|
זורואסטריות
 זורואסטריות, המכונה גם מזדאיזם[1], היא דת פרסית עתיקה שנוסדה, ככל הנראה, בתחילת האלף הראשון לפנה"ס במרכז אסיה על ידי זרתוסטרה. קהילות מאמינים של דת זו קיימות היום בעיקר באיראן ובהודו ומונות יחד כמה מאות אלפי בני-אדם. הזורואסטריות הייתה הדת הרשמית והמרכזית באימפריה הפרסית על גלגוליה השונים, מהמאה ה-7 לפנה"ס ועד הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-7 לספירה. יש הטוענים כי היא השפיעה על מנהגים ומסורות שונים של הדת היהודית, וכן גם בפיצול מהאסלאם הסוני לדת אסלאם שיעי באיראן. עם התפשטות האסלאם והצרת צעדיהם של מאמינים בדתות אחרות, היגרו כמה מאות אלפים ממאמיני זרתוסטרא מאיראן להודו, והם מכונים בהודו עד היום בכינוי "פארסים". גל נוסף היגר מאיראן להודו בתקופת השושלת הקאג'ארית והם מכונים בהודו "איראני" (אנ'). הדת הזורואסטרית היא אחת הדתות העתיקות בעולם, עם השפעות נרחבות על התרבויות והדתות שהתפתחו באזור המזרח התיכון ותת-היבשת ההודית. במהלך ההיסטוריה, דת זו השפיעה באופן עמוק על התרבות, החברה והכלכלה של אזורים רבים, כולל הודו.[2] הזורואסטריות היא דת פרסית עתיקה שנוסדה במאה ה-6 לפני הספירה על ידי הנביא זרתוסטרה (המכונה גם זרתושטרא או זורואסטר). הדת נחשבת לאחת הדתות המונותאיסטיות הראשונות ומבוססת על האמונה באל אחד, אהורא מזדא, ובמאבק הנצחי בין כוחות האור והחושך, כאשר אהורא מזדא מייצג את האור והטוב, ואנגרא מייניו מייצג את החושך והרע. הספר הקדוש של הזורואסטריות הוא האווסטה, אשר כולל את גת'ות, המיוחסות לזרתוסטרה עצמו, ואת היסודות התאולוגיים והטקסיים של הדת. הזורואסטריות הפכה לדת הרשמית של האימפריה האחמנית, אשר שלטה באזורים נרחבים במזרח התיכון ותת-היבשת ההודית. האמונה הזורואסטרית מדגישה עקרונות מוסריים של אמת, צדק, ויחס כבוד לטבע. הממלכה הסאסאנית, ששלטה בפרס לפני הכיבוש הערבי במאה ה-7 לספירה, הייתה גם היא זורואסטרית, והייתה ידועה בפיתוח תרבותי וכלכלי משמעותי, כולל פיתוח של מדעים, אומנויות ומסחר.[2] עקרונות הדת
הרעיון המרכזי בדת הזורואסטרית הוא הבחנה דיכוטומית בין טוב לרע, כשעל האדם לסייע בהשלטת הטוב על הרע. העולם הגשמי נוצר כזירת מלחמה בין הטוב לרע, ובו טוב ורע יכולים להתערבב. כל הטוב בעולמנו נברא על ידי האל הראשי, אַהוּרַא-מַזְדָא (תרגום מילולי – אדון החוכמה), הנקרא בפרסית תיכונה אוֹהְרמַזד. לפני זרתושטרה, הייתה משמעות המילה אהורה "שֵׁד". זרתוסטרה הפך את תפקידי הטובים והרעים בעולם האלים, כך ש-דַאיוַה (בסנסקריט देव), המילה המשמשת בלשונות הודו לאֵל, הפכה בדת הזורואסטרית לשֵׁד (דִיוְ, באווסטית 𐬛𐬀𐬉𐬎𐬎𐬀). כל הרע נברא על ידי הישות הרעה, אַנְגרַה-מַניוּ, הנקרא בפרסית תיכונה אַהְרֵימַן. בממד הרוחני הטוב והרע הם נפרדים. לכן עיקרון נוסף של הדת הזורואסטרית הוא הבחנה בין המימד הגשמי (פרסית תיכונית גֵיתִיג) למימד הרוחני (מֵינוֹג). הדת הזורואסטרית שימרה את קיום האלים האיראניים, אך הגבילה אותם בהיררכיה מסובכת של "אלמותיים" ו"נערצים", שכעת היו תחת שליטתו של אהורה מאזדה או של אהרימן, מכיוון שכל היקום היה חלק מהטוב או הרע. האור והאש נבראו על ידי אהורה-מזדא, ולכן הם מסמלים את הטוב. היעדר אור, כלומר חושך, מסמל את הרע. לפיכך האש היא מרכיב חשוב בפולחן הזורואסטרי, ולכן הזורואסטרים נקראים בטעות "עובדי אש". תפילה ומנהגיםמדורת אש ניצבת במרכז המקדשים הזורואסטריים, והמתפללים פונים אליה בזמן התפילה. נהוגות חמש תפילות בכל יום. התפילות כוללות מזמורים מה"גאת'ות" (מזמורים שחיבר זרתוסטרא, ראו להלן), וכן התרה וקשירה של שרוך הקשור תמיד סביב מותניו של המאמין ומחובר לחולצתו. טקסי טהרה מתקיימים לפני התפילה, והם כוללים רחצת הגוף. לכלוך נחשב קשור ברוע ולכן קיימת הקפדה יתרה על ניקיון בזורואסטריות. כיוון שאש ואור נחשבים כביטוי לטוב, לא מקובל לכבות נר, אלא להמתין לדעיכתו מאליו. בעת הדלקת אש מקובל לומר תפילה. נהוג ללכת עם כיסוי ראש כל הזמן. דיני טומאה וטהרה
מכיוון שהטוב והרע נמצאים במלחמה מתמדת, חשוב מאוד לשמור על טהרה. הזורואסטרים מפורסמים בדיני הנידה ובדיני טומאת המת שלהם. על פי הזורואסטריות, הווסת היא המצאה של אהרימן, הישות הרעה. היא נבראה על מנת להחליש את הנשים כדי שלא יילחמו ברוע. בזמן הווסת, האישה נתונה לשליטתו של אהרימן ולכן היא טמאה. נידות היו סגורות בבקתה נפרדת או בחדר נפרד, ללא חלונות כדי שמבטן לא יטמא את השמש, הירח והכוכבים. אסור היה להן ללבוש את בגדיהן הרגילים אלא רק תכריכים. כדי שלא יהיו חזקות בזמן זה, היה עליהן לאכול מעט מאוד, בכפפות, מצלחת מתכת (שאינה יסוד מקודש). את השיירים היו משמידים. יומיים לאחר תום הווסת, או תשעה ימים לאחר הופעתה, היה על האישה להיטהר באמצעות טבילה ב"גוֹ-מֶז" – שתן של פר שעמד חצי שנה בשמש לשם טיהור. את המתים לא ניתן לקבור באדמה, שהיא מיסודות העולם המקודשים, וכן לא לשרוף באש או להשליך לנהר, שגם הם יסודות מקודשים בדת. מחמת כך גוויית האדם המת נלקחת למבנה חסר גג בשם דַחְ'מָה, ועוף השמיים אוכל את בשר המת. העצמות שנותרו מטוהרות באור השמש כחצי שנה, ולאחר מכן מותר לקבור אותן. מנהגי טומאת המת של הדת הזורואסטרית הקנו לה שם של דת אקולוגית. כיום מותר לשרוף את המת בחשמל, שאינו יסוד מקודש בדת הזורואסטרית. חגים ומועדים לוח השנה הזורואסטרי הוא לוח שנה שמשי. גרסה של לוח השנה הזה עדיין מקובלת באופן רשמי באיראן. גרסה זו משמשת גם בסיס לכתיבת הורוסקופים באסטרולוגיה המודרנית. קיימות שתי גרסאות נוספות של לוח השנה המשמשות אחדות מהקהילות הזורואסטריות. על-פי הלוח הנהוג היום באיראן, מתחילה השנה בשנייה המדויקת של ההשתוות האביבית (20 או 21 במרץ על-פי הלוח הגריגוריאני). יום זה מכונה "נוֹ-רוּז" ("יום חדש", בפרסית: نوروز), והוא פותח את חגיגות השנה החדשה, הנהוגות היום באיראן גם בקרב מוסלמים. חגים נוספים הם צ'רבאשה סורי, הנחוג ביום רביעי שלפני הנורוז, ליל היולידה הנחוג בלילה הארוך של השנה, וחג הסנדה. הספרות הדתית
האווסטה והגאת'ותהספר הקדוש לזורואסטרים הוא האווסטה (בפרסית: اوستا), הכוללת בעיקר מזמורים ותפילות בשפה המכונה "אווסטית" - שפה איראנית עתיקה אשר אינה מוכרת משום מקור אחר. 17 מהמזמורים, שנכתבו בידי זרתוסטרא עצמו, מכונים גאת'ות (בפרסית: گاتها; ביחיד: גאת'ה, אווסטית gāθa "מזמור"). מחבריהם של יתר המזמורים אינם ידועים. במשך דורות רבים נמסרה האווסטה בעל-פה. גם בתקופה שבה השפה הפרסית כבר נכתבה, העלאת האווסטה על הכתב נחשבה חילול קודש משום שכך מעבירים אותה מהממד הרוחני לממד הגשמי, שבו טוב ורע יכולים להתערבב. בתקופת האימפריה הסאסאנית הועלתה האווסטה על הכתב באלפבית שהומצא במיוחד למטרה זו. ההצדקה לכך הייתה מלחמות וכיבושים רבים שסיכנו את העברתה של האווסטה בעל פה. האווסטה הסאסאנית כללה 24 כרכים, וחלקים ממנה אף תורגמו לפהלווי (הניב הזורואסטרי של פרסית אמצעית ששימש שפת הממלכה הרשמית באותה תקופה) בצד הטקסט המקורי. רוב האווסטה הסאסאנית אבדה במהלך הדורות, כך שהאווסטה המודרנית כוללת רק קטעים מעטים ממנה. כתב היד העתיק ביותר של האווסטה המודרנית הוא משנת 1323. הספרות המשנית וספרות הזנד
ספרות משנית זורואסטרית רבה נכתבה בלשון הפהלווית, הניב הזורואסטרי של הפרסית התיכונה, בתקופת האימפריה הסאסאנית. בהם הדינקרד "מעשי הדת", "בונדהישן" ו"ריוויאת". הראשון הוא סדרה של תשעה ספרים אשר נכתבו ככל הנראה במאה התשיעית, וכונו על ידי חוקרים בשם "אנציקלופדיה מזדאית". המונח זנד תורגם לעברית "פרשנות". ספרות הזנד היא ספרות פרשנית לאווסטא בעיקרה, הכתובה בפהלווי. בין הדיונים בספרות זו ניתן למצוא פירושים אודות דרך לימוד הכתבים הדתיים ועריכת הטקסים הדתיים הזורואסטריים. ברוב כתבי הזנד ניתן למצוא תרגום מילולי של הטקסט האווסטי ולאחר מכן (לעיתים אף בתוך התרגום) פירושים וביאורים למונחים שונים ופרשנויות, לעיתים תוך הבאת יותר מדעה אחת או מקור אחד (פעמים רבות מובאת דעה נוספת תוך ציון הנוסחה "יש האומרים כך: ...", ולעיתים תוך ציון הסמכות עצמה). הטענות על השפעת הזורואסטריות על היהדותהדת הזורואסטרית הייתה דת מרכזית ונפוצה בתקופת התגבשותה של היהדות. יש הסוברים כי מוטיבים מן הדת הזורואסטרית כמו דיני טהרה, כיסוי ראש, וגם אמונות שונות על תחייתו העתידית של הגוף, על מאבק נצחי בין כוח טוב לכוח רע, על יום הדין, ועל חיי נצח השפיעו על התגבשות מאפייני היהדות וממנה גם על הדתות המונותאיסטיות שבאו אחריה, הנצרות והאסלאם. יש טענה שגולים מבבל שהייתה תחת שליטת האימפריה הפרסית הם שגיבשו כמה מעקרונות הדת היהודית העיקריים בימי עזרא ונחמיה. ביהדות אפשר למצוא הדים גם לפולמוס עם הזורואסטריות. אחד הפולמוסים האלה מופיע בספר ישעיהו: "כֹה אָמַר ה' לִמְשִיחוֹ לְכוֹרֶשׁ (...) כִי-אֶפֶס בִלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ עֹשֶׂה שָלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶה." (ספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוקים א'–ז') מנהג דומה ליהודים ולזורואסטרים הוא לבישת גופייה בעלת גדילים מתחת לחולצה. אצל היהודים מדובר על טלית קטן וציציות, אצל זורואסטרים הפתיל הקדוש נקרא קאסטי. הדת הזורואסטרית נודעה בתלמוד היהודי, שם נזכרים אהורה-מזