רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
41,831,739 אזרחים (2014) (חלקם אינו מזהים עצמם זהות מלאה ספרדית, אלא זהות אזורית – כמו קטלאנית, בסקית או גליסיאנית או זהות כפולה)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ספרדספרד: 41,831,739 אזרחים (2011) בגולה: 2,183,043[1], מתוכם 733,387 ילידי ספרד, 1,303,043 ילידי הארצות שבהן חיים, (998,217 ילידי ארצות המושב שלהם באמריקה, 279,633 ילידי ארצות המושב שלהם באירופה), 279,633 נולדו בארץ שלישית ב-1 בינואר 2014:[1] ארגנטינהארגנטינה: 404,111 מתוכם 92,620 ילידי ספרד צרפתצרפת: 215,183 מתוכם 124,153 ילידי ספרד ונצואלהונצואלה: 188,585 מתוכם 56,167 ילידי ספרד גרמניהגרמניה: 146,846 מתוכם 61,881 ילידי ספרד ברזילברזיל: 117,523 מתוכם 29,848 ילידי ספרד קובהקובה: 108,858 מתוכם 2,114 ילידי ספרד מקסיקומקסיקו: 108,314 מתוכם 17,485 ילידי ספרד ארצות הבריתארצות הברית: 103,474 מתוכם 48,546 ילידי ספרד שווייץשווייץ: 103,247 מתוכם 48,546 ילידי ספרד בריטניהבריטניה: 81,519 מתוכם 54,418 ילידי ספרד אורוגוואיאורוגוואי: 63,827 מתוכם 12,023 ילידי ספרד צ'ילהצ'ילה: 56,104 מתוכם 9,669 ילידי ספרד בלגיהבלגיה: 53,212 מתוכם 26,616 ילידי ספרד קולומביהקולומביה: 26,749 מתוכם 7,049 ילידי ספרד אנדורהאנדורה: 24,485 מתוכם 17,771 ילידי ספרד הולנדהולנד: 21,974, מתוכם 12,406 ילידי ספרד איטליהאיטליה: 20,898 מתוכם 11,734 ילידי ספרד פרופרו: 19,668 מתוכם 4,028 ילידי ספרד הרפובליקה הדומיניקניתהרפובליקה הדומיניקנית: 18,928 מתוכם 3,622 ילידי ספרד אוסטרליהאוסטרליה: 18,353 מתוכם 10,506 ילידי ספרד
המושג ספרדים (בספרדית: Españoles) או העם הספרדי (Pueblo español) מתייחס בדרך כלל לקבוצה אתנית שקמה בשטחי ספרד של ימינו וששפתה השפה הספרדית. בימינו מושג זה מתייחס גם לכל אזרחי ספרד, לרבות כאלו שלא נולדו בספרד אלא היגרו אליה (nacionalidad española, Nación española).
הזהות הספרדית התגבשה במיוחד אחרי איחוד ממלכות קסטיליה ואראגון בעקבות נישואי המלכים פרננדו של אראגון ואיזבלה של קסטיליה בשנת 1469. בשנת 1492 עם סיפוח אמירות גרנדה על ידי קסטיליה ובשנים 1514–1511 עם סיפוח נווארה הושג בחצי האי האיברי איחוד השטחים המרכיבים את ספרד היבשתית של ימינו. השפה של תושבי קסטיליה, שפה רומאנית הידועה כקסטיליאנית או ספרדית הפכה לשפה הרשמית של כל ממלכת ספרד בימי השלטון הריכוזי של המלכים משושלת בורבון. אף על פי שממלכת ספרד המאוחדת קיימת כבר החל מן המאה ה-15–16 מידת האימוץ של הזהות הספרדית באזורים ההיסטוריים השונים שלה לא הייתה אחידה. הזהות הספרדית היא החזקה ביותר בחבלים קסטיליה, ארגון, אסטוריה ונווארה. בגליסיה, קטלוניה וארץ הבסקים בולטת זהות כפולה – ספרדית לצד זהות אתנית מקומית חזקה, ובתוכם קיימות תנועות פוליטיות חזקות הדוגלות בבדלנות. גם באנדלוסיה, בוולנסיה, וגם באיים בלאריים והאיים הקנריים קיימת לצד הספרדיות, זהות מקומית חזקה, אך עם פחות נטיות בדלניות. בעם הספרדי נטמעו במאות ה-15–17 גם צאצאים של "מורים" (ממוצא ערבי וברברי) ויהודים שהתנצרו בלחץ חוקי המלכות הספרדית הקתולית אחרי שנת 1492, כמו כן צוענים (gitanos, mercheros).
חוקת ספרד משנת 1978 קובעת בסעיף 3.1 שלה כי השפה הספרדית (הקסטיליאנית) היא השפה הרשמית של המדינה כולה, לכל אזרחיה חובה להכירה והזכות להשתמש בה. הסעיף 3.2 מכיר ב"שפות ספרדיות" נוספות כרשמיות במישור אזורי. בקטגוריה זו נכללות השפה הקטלאנית או ולנסיאנית, השפה הבסקית והשפה הגליסיאנית. קיימות בספרד שפות אזוריות נוספות שאינן נהנות ממעמד רשמי, כמו, למשל, האראגונית, האסטוריאנית, הפורטוגזית (באוליבנסה), והברברית (אמזיג) והערבית במחוזות הספרדים שבצפון-מערב אפריקה בגבול עם מרוקו – סאוטה ומלייה. לעומת זאת בקטלוניה מוכרת השפה האוקסיטנית (פרובנסלית) בגרסתה האראנית כשפה רשמית נוספת.
