מנכ"לים במשרדי ממשלת ישראל

מנהל כללי (מנכ"ל) של משרד ממשלתי בישראל הוא בעל התפקיד, שאינו נבחר ציבור, הבכיר ביותר במשרד ממשלתי. על המנכ"ל מוטל התפקיד של ניהול המשרד כולו והוצאה לפועל את רצונותיו של השר הממונה על המשרד.^[1]

בנובמבר 1947, משהתקבלה החלטה 181 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות על הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל, הוקמה לצורך הכנת הקמתו של מנגנון המדינה "ועדת המצב", שפעלה באמצעות כמה תת-ועדות, שעל אחת מהן, ועדת המנגנון, הוטל לקבוע את המבנה של ממשלת ישראל העתידה לקום.^[1] ועדת המנגנון פעלה בחודשים הראשונים של שנת 1948, והציעה מבנה שהתבסס בעיקר על זה של ממשלת המנדט. ועדת המנגנון קבעה על ארגון יחידות הממשלה הרבות במספר מצומצם של משרדים, אשר בראש כל אחד מהם יעמדו שר ומנהל כללי. את תפקיד המנכ"ל קבעה ועדת המנגנון, ככל הנראה, בהשראת התפקיד של "מזכיר קבוע" (secretary permanent) הנהוג בממשלת בריטניה. בגרסה הישראלית של המנהל הכללי נקבע שהוא מקבל את מינויו מן השר, וממשיך לשרת רק אם השר מעוניין בכך.^[1]

בשנותיה הראשונות של המדינה לא הייתה ברורה מהותו של מוסד המנכ"ל. לדוגמה, נשאלה השאלה האם שר הממונה על שני משרדים זכאי לשני מנכ"לים או רק לאחד.^[1] שאלה זו נגעה בשורש מהותו של תפקיד המנכ"ל: האם השתייכותו היא בעיקר לשר כמעין עוזר ראשי שלו, או שמא השתייכותו היא בעיקר למשרד שאותו הוא מנהל.^[1] כמו כן, חל עיכוב של חודשים רבים במינוי מנהל כללי למשרד החינוך, כאשר אחת הסיבות המרכזיות הייתה דרישת המפלגות הדתיות לקבל מנכ"ל נפרד לחינוך הממלכתי דתי.^[1]

באותה התקופה היו משרדים שפעלו תקופות ארוכות ללא מנכ"לים, כמו משרד המשפטים ומשרד החינוך.^[1] עם זאת, משרד התחבורה פעל תקופה מסוימת עם כמה מנכ"לים במקביל.^[1]

מעמדו של המנהל הכללי נקבע בפועל רק בשנת 1959, עם חקיקת חוק שירות המדינה (מינויים).^[1]

סעיף 12 לחוק שירות המדינה (מינויים) קובע כי על הממשלה למנות מנכ"ל לכל משרד ממשלתי, על פי הצעת השר הממונה על אותו משרד, ועל המינוי לא תחול חובת מכרז.

ככלל, משרת מנכ"ל של משרד ממשלתי היא משרת אמון, אלא שהליך המינוי של מנכ"ל משרד ממשלתי תלוי לא רק בשיקול הדעת של השר הממונה, אלא נדרש דיון בוועדת מינויים ואישור הממשלה. לרוב, בחירת המועמד על פי הצעת השר הממונה על המשרד, היא בחירה אישית באופייה, המבטאת יחסי אמון מיוחדים, ולא אחת כרוכה בהם גם שותפות והזדהות פוליטית-מפלגתית.^[2]

משהוצע אדם כמועמד לתפקיד, על ועדת מינויים, שבראשה עומד נציב שירות המדינה לדון בהתאמתו לתפקיד. הוועדה רשאית להמליץ על המינוי או שלא להמליץ עליו, מטעמים מסוימים, או להתנות אותו בתנאים. משסיימה הוועדה לדון בהתאמת המועמד לתפקיד והגיעה למסקנות, עליה להעביר את המלצתה לממשלה, שהיא הגוף המוסמך לאשר את המינוי.^[3]

אם מתפנה משרה של מנכ"ל של משרד ממשלתי או משנבצר ממנכ"ל למלא את תפקידו, רשאי השר הנוגע בדבר, לאחר התייעצות עם נציב שירות המדינה, להטיל את התפקיד על עובד ציבור לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים.^[3]

האחריות הכוללת ליישום תהליך החפיפה מוטלת על המנכ"ל היוצא של המשרד, ותהליך החפיפה אורך עד 21 יום.^[4]

לפי החלטה מספר 3435 של ממשלת ישראל מ-13 באפריל 2008, מועמד כשיר להתמנות לתפקיד מנהל כללי במשרד ממשלתי, אם מתקיימים בו שני אלה:

1. הוא בעל תואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה;^[5]
2. הוא בעל ניסיון בתפקידים ניהוליים בכירים של 4 שנים לפחות - בשירות הציבורי או בתאגיד בעל היקף עסקים או פעילות משמעותיים, או בתפקיד בכיר אחר בתחום הרלוונטי לתחומי עיסוקיו העיקריים של המשרד בו הוא מיועד לכהן כמנכ"ל, או בכל תפקיד אחר שייראה רלוונטי לוועדת המינויים.^[5]

עם זאת, במקרים חריגים ניתן למנות מועמד אף אם אינו עומד באחד מתנאים אלה.^[5]

אין קביעת תקופת כהונה, אך זו מסתיימת כאשר מתמנה מנכ"ל חדש למשרד.

זכותו של מנהל כללי במשרד ממשלתי למנות בלשכתו, לפי שיקול דעתו, את ממלאי התפקידים הבאים במסגרת משרות אמון: יועץ בכיר/יועץ/עוזר; מנהל לשכה; מזכיר; נהג.^[4]

מנכ"ל משרד ממשלתי מועסק על-פי חוזה מיוחד.^[6] עם כניסתו לתפקיד, הוא רשאי לבחור את תנאי העסקתו מבין אחת החלופות הבאות:

1. שכר מנכ"ל כפי שייקבע מעת לעת על ידי הממשלה;^[6]
2. השכר בדרגה העליונה בסולם בדירוג המקצועי הצמוד למשרה בתקן, או השכר בדירוגו המקצועי של העובד ערב מינויו למנכ"ל.^[6]

נכון לשנת 2020, שכרו של מנכ"ל משרד ממשלתי עומד על 43,000 שקל ברוטו לחודש,^[7] אם כי ניתן להשתכר אף יותר כתלות בדירוג המקצועי של נושא המשרה.^[8]

לאורך השנים נמתחת ביקורת על התנהלות מנכ"לי משרדים ממשלתיים.

• אחת הטענות שעולה מעצם העובדה שמדובר במינוי פוליטי, היא שקיימת ניגודיות שנעה בין נאמנותו של המנכ"ל לשר שמינה אותו לתפקיד לבין המקצועיות שלו וטובת המשרד.^[9]
• טענה נוספת שנטענת היא שלא אחת מתמנה למשרד ממשלתי מנכ"ל שכלל לא בקיא בנושא המשרד.^[1][10][11] דוגמה בולטת לכך היא הטענה לפיה רצוי שמנכ"ל משרד הבריאות יהיה רופא בהכשרתו.^[12]
• מנכ"לי משרדים ממשלתיים, כמו השרים, הם בדרך כלל זמניים, ולכן מוחלפים לעיתים קרובות.^[1] התוצאה היא שחלק ממאפייני השרים הפוגמים ביכולת הניהול שלהם קיימים גם אצל המנהלים הכלליים, ולכן צפה בעיית המשילות.^[1]
• רבים מבכירי המשרדים הממשלתיים חשים נאמנות לשר, ולא למנכ"ל.^[1]

להלן רשימת מנכ"לי משרדי ממשלת ישראל המכהנים כיום (נכון ל-4 בינואר 2025):