|
מזקבשד
מֶזֶקֶבֶשד (בהונגרית: Mezőkövesd) היא עיר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן, שבצפון-מזרח הונגריה. היסטוריהיהודי מזקבשדלפי המצבות במקום יהודים התיישבו במקום בתחילת המאה ה-19. רובם עסקו במסחר. בין המייסדים של הקהילה היהודית במזקבשד בשנת 1850 היו שלושת האחים: פרקש, וילמוש, ויוסף אונודי שוגר. הקהילה היהודית החלה להתארגן בשנת 1820 והקימה חברה קדישא ומוסדות חינוך. בית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1853 ובשנת 1896 נבנה חדש במקומו[1], וב-1908 הוקמה ישיבה. קהילת מזקבשד השתייכה לרבנות אבראני[דרוש מקור] עד שנת 1871 אך משנה זו היא הגדירה עצמה כקהילה אורתודוקסית. הקהילה הייתה אחת הקהילות המרכזיות באזור ונתנה שירותים לקהילות נוספות דוגמת קהילת אמוד השכנה. אל מזקבשד השתייכו היישובים היהודים הקטנים: סאנטאישטואן, מאזוניאראד, מאזוקאראסטאש ואבראני.[דרוש מקור] פעילות ציונית הייתה במזקבשד עוד לפני מלחמת העולם הראשונה והפעילה ביותר במקום הייתה תנועת המזרחי וכמה מחניכיה עלו לארץ ישראל. במלחמת העולם הראשונה התגייסו לצבא האוסטרו-הונגרי 30 מיהודי המקום, עשרה נפלו בקרבות. בעת הטרור הלבן הואשמו כמה מיהודי העיירה בקומוניזם ובשיתוף פעולה עם האויב, הועמדו לדין ונגזרו עליהם עונשי מאסר. בשנת 1930 נמנו בקהילה 874 יהודים,[2] ב-1941 נמנו 798 יהודים (כ-4% מהאוכלוסייה הכללית) ובשנת 1944 היו 801 יהודים.[3] הציונותהציונות לא הייתה חלק עיקרי וגדול מהחיים בקהילת מזקבשד. היה ניסיון לייסד בה סניף של "הציונים הכלליים" אך דבר זה לא החזיק הרבה זמן. עם זאת, כמה צעירים נלהבים החליטו לאגד מספר פעמים את בני הדור הצעיר, הם סיפרו להם על ארץ ישראל, לימדו אותם את שיריה, ארגנו טיולים ופעמים מעטות העזו להניף את הדגל כחול לבן. בקהילה זו לא היו חיי ציונות של ממש אך אי אפשר להגיד כי לא היו ציונים כלל וכי לא הייתה התעניינות בציון. לאחר מלחמת העולם הראשונה, אנשים רבים חזרו ציונים מהשבי ברוסיה, הם העריכו את חשיבותה של ארץ ישראל ושל העם היהודי, אך רק מעטים עלו לארץ ישראל בשל בידודה של הונגריה מהעולם המערבי ומהמדיניות הקשוחה של המנדט הבריטי במתן אישורי הכניסה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה צעירים רבים רצו להעלות לארצם המובטחת, ארץ ישראל באוניות של יוונים או של אחרים אך מעטים בלבד הצליחו באמת לעלות, אבל לא בגלל פעילותו של הממסד ההונגרי אלא להפך, בשנים 1940–1941 ההונגרים אף עודדו את ניסיונות ההגירה, סיפקו דרכונים לכל מי שדרש ולעיתים שחררו מעבודת הצבא או מדויק יותר, מעבודת הכפייה לאחר שהושג דרכון לארץ ישראל. חיי הדת והחינוךקהילת מזקבשד הייתה קהילה אורתודוקסית. רוב אנשי הקהילה היו דתיים אדוקים ושומרי שבת, נהגו להתפלל בבית הכנסת לא רק בשבתות וחגים אלא גם בימי חול. אנשים מעטים לא גילחו את זקנם ורובם לבשו בגדים מודרניים. לאחר פטירתו של הרב אהרנפלד , הרב יונגרייס (אשר כיהן כרב ראשי של מזקבשד משנת 1904) הקים ישיבה בשנת 1908. בשנות ה-30 למדו בישיבה זו 15–20 בחורים, ובית המדרש היה חדר שבנו בצד בית הרב. הרב שניהל את הישיבה העביר את הניהול לבנו, הרב משה יונגרייס, ששימש בקהילה כדיין. הדיין היה נואם בהונגרית ובסגנון פטריוטי באוזני הדור הצעיר. רוב הצעירים אינם הבינו באותם ימים את היידיש של הוריהם. היה הראשי נהג לשאת דרשה חגיגית, ב'שבת שובה' וב'שבת הגדול'. הוא נשא את נאומו בשפה היידיש-גרמנית הייתה מקובלת בהונגריה, שונה מהיידיש של היהודים הליטאים והפולנים. המטרה העיקרית של 'תלמוד תורה' הייתה- להעמיק את האמונה. בשנת 1947, בחצר בית הכנסת הוקם עמוד זיכרון כאות זיכרון לחללי השואה. הבניינים של הקהילה, אולם הוועידות ששימש בימי החורף כבית תפילה, מבני בית הספר ותלמוד התורה, דירת שני השוחטים והשמש- נהרסו. כיום עומד במקומם בית ספר ממלכתי. חלוקה חברתית וכלכליתרוב היהודים חיו כקמעונאים (מכירות ליחידים), הם היו בעלי מלאכה ועסקו גם בתעשייה בכמות קטנה. היו תשעים חנויות ומפעלים בבעלות יהודית (על פי דוחות היישוב מ-10 ביוני 1944). חנויות אלו סיפקו לתושבים בגדים ונעליים, חומרי בנייה, ברזל, תבלינים וכו. פעמיים בשנה התקיים יריד ארצי גדול שהבטיח הכנסות רבות ועורר התעניינות רבה בעיני התושבים. בשנות ה-30 התחולל משבר כלכלי, משבר זה השפיע רבות על המסחר והכלכלה, רבים מהסוחרים היהודים פשטו רגל ונאלצו לסגור את חנויותיהם. היהודים אשר היו במעמד הבינוני חיו במרכז ורמת המחיה שלהם הייתה טובה, הם יכלו אף להעסיק עוזרת בית. הם התעניינו רבות בתרבות הספרות הקלאסית, הגרמנית וההונגרית. לרוב הנשים והצעירים ביקרו בקולנוע המקומי ובהופעות מזדמנות של תיאטרון הנודד. בכל בית היה רדיו ומנוי של עיתון יומי. ההורים השתדלו לאפשר לילדיהם לימודים בתיכון או לימודים אקדמיים. בעיירה חיו גם יהודים בעלי מעמד כלכלי גבוה במיוחד: הסיטונאים (מוכרי סחורה), בעל טחנה אחד, משקיע, מנהל בנק, עצמאים אמידים וכעשרים רופאים ועורכי דין. ליהודים אלה היו דירות יוקרה, הם טסו ובילו במקומות נופש יוקרתיים. רוב אלו היו בוגרי אוניברסיטה ולכן רכשו לעצמם ספרייה פרטית וגם פסנתר לא היה חסר בבתים רבים, ילדיהם סיימו תיכון ושאפו לקבלת תואר מהאוניברסיטה. גם בני מעמד הפועלים השכירים היו ברובם היהודים, הם התפרנסו מעבודות מזדמנות וחלקם היו רוכלים או מובטלים, אלו נאבקו על אוכל וחיו בדאגה, מגורים רעועים ומצב בריאותי נמוך מאוד. בני מעמד זה סיימו את שש הכיתות של בית הספר היסודי ומשם הרוב הלכו ישר לעבוד באחת החנויות המקומיות. בקהילה זו פעלה אגודת נשים שעזרה רבות סוציאלית לשכבות הנחלשות והמתקשות. השואה בעיירההחל משנת 1938 נשללו רישיונות מסחר מידי יהודים ורבים איבדו את פרנסתם. אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה חויבו יהודי הונגריה להתגייס לעבודות כפייה. בשנת 1941 גויסו במזקבשד היהודים בעלי החנויות ונשלחו לחזית אוקראינה שם לחמו ההונגרים לצד הגרמנים והיהודים הועסקו בדרך כלל בפינוי מוקשים. כמו כן באותה שנה נשלחו חסרי האזרחות ההונגרית לקמניץ-פודולסקי, שם נטבחו ב-27 וב-28 באוגוסט ביחד עם אלפי יהודים אחרים.