרות. למרות המחלוקת הרבה סביב ביקורה, נראה כי הפופולריות, לה היא זוכה בלבנון, לא נפגעה. כאשר שרה במיסה בכנסייה במערב ביירות, נקהלו מאות רבות של אנשים סביב הכנסייה. פיירוז מרבה לשיר שירים על הטבע ועל יופיו בעונות השנה השונות. שיריה אהובים מאוד על הציבור הערבי, והיא מפורסמת בקולה החד. בתחנות רדיו ערביות רבות מקובל להשמיע את שיריה בעיקר בשעות הבוקר, שכן שירתה נחשבת כמשרה רוגע וכמסייעת לפתוח את היום באווירה נינוחה. פיירוז הרבתה להופיע באופרטות (או מחזות זמר), שכתבו האחים רחבאני. היא שרה ושחקה בעשרים אופרטות עד לפרידתה מעאסי רחבאני ב-1979. חיים אישייםפיירוז הייתה נשואה לעאסי א-רחבאני[3] ולהם ארבעה ילדים. בנה זיאד רחבאני(אנ') הוא מלחין ומחזאי וחיבר עבורה שירים רבים לאחר פרידתה מבעלה. בתה, רימה רחבאני היא צלמת ומפיקה מפורסמת גם כן. בשנת 2005 העריך עיתון ירדני את הונה ב-36.9 מיליון דולר אמריקני. בתקופה האחרונה פיירוז עובדת עם בנה המפיק זיאד בלבד. אלבומה Wala Keef, יצא בשנת 2002. בשנת 2010 יצא אלבומה "Eh FI Amal" (בעברית " כן, יש תקווה"), ובשנת 2017 יצא אלבומה האחרון Bebalee. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|