חוקרים רבים רואים בשם "בעלת גבל" שם עצם כללי, ועל כן מנסים לזהותו ככינוי לאלה מוכרת אחרת, אך ניתן לראות את שמה גם כשם עצם פרטי וכך לזהותה כאלה בפני עצמה, והדבר מסביר את זיהוייה השונים בתקופות שונות.[1]
תקופת הברונזה
מקדש בעלת גבל (אנ') מגלה כבר מתקופת הממלכה המצרית הקדומה (אנ') או תקופת הברונזה הקדומה קרבה בין גבל ומצרים בעיצוב, הקישוט והפולחן, וחלק מאביזרי הפולחן בו נשלחו לגבל ממצרים.[2]
בתקופת הברונזה הייתה ידועה במצרים חתחור, לראשונה בכתבי ארונת הקבורה, כ־nbt kbn (גבירת גבל), שם המקביל ל"בעלת גבל".[3][4] גם בגבל נמצאו כתובות לחתחור, בחלקן היא מכונה בעלת דנדרה (אנ') ובחלקן בעלת גבל.[3] ייתכן שהיחסים המסחריים בין מצרים וגבל התחזקו והובטחו בעזרת חסות האלה המשותפת.[5] בתקופת השושלת ה־12 (אנ') המצרית (1991–1786 לפנה"ס) כאשר גבל הייתה נתונה להשפעה מצרית חזקה, תוארה בעלת גבל לעיתים קרובות בשיער ולבוש מצרי.[דרוש מקור]
במכתבי אחתאתן (אל־עמארנה), מלכי גבל מברכים בשמה את הנמען מלך מצרים.[6] באותם מכתבים שמה תורגם לאכדית, ולא תועתק כשם פיניקי לאלפבית אכדי, דבר המראה על הכרה בערך הסמנטי של השם.[7]
תקופת הברזל
בעלת גבל מופיעה בחלק מכתובות מלכי גבל משושלת אחירם (סביבות המאות ה־10–9 לפנה"ס).[8]
הדגשה של איזיס על פסל של פרעה אוסרכון השני שנמצא בגבל, שכנראה הוקדש לאיזיס במקדש בעלת גבל, יוצרת זיהוי אפשרי של בעלת גבל עם איזיס; הזיהוי מתחזק לאור קשרי איזיס וגבל לפי כרך 5 ("אודות איזיס ואוסיריס") במוראליה של פלוטרכוס.[9]
בעלת גבל מתוארת רבות כוריאציה מקומית של האלה הכלל־כנעניתעשתרת, שהפכה מרכזית בערי חוף כנען במאה ה־7 לפנה"ס והייתה אלת העיר בצור ובצידון.[10] בכתובת דו־לשונית פיניקית־יוונית על פסלון כס (שמוצאו לא ידוע בוודאות) מהמאה ה־4 לפנה"ס נכתב ”ΑΣΤΑΡΤΗ ΘΕΑ ΜΕΓΙΣΤΗ / לבעלת גבל”, כלומר "עשתרת האלה האדירה" ביוונית מקבילה לבעלת גבל בפיניקית.[11][12][13] שתי כתובות קצרות נוספות ממוצא לא ידוע בוודאות מזכירות את "עשתרת רבת גבל" (צורה אחרת למילה "בעלת", שמשמעה גם כן "גבירה").[12][14]
פילון מגבל כתב שקרונוס (הוא אל) נתן את גבל לאחותה של עשתרת, Βααλτις ("בעלת" עם סיומת ־ִיס יוונית), המזוהה עם דיון (אנ').[17]
בספרו "אודות האלה הסורית" (אנ') מספר לוקיאנוס משמשתה מספר שראה בגבל (ביוונית "ביבלוס") מקדש ל־Ἀφροδίτη Βυβλίη (אפרודיטה הגבלית), שפולחנה קשור לאדוניס (או לפי חלק מהגבלים, לאוסיר).[18]
לקריאה נוספת
מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 10, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 28