[3] זמן קצר אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה ב-19 במרץ 1944, נכלאו מנהיגי הקהילה במחנה הסגר. ב-17 במאי הורו השלטונות לרכז את כלל יהודי האזור בגטו במזקבשד שבראשו יודנראט.[3] ב-19 במאי הוטל על היהודים ממזקבשד להתפנות אל הגטו עד השעה התשע בערב של ה-21 במאי, ושאר אוכלוסיית היהודים בתשע בערב של 22 במרץ.[דרוש מקור] היהודים מחויבים להישאר בתחומי הגטו ולא לעזוב מבלי אישור הרשויות, פרט למועצה היהודית. אל הגטו רק נציגי השירות רשאים להיכנס. אחראי סגני מושל במחוז מינה שוטרים וז'אנדרמים מקומיים לפקח על הפקודות בתוך שטחי הגטו בצורה קפדנית. משפחות אשר גרו בשטחי הגטו הורשו לעבור לגור בביתם של היהודים שהוברחו. היהודים חויבו להעביר 50,000 פנגו לסניף במזקבשד על הוצאתם של הנוצרים עד ל-22 במאי.[דרוש מקור] המועצה היהודית מחויבת להעביר סכום נוסף באותו התאריך לפיקדון עבור הנזקים שיכולים לקרות לנוצרים בביתם (1,000 פנגו) לכל דירה. המועצה היהודית צריכה לדאוג לבודד את החולים במחלות מידבקות ולדרוש להקמת משרד שישמש את צרכיה ובנוסף לקבוע לוח מודעות בשביל להפיץ פקודות.[דרוש מקור] עד ל-31.5 המועצה היהודית הייתה צריכה לערוך רשימה שמית של תושבי הגטו לפי האלפבית ולהביא בארבעה עותקים אל האחראי. היהודים היו רשאים להביא אך ורק מיטה ומצעים, כלי רחצה וניקיון, סכו"ם, מעיל, לבנים ונעליים, 50 ק"ד עצי הסקה, אוכל לזמן רב, רק 3,000 פנגו במזומן למשפחה ואת השאר מחויבים להפקיד.[דרוש מקור] בגטו ארגנו היהודים מטבח ציבורי ומרפאה. בתחילת יוני הועברו רוב יהודי מזקבשד לגטו מישקולץ ומקצתם לגטו דיושג'ר.[3] ב-7 ביוני 1944[2] או כשבוע לאחר מכן[3] שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ. לאחר השואהלאחר השואה חלקם המועט של הניצולים נשאר במזקבשד, חלקם פנו למקומות אחרים והגיעו עד לאוסטרליה ודרום אמריקה ורבים מהם עלו לארץ ישראל.[דרוש מקור] בישראל הם לקחו חלק בבניית הארץ ובהגנתה ושני בני מזקבשד אף נפלו בקרבות: יעקוב שוק וצבי שוק.[דרוש מקור] אלו שעלו לישראל הרגישו את ביתם ולא הרגישו יותר תלויים באחרים. הייתה קבוצה קטנה של אנשים שלמרות הכל התעקשה להישאר ולהתחיל מחדש את חייהם במזקבשד, הם השתלבו בחיי החברה והפוליטיקה והשתקמו, אך לא עבר זמן רב למרד ההונגרי בשנת 1956, הפאשיזם קם והפאשיסטים החלו לתקוף את היהודים; מהפכה זו כמעט שמה קץ לנוכחות יהודית במזקבשד. אחרי המלחמה חזרו לעיר רק יהודים מעטים מבני הקהילה, הם מצאו את בניין בית הכנסת שרוף ואת המצבות בבית העלמין הרוסות. בגלל יחס השלטונות ועוינות התושבים עזבו את העיר תוך זמן קצר.[דרוש מקור] ערים תאומותלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
