דרבנן

דְרַבָּנָן (או: מִדְּרַבָּנָן; בעברית: "של רבותינו") הוא הגדרה של מקור להוראות הלכתיות ביהדות. ההלכות מדרבנן הן חוקים שחכמים הוסיפו על גבי מערכת ההלכות דאורייתא ("תקנות חכמים").

להבחנה בין הלכות בעלות תוקף מדאורייתא לעומת הלכות בעלות תוקף מדרבנן משמעויות מעשיות בפסיקת ההלכה.

"דרבנן" הוא מונח בארמית שמשמותו "של רבותינו". כינויים נוספים הם "דברי סופרים" או "דברי חכמים".

הוראות דרבנן נקראות גם "תקנת חכמים" או "גזירת חכמים" (גם בקיצור: "תקנה" או "גזירה" בסתם). בשיח ההלכתי מקובל להתייחס ל"דין/איסור/חיוב דאורייתא" לעומת "דין/איסור/חיוב דרבנן".

ערך מורחב – דאורייתא

דין דאורייתא כולל את כל הדינים שנמסרו למשה רבנו בהר סיני. כלומר הן דינים הכתובים בתורה (במפורש או שנלמדים מפסוק) והן דינים שהם "הלכה למשה מסיני" כלומר תורה שבעל פה. "דאורייתא" הוא מונח בארמית שמשמעתו "של התורה", כינויים נוספים הם "דבר תורה" או "דברי תורה".

דוגמה למצווה מדאורייתא היא איסור הדלקת אש בשבת (שמות לה', ג').

ערך מורחב – דברי קבלה

בין דין דאורייתא לדין דרבנן יש גדר אמצעי שנקרא דברי קבלה. כלומר מצוות או חיובים שנאמרו על ידי הנביאים. דברי קבלה אינם כתוקף של דיני התורה, אך הם יותר חמורים מדינים דרבנן.

לעיתים יש בדברי קבלה דווקא קולא (קלים יותר) מדיני דרבנן: במקרים מסוימים החמירו חכמים בדבריהם יותר מדיני התורה, על פי הכלל "דברי חכמים צריכים חיזוק, דברי תורה אינם צריכים חיזוק". אך בדברי קבלה לא החמירו חכמים כבדיני תורה^[1].

דוגמה למצווה מדברי קבלה היא פורים שנתקנה על ידי הנביאים.

מקור ההוראות שנוספו מדרבנן אינו בנקודה היסטורית אחת. המסורת היהודית מייחסת כמה מהתקנות לדמויות מקראיות שונות, ובהן משה, שלמה ועזרא. תקנות אחרות מיוחסות לחכמים מסוימים שפעלו בתקופת בית שני או בתקופה שלאחר החורבן.

לגבי רוב הדינים דרבנן אין מסורת מפורשת המתייחסת לזמן שבו הן נתקנו, אך בדרך כלל התלמוד ושאר הספרות ההלכתית עוסקים בתקנות המיוחסות על ידם לתקופת התנאים או מוקדם יותר.

כאמור דינים דרבנן הן דינים שאין להם מקור בתורה שבכתב או בעל פה, והם ניתקנו על ידי חז"ל בדורות שלאחר מתן תורה. רבים מגזירות חז"ל ניתקנו על מנת להרחיק את האדם מלעבור על איסור דאורייתא. כך למשל מופיע בתחילת מסכת ברכות שתיקנו חז"ל לקרוא קריאת שמע של ערבית עד חצות הלילה, על אף שמהתורה זמנה הוא עד הבוקר על מנת "להרחיק את האדם מן העבירה". טעם התקנה הוא על מנת שאדם לא ילך לישון קודם שקרא קריאת שמע, כאשר בדעתו לקרואה בהמשך הלילה, וייתכן שיגרר בשנתו עד הבוקר וימנע מלקרוא קריאת שמע.

בפוסקים ובתלמוד מובאים כמה הבדלי דינים שמייחדים דינים דרבנן:

• גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה - חז"ל אינם גוזרים גזירה, כאשר על פי הנראה רוב הציבור יתקשו לקיימה.
• ספק - כאשר מסופק לאדם אם קיים מצווה מדרבנן, הוא אינו חייב לחזור ולעשותה, מטעם ספק דרבנן לקולא.

• דאורייתא
• שבע מצוות דרבנן
• מצווה לשמוע דברי חכמים
• אסמכתא
• תקנות הקהילה

• י"ז דרגות בין דאורייתא לדרבנן, שיעור של הרב אשר וייס
• מידע על מצוות דרבנן בקטלוג הספרייה הלאומית

• הערך "דרבנן", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)