|
מלקרת
.jpg) מֶלְקַרְת (באלפבית פיניקי: 𐤌𐤋𐤒𐤓𐤕) היה האל הראשי של העיר הכנענית־פיניקית צור. השם מלקרת הוא קיצור של "מלך־קרת", מלך העיר.[1] אחד משמותיו האחרים היה בעל צור.[2] מלקרת נחשב לאבי יורדי הים.[3] בתכונותיו ובפולחנו הוא היה דומה או זהה לבעל הכנעני. במיתולוגיה ובהיסטוריוגרפיהמלקרת הוקבל (Interpretatio graeca) להרקלס היווני.[2] הרודוטוס הזכיר בכתביו את "הרקלס הצורי", הוא מלקרת.[4] הוא סיפר שכהני מלקרת בצור העידו לו שכשהעיר נוסדה בסביבות 2,700 לפנה"ס, נוסד גם מקדש מלקרת־הרקלס בעיר.[5] בתאסוס הקדומה, שנוסדה על־ידי פיניקים שנסעו בחיפוש אחר אירופה ובראשם תאסוס הפיניקי, הוקם מקדש למלקרת בו נעבד, וכל זה קרה לפני ימיו של הרקלס אמפיטריאון.[5] בכך, לדברי הרודוטוס, נבדל הרקלס האל, הוא מלקרת, שקורבנותיו מוקרבים לו כבן אלמוות, מהרקלס בן התמותה, שקורבנותיו מוקרבים לו כגיבור מת.[5] פאוסניאס סיפר גם הוא שאנשי תאסוס הם ממוצא פיניקי, ואנשי האי סיפרו לו שבעבר עבדו הרקלס זהה לזה שהצורים עובדים, אך לאחר שנכללו בין היוונים אימצו את פולחן הרקלס בן אמפיטריאון.[6] הרודוטוס הוסיף שבצור יש גם מקדש ל"הרקלס התאסי".[5] פאוסניאס הוסיף שבעיר אריתראי (אנ') היה מקדש עתיק ביותר להרקלס, בו פסל הרקלס לא היה דומה לפסלים יווניים אלא לפסלים "מצריים", והאל הגיע לאותו מקום על דוברת עץ מהעיר צור, שעוד נמצאת במקדש.[7] אותו הרקלס אולי נקרא "הרקלס מהדקטילים האידאיים (אנ')" שהיו לו מתחמי קודש באריתראי ובצור.[8] לפי מנאנדרוס מאפסוס ודיוס, חירם הרחיב את שטח העיר־האי צור, ותרם לבניית מקדשיה, כולל בניית מקדש מלקרת והעלאת תרומות לו.[9] הרודוטוס סיפר שבין התרומות העשירות במקדש ישנם שני עמודים, אחד מזהב והשני מברקת. בכתבי סכניתן, שהשתמרו אצל פילון מגבל, האי צור ריחף בתקופה בה נוסדה העיר, והוא התקבע במקומו רק לאחר הקמת מקדש בו והצבת שני עמודי זהב וברקת כה עמוק שהחזיקו את האי במקומו.[10]   בממצא הארכאולוגי והאפיגרפילפי מצבות קבורה פיניקיות מבית הקברות הצפוני של צור היבשתית (אנ'), השופכות אור על מתן השמות בקרב אנשי צור הפשוטים (ולא רק באצולה, אותה מתעדת הספרות הקדומה), אנשי צור השתמשו בשמות תאופוריים המזכירים את "בעל" ו"מלך", כינויו של מלקרת – ששמו "מלקרת" נמצא בשמות תאופוריים במצבות רק פעמיים.[12] בצור הייתה עשתרת, האלה הפיניקית הנשית הראשית בתקופת הברזל, בת הזוג של מלקרת.[13][14] עשתרת הייתה בתקופת הברונזה אלת מלחמה חשובה, אך בהתפתחות הדתית לקראת ריכוז הפנתאון הפיניקי בתחילת האלף הראשון לפנה"ס שונו חלק מתפקידי האלים, ומוטיב האלה החמושה שאפיין את עשתרת נעלם לחלוטים בתקופת הברזל, ודמותה הקרבית עברה לאלוהויות זכריות, במיוחד למלקרת (המזוהה עם הגיבור הרקלס).[15] לפי חלק מהחוקרים, שמו של האל (בצורה האכדית Mi-il-qar-tu) נזכר בחוזה שנכרת בין אסרחדון למלך צור בעל הראשון (Esarhaddon's Treaty with Ba'al of Tyre), בין האלים שבשמם מקלל אסרחדון את המלך המורד בו;[16] אולם שתי האותיות האחרונות (-qar-tu) מטושטשות ואינן וודאיות.[17] בתל יבנה נמצא קליע עופרת עתיק מהתקופה ההלניסטית, המוקדש ל"ניצחון הרקלס והאורונאס".[18] זוג אלוהי זה מוכר גם מכתובת מדלוס שהוקדשה על־ידי תושבים מיבנה או יבנה־ים לאלוהי העיר.[19] לאור היישוב הפיניקי בעיר, הרקלס מזוהה עם מלקרת הצורי, ו"האורונאס" מזוהה עם האל הכנעני חורון.[19] כאמור, מלקרת היה האל הראשי של צור והוקדשו לו מקדשים בעיר, אך גם מחוץ לצור נפוץ פולחנו, דרך מתיישבים צוריים שהתיישבו מעבר לים.[20] הפולחן מלקרת בעברי הים בסמוך לנמל העיר כתי התקיים מקדש לעשתרת ומלקרת, שעבר שיפוץ והרחבה בסוף המאה ה־5 ותחילת המאה ה־4 לפנה"ס (תחת מרות הפרסים) במסגרת עבודות מקיפות בעיר ובנמל.[21] גם המרכיבים התאופוריים בכתובות העיר מעידים על פולחן מלקרת בה.[22] בארכיון הפיניקי הגדול שנמצא באדיל מהתקופה בה הייתה כפופה לעיר הממלכה כתי, נמצאה עדות לטקס מרזח הקשור לעשתרת ולמלקרת בדמות אוסטרקון שעליו נכתב: ”(1) תן לעשתרת ומ(2)לקרת במרזח א(3)כל ספ/ר |”, כלומר "תן לעשתרת ומלקרת במרזח אוכל ספ/סר 1" – ציווי על אדם לתת לאלים עשתרת ומלקרת שנמצאים במרזח סוג אוכל, "ספ" או "סר" אחד. נראה שהשלטון סיפק את האוכל לטקס, אך לא ברור מה היה תפקיד האלים בו, וגם לא ידוע אם הטקס התרחש באדיל או בכתי, בירת הממלכה, בה ידוע היטב פולחן עשתרת ומלקרת.[23][24] בימי שלטון בית תלמי על קפריסין היה בלפש מקדש למלקרת, כפי שמעידה כתובת על מצבה שנמצאה באתר.[25] האל הופיע תדיר על מטבעות העיר צור, הסטטרים והשקלים צוריים, והופעותיו מטבעות מקפריסין (כתיון, סלמיס, קוריון (אנ') ואמתוס (אנ')) מצביעים על קשרי צור והערים הפיניקיות באי.[20] לאל נידרו הקיפוסים של מלקרת ממלטה; תלמי העיד שהיה במלטה מקדש גדול להרקלס (מלקרת), ומשערים שממנו הגיעו הקיפוסים.[26] כאשר יסדו יורדי־הים הצורים את העיר קרתחדשת בצפון אפריקה הפך מלקרת לאל מרכזי בעיר ועל שמו נקרא בין היתר חמלקרת ברקה, אביו של חניבעל. גם השם בומילקר (בפיניקית: בדמלקרת)[27] נגזר משמו של האל. לפי הופעתו בשמות תאופוריים הוא נעבד גם במטוא (אנ'),[28] אזור אנטס (אנ'),[29] אולביה,[30] אביניון,[31] איביזה,[32] קונסטנטין,[33] לפטיס מגנה[34] ומכתר (אנ').[35] העיר צ'פלו שבסיציליה נקראה על־ידי הפיניקים שיישבו אותה "ראש מלקרת", כלומר "הראש (לשון יבשה) המוקדש למלקרת",[36] ועל מטבעות היישוב היווני בעיר נמצאה דמותו של הרקלס.[37] נראה שבמיתוס קדום ביותר, מלקרת שוטט בימים במערב, ושם גם מת. הוא כבש את לוב (במובנה העתיק – צפון אפריקה), ומציב את שני "עמודיו" בקצה המערבי של העולם המוכר, בגרסה הקדומה מצר סיציליה, ובתקופה מאוחרת יותר, כשהמסעות הפיניקיים התפשטו מערבה, העמודים "הועתקו" למצר גיברלטר (הידוע כעמודי הרקולס), ונחשב שמלקרת "מת" בקרבתם, ובמקדשו המפורסם במושבה אגדר הוטמנו עצמותיו.[38]  בהריסות הרומאיות בבורייג' (7 ק"מ מצפון לחלב) נמצאה מצבה (Melqart stele) עם תבליט אל וכתובת ארמית, לפיה את המצבה נדר "בר הדד מלך ארם" ל"מלקרת אדונו", בסגנון דומה לכתובות נדר פיניקיות.[39][40] יש המייחסים את הכתובת לבן־הדד הראשון,[41] אולם פירוש זה שנוי במחלוקת.[42] לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||
