יהודה קרני

יהודה קרני

לידה	1884 פינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	3 בינואר 1949 (בגיל 65 בערך) ב' בטבת ה'תש"ט תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	יהודה וולובלסקי
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1944)

יהודה קרני (וולובלסקי) (1884, פינסק – ב' בטבת ה'תש"ט, 3 בינואר 1949, תל אביב) היה משורר עברי, עיתונאי, עורך ומתרגם. חתן פרס ביאליק (1944). שירי ירושלים שלו העלו תרומה ייחודית לשירה העברית החדשה.

נולד בפינסק שברוסיה הלבנה (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית) בשנת 1884 (ה'תרמ"ד), בנם של לאה ועזריאל זליג וולובלסקי, סוחר אמיד, בעל יערות ומשרפות יי"ש ועסקן ציבורי. זכה לחינוך יהודי וכללי. הוא החל לפרסם שירים בגיל מאוד צעיר: תחילה בעברית ובהמשך גם ביידיש וברוסית. הוא היה פעיל מסור בתנועה הציונית, ואף נבחר כציר לקונגרסים הציוניים, מטעם תנועת "פועלי ציון".

קרני שילב כתיבה עיתונאית, בעברית וביידיש, עם פעילותו כמזכיר מרכז ציוני רוסיה, וילנה, בשנים 1907–1908. כתיבתו העיתונאית כללה שירים, מאמרים, ביקורות ומסות. הוא זכה להכתרה כמשורר עברי מביאליק, שפרסם את שירו "יש נערה תמימה", בחוברת "השילוח", י"ט, 1908.^[1] קרני הרבה לפרסם את דבריו בשבועון הציוני "העולם", ועבר יחד עם מערכת השבועון לאודסה, שם שהה זמן קצר, והכיר את חבורת הסופרים העבריים שהתרכזה סביב ביאליק וחבורתו.

בשנת 1921 עלה לארץ ישראל. שנים ראשונות עשה בחיפה, ואחר כך עבר לתל אביב. בשנותיו הראשונות בארץ עבד כפקיד. החל משנת 1924 הצטרף לעיתון "הארץ", תחילה ככותב ואחר כך כמשתתף קבוע וחבר המערכת. בין השאר הוא נחשב למחדש המילה "קולנוע" ב-1930 (במשך תקופה קצרה כונו הסרטים הדוברים סרטי שמע-נוע)^[2].

בשנות עבודתו ב"הארץ" פרסם קרני אלפי רשימות, תגובות, שירים פוליטיים קצרים, מאמרים ומסות. שירתו הציונית המתלהבת ומתלהמת, שהביא עִמו ממזרח אירופה, עברה בארץ שינוי מעמיק. הוא כתב שירה שנאחזה בנוף הארץ האבני והסלעי. שירי ירושלים תפסו מקום בולט בשירתו. הוא ניסה לאחוז בהוויתה של ירושלים: הארצית והאבנית מצד אחד, והמשיחית יהודית מצד שני. נוסח כתיבתו היה שמרני ומיושן מעט, והוא לא התחבר למהלך החדש בשירה העברית, שהביאו שלונסקי, אלתרמן, גולדברג, רטוש ואחרים. אולי משום כך נשכחו שיריו, ודורות הקוראים שצמחו בארץ ישראל נהו אחרי שירה אחרת ומשוררים אחרים.

נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.^[3]

לאחר מותו נקראו רחובות על שמו בשכונת רמות בירושלים ובשכונת רמת אביב בתל אביב.

בנוסף, הגן הגדול ליד תחנת הרכבת תל אביב – סבידור מרכז בתל אביב נקרא על שמו.

משיריו המולחנים התפרסמו: "התרגעות", "צלצל קתרוס" (ללחנים עממיים), "עגבנייה"^[א] (ללחנו של יואל אנגל) ו״עם כל אבן מתגוללת״ (בביצועו של יהורם גאון, ללחנו של אודי תורג׳מן)

• שערים, שירים, ברלין: דביר, 1923.
• בשעריך מולדת, פיוטים, תל אביב: אחיעבר, 1935.
• ירושלים, מחזור שירים, מרחביה: ספרית פועלים, 1944.
• שיר ודמע, מחברות לספרות, 1945.
• בימה קטנה: דברים בפרוזה ובשיר, תל אביב : דביר, תשי"א 1951.
• ילקוט שירים, ליקט, ערך והוסיף מבוא והסברים יצחק עוגן, תל אביב: יחדיו, תשכ"ו 1966.
• שירים, ערך והוסיף מבוא דן מירון, ירושלים: מוסד ביאליק, 1992.

• אברהם קריב, משורר שנגאל, שלשים שנה לשירת יהודה קרני, ב-"מאזנים" ב' תרצ"ט, ע' 224-227.

מדיה וקבצים בנושא יהודה קרני בוויקישיתוף

• יהודה קרני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יהודה קרני, דף שער בספרייה הלאומית
• יהודה קרני, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

• כתבי יהודה קרני בפרויקט בן-יהודה
• יהודה קרני, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דוד תדהר (עורך), "יהודה קרני (וולובלסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1669
• יהודה קרני, באתר זמרשת
• דב סדן, יהודה קרני, דבר, 4 בינואר 1949 (עם פטירתו)
• נתן גורן, יהודה קרני (שרטוטים לדמותו במלאות שנה למותו), דבר, 23 בדצמבר 1949
• א. ב. יפה, לדמותו של יהודה קרני, על המשמר, 14 באוקטובר 1951
• יהודה קרני, אני האיש, דמי התרתי לכל צבוע ולחיי נתתי למכים. אולם אני צברתי אש, בלב פצוע, אבני נקם במעמקים, באתר הארץ, 24 ביולי 2009
• עודד מנדה-לוי, משורר המוניציפליות, פנים (כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך) 45 (חורף 2009), 40, 42–46, באתר הסתדרות המורים
• דיון ספרותי בשירו של יהודה קרני
• בני מר, המחברת השחורה של יהודה קרני, באתר הארץ, 24 ביולי 2009
• אליהו הכהן, תגובה, חלק מזמרת הארץ, באתר הארץ, 31 ביולי 2009
• עקיבא צימרמן, תגובה, ירושלים של זהב ושל קרני, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2009
• חייו של יהודה קרני(הקישור אינו פעיל), בפרויקט "אבודים" של בית אבי חי