יהדות חצי האי ערב

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל המזרח התיכון
	היהדות

יהדות חצי האי ערב הייתה קהילה יהודית עתיקה. מסורות מרחיקות את היווסדה לימי הבית הראשון. יהדות חצי האי ערב חרבה. חלקה נהרג ומרביתה גורש מחצי האי בעקבות עליית מוחמד והאסלאם במהלך המאה ה-7 לספירה.

ערך מורחב – קהילת יהודי ערב הסעודית

היהודים הראשונים הגיעו לערב הסעודית בימי נבונאיד מלך הממלכה הבבלית, ויורשו של נבוכדנאצר שהיה אחראי לחורבן בית ראשון, שכבש את ערי צפון מדינה מודרנית זאת; אחד מפקידיו או חייליו שם שהותיר אחריו כתובת היה עברי בשם "שמעון" שכונה גם "שושן" (ייתכן שהכוונה היא ל"פקיד/עובד המלך" או שמא תעתיק לעברית מבבלית חדשה כמו בתעודות אל-יהודו: "שושנו" - אדם ממוצא זר לממלכה שבה הוא מועסק)^[1].

למן המאה ה-1 ישנן עדויות כתובות על מצבות קבורה הנושאות שמות יהודים. היהודים חיו בערב בשבטים בנאות מדבר לאורכם של נתיבי המסחר השונים. יהדות חצי האי ערב מוזכרת במשנה, בתלמוד ובמדרשים^[2].

במהלך המחצית השנייה של המאה הרביעית ישנה תופעה של כביכול דת חדשה בדרום חצי האי ערב שבניגוד לפגניות המקומית היא נסובה סביב אל אחד, לא ברור האם ליהודים יד בדבר אף על פי שידוע שמספר שבטים ערבים אימצו לחיקם את היהדות והתגיירו בשל רצונם להידמות ליהודים האתניים שחיו בגלות בערב והתפרנסו ממשק של ישיבת קבע (בניגוד לנוודות שהיא אורח החיים המקובל בערב) וחקלאות, ועסקו בלימודי הדת היהודית (בעוד שקריאה וכתיבה היו לא נפוצים כלל בקרב שבטי ערב).

לפי עדות המסורת המוסלמית, במאות ה-6 ה-7 הייתה אוכלוסייה יהודית ניכרת בחג'אז, בעיקר בסביבות העיר יתריב, היא אל-מדינה. זאת בין השאר בזכות היחס האוהד של יוסף ד'ו נואס מלך חמיר שצר על העיר, שאף קיבל על עצמו כנראה את הדת היהודית והתגייר. שלושת השבטים הגדולים שבהם היו בני שבט בני נדיר, בני קוריט'ה ובני קינוקאע. שבט נוסף הוא שבט בני ג'או שהיגרו לצפון אפריקה. היהודים עסקו בחקלאות, במלאכה, בצורפות ובהכנת כלי נשק.

כאשר התחזק מוחמד הוא קיווה כי יצליח למצוא ביהודים בני ברית אך רעיון זה נכשל. לאחר כישלונו גירש את בני קינוקע ואת בני נדיר, ואת בני קוריטה הרג וחילק את אדמותיהם. עם שאר היהודים בערב הסעודית כרת בריתות חסות, ועד מותו לא אונה להם כל רע.

כשעלה לשלטון החליף עומר בן אל-ח'טאב, הוא האמין כי ביקש מוחמד בצוואתו לגרש את כל היהודים מערב וכך פעל. הוא אמר כי לא ייתכנו שתי דתות בחג'אז. מאז אותו גירוש, כמעט ואין עדויות על קיום יהודים בערב הסעודית והקהילה נעלמה כמעט כליל. עם זאת, נצרים של שבטי בני נדיר ובני קינוקאע המשיכו להתקיים. דוד הראובני, לפי עדותו (הנמצאת בסימן שאלה במחקר) היה כנראה בן שבט יהודי שחי בחייבר. הוא מספר כי שבטו הוא צאצאי שבט ראובן והם חיים בשלטון יהודי עצמאי. ייתכן שגם אלדד הדני בן המאה התשיעית חי בערב הסעודית. במאה ה-12, בנימין מטודלה ערך מסע בו ביקר בין השאר בתימא ובח'ייבר ותיעד נוכחות של קהילות יהודיות שם.

קהילה יהודית הייתה קיימת בנג'ראן, בדרומה של המדינה, מזמן כיבושה ב-1934 על ידי ערב הסעודית עד 1950^[3].

עד שנת 1994 נאסרה כניסת יהודים לערב הסעודית למעט מקרים יוצאי דופן כמו ביקור מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר. פולחן של כל דת מלבד דת האסלאם אסור. בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, חיילים יהודיים מהצבא האמריקאי הוצבו בערב הסעודית, והשלטונות התעקשו שאלה יתפללו על ספינות אמריקאיות ולא על אדמה סעודית^{[דרוש מקור]}.

משנת 2019, הרב יעקב ישראל הרצוג, ישראלי יליד ארצות הברית, מבקר תכופות בסעודיה ופועל להעמקת הקשרים עם מנהיגיה המוסלמים של הממלכה, ותמיכה בתיירים יהודיים, אנשי עסקים ואנשי צבא אמריקאים. מטרתו היא להקים קהילה יהודית במדינה^[4].

בממלכה הסעודית מתגוררים כיום כ-3,000 יהודים אשר עובדים עבור חברות רב-לאומיות. מדובר בתמהיל של יהודים ששורשיהם בארצות קנדה, ארצות הברית, צרפת, דרום אפריקה ואחרות^[5].

ערך מורחב – יהדות בחריין

קהילה יהודית בבחריין הייתה קיימת באי כבר במאה ה-7. הנוסע היהודי בנימין מטודלה שביקר באזור במאה ה-12 הזכיר את קיומם של שתי קהילות יהודיות בבחריין:

• קיש - אי שבו באר אחת. התושבים חיים על מי גשמים. הם אינם מעבדים את האדמה. עיסוקם הוא במסחר של מוצרים המיובאים מסביבתם הקרובה: בדי משי, פשתן סגול, כותנה, קנבוס, צמר מעובד, חיטה, שעורה, דוחן, שיפון, ומיני מזון נוספים. מהודו מיובאות כמויות גדולות של תבלינים. בקיש 500 יהודים.
• אל-קטיפה - בה הוא מצא קהילה גדולה של 5,000 יהודים. תושבי המקום עוסקים בשליית פנינים, אשר בבעלות המלך ופקיד יהודי ממונה על כך.

במאה ה-19 היה האי מרכז מסחרי ומשפחות של סוחרים יהודים הגיעו אליו מאיראן, הודו ועיראק. בשיאה מנתה הקהילה היהודית 1,500 איש. הם השתלבו בחברה וקיימו יחסים טובים עם התושבים המוסלמים. אחד מהרחובות באי, "דרך אל-מותנבי", כונה בין השנים 1930–1940 "רחוב היהודים" והחנויות בו היו סגורות בשבת. בית-הכנסת באי הוקם בשנת 1930. בשנת 1932 התגלה נפט בבחריין, בעקבותיו הגיעה הקידמה לאי ויחד עימה גברו הרגשות האנטי-בריטיים ששלטו אז במדינה, והאנטי-יהודיים. בתי היהודים נהרסו, בית הכנסת חולל וספרי התורה נגנבו (אחד מספרי התורה הוחזר והוא נמצא הים בבית הכנסת "גן עדן" בסטנפורד היל שבלונדון). ב-1947 לאחר תוכנית החלוקה אירעו פרעות מנאמה. בזמן מלחמת העצמאות וכן במלחמת ששת הימים התקיימו מהומות אלימות נגד היהודים, שמצאו מקלט בבתיהם של מוסלמים. בעשורים שלאחר קום מדינת ישראל עזבו רובם, בעיקר לאנגליה. ב-1948 חיו בבחריין כ-600 יהודים ובשנות ה-60 המוקדמות נותרו בה בין 200 ל-300 יהודים. היהודים הבודדים שנותרו חיים בנוחות יחסית. ב-2006 נשארו בבחריין 36 יהודים.

כיום יחסי היהודים והמוסלמים בבחריין נחשבים טובים ובחריין היא המדינה היחידה בחצי האי ערב שבה יש קהילה יהודית של ממש, עם בית כנסת ובית קברות. מלך בחריין חמד בן עיסא אל ח'ליפה ידוע ביחסו הטוב ליהודים, ואלה מעידים שאינם סובלים מכל אפליה. יהודי בשם אברהם דוד נונו מונה ב-2002 לבית העליון בפרלמנט, ובת דודו הודא עזרא נונו היא שגרירת בחריין לארצות הברית, ובעבר עמדה בראש אגודה לזכויות אזרח הפועלת לביטול עונש המוות בממלכה. בעבר, יהודי בחריין ושאר אזרחי הממלכה היו מנועים מלבקר בישראל. בסוף שנת 2017 הכריז מלך בחריין על ביטול איסור הנסיעה של אזרחי המדינה לישראל.

ערך מורחב – יהדות כווית

ב-1776, העיר בצרה שבעיראק נכבשה בידי הפרסים. רבים מיהודיה היגרו לכווית, והם תרמו לתנופת הבנייה והמסחר במדינה. במאה ה-19 חיו בכווית סיטי כ-80 משפחות יהודיות והתקיימו בעיר בית כנסת ושוק שנקרא "שוק היהודים". שוק זה היה סגור בשבת ובו נמכרו בין השאר טקסטיל מיובא ואלכוהול שהם ייצרו. היהודים סחרו עם הודו, בגדאד וחלב, ואף עם אירופה וסין. יהודי הקהילה נהגו ללבוש גלימות ארוכות או חליפות אירופאיות וחבשו תרבוש, מה שהבדיל את מראם החיצוני מזה של שאר האוכלוסייה.

במאה ה-20 עם עליית פייסל הראשון, מלך עיראק עזבו היהודים את כווית, רובם חזרה לבגדאד וחלקם להודו.

ערך מורחב – יהדות עומאן

קבר המזוהה עם הדמות המקראית איוב נמצא בעיר סלאלה שבדרום עומאן. במאה ה-9, סוחר יהודי בשם יצחק בן יהודה תיעד את הקהילה היהודית שהתקיימה בעומאן. במאה ה-12, בנימין מטודלה הגיע במסעותיו לעומאן ותיעד את הקהילה היהודית בעיר מסקט.

במאה ה-19, קצין בריטי כתב בזכרונותיו ממסעו לחצי האי ערב שישנם מספר יהודים במאסקט, רובם הגיעו לשם מבגדאד ב-1828 משום שסבלו שם מהטרדות. הוא כתב כי בעומאן השתלבו היהודים בחברה ולא סבלו מכל אפליה. היהודים במאסקט עסקו בעיקר בצורפות, בנקאות ומכירת אלכוהול.

למרות כל זאת, הקהילה היהודית בעומאן נעלמה לפני 1900. בזמן מלחמת העולם השנייה, חייל יהודי מהצבא האמריקאי שהוצב בעומאן פגש קהילה יהודית קטנה במסקט, אך רובם היו מהגרים חדשים מתימן.

בקטר מעולם לא התקיימה קהילה יהודית נרחבת בעת החדשה.

ערך מורחב – יהדות איחוד האמירויות הערביות

יהדות איחוד האמירויות הערביות בנימין מטודלה תיעד במאה ה-12 קהילה יהודית באזור ראס אל-ח'ימה, אזור שכיום מצוי בשטח איחוד האמירויות.

בדצמבר 2018 נחנך בית הכנסת הראשון בדובאי בראשות הרב לוי דוכמן רב הקהילה הפועל במדינה משנת 2014. הקהילה המקומית פועלת בתוך וילה ובה אזור תפילה, מטבח כשר ומספר חדרי שינה המיועדים עבור שומרי שבת. הקהילה המקומית מונה 500 איש, בעיקר מאנשי עסקים בתחום הפיננסים, האנרגיה והיהלומים. ניתן להשיג עופות כשרים במדינה^[6] כמו כן בדובאי פועלים כיום 4 מסעדות כשרות וקייטרינג המנגיש בשר כשר (שהוא הבשר הכשר היחיד שנמכר באיחוד האמירויות) ליהודי האזור^[7]. וכן 2 מלונות תחת השגחת ועד הכשרות שע"י הרב לוי דוכמן רב הקהילה היהודית EAKC. תלמוד תורה פועל מדי שבוע בימי ראשון ובוא לומדים כ-70 ילדים ממשפחות הקהילה^[8]. בשנת 2021 החל לפעול מחנה קיץ גן ישראל המיועד לילדי הקהילה ופועל בחופשים. מקוה טהרה הוקם על ידי הקהילה היהודית jcc בשנת 2021.

בפברואר 2019 הכיר האיחוד באופן רשמי בקהילה היהודית במדינה^[9].

בשנת 2019 התמנה הרב יהודה סרנה (אנ'), יליד מונטריאול ובוגר ישיבת הר עציון וישיבת רבנו יצחק אלחנן, כרב הרשמי של קהילת JCE.

בספטמבר 2019 הכריזו באיחוד על הקמת מרכז דתי שיכלול בין היתר בית כנסת ראשון במדינה, שעתיד להיפתח בשנת 2022^[10].

במאי 2020, פרסמה הקהילה היהודית באיחוד האמירויות הערביות את הנוסח שלהם לתפילה לשלום המלכות^[11].

כיום יש באיחוד האמירויות בית חב"ד^[12][13] הפעיל משנת ה'תשע"ד בראשות הרב לוי דוכמן, חבר איחוד הרבנים במדינות האסלאם^[14] שמשמש אף כרב הקהילה היהודית המפעיל בית כנסת מפואר^[15].

ערך מורחב – יהדות תימן

יהדות תימן היא קהילה יהודית עתיקת יומין. היא הייתה הקהילה הגדולה ביותר בחצי האי ערב ומנתה בשיאה עשרות אלפי יהודים. כמעט כל האוכלוסייה היהודית עזבה את תימן בשנים 1949–1950 במבצע על כנפי נשרים. רובם חיים כיום בישראל, חלקם בארצות הברית, ובודדים נשארו בתימן. בשנת 2009 נשארו בתימן כ-300 יהודים, רובם בני למעלה מ-70. יהודי תימן בארץ ובתפוצות מונים כ-530,000 מהם 435,000 בישראל, כ-80,000 בארצות הברית בעיקר בניו יורק, ובבריטניה יש כ-10,000 איש רובם מעדן אשר הייתה בשליטה בריטית וכן הגירה מאוחרת משאר חלקי תימן. וכן כ-50 יהודים נשארו עדיין בתימן וממומנים על ידי חסידות סאטמר.

• חיים שוארצבוים, גרים ומתייהדים בחצי-האי ערב, תשכ"ד, מכללת הרצוג.
• ג'קי חוגי, ‏המדינה המוסלמית הידידותית: הצצה אל הקהילה היהודית בבחריין, באתר מעריב אונליין, 9 במרץ 2017
• רועי קייס, ביקור נדיר בבית הכנסת של הקהילה היהודית בדובאי, כאן חדשות, באתר יוטיוב, 16 באוגוסט 2020
• אלכסנדרה לוקש, שבעה עשורים וגעגוע: "אני עוד זוכרת את השכנים שלי בבחריין", באתר ynet, 17 באוגוסט 2020
• צביקה קליין, פילוג האמירויות, באתר מקור ראשון, ב-26 באוגוסט 2020
• ישי כהן, המסע של הראשון לציון לאיחוד האמירויות, באתר כיכר השבת (אתר אינטרנט), ב-20 בדצמבר 2020

יהדות חצי האי ערב
שבטים יהודים בחצי האי ערב	שבט בני קוריט'ה • שבט בני קינוקאע • שבט בני נצ'יר
שבטים ערבים שהתגיירו בקדם-אסלאם	שבט בני אל-חארת' • חמיר • בני עוף • בני שוטייבה
קהילות יהודיות בחצי האי ערב	איחוד האמירויות • בחריין • כווית • עדן • עומאן • ערב הסעודית • תימן

יהדות אסיה

אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בירוביג'אן • בוכרה • בחריין • גאורגיה • יהודי ההרים • הודו • בני מנשה • הונג קונג • הפיליפינים • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • יפן • ירדן • ישראל • כווית • כורדיסטן • לבנון • מונגוליה • מיאנמר • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • מלזיה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • חצי האי ערב • פקיסטן • קוצ'ין • קוריאה הדרומית • קזחסטן • קירגיזסטן • רוסיה • תאילנד • תימן (וצפון תימן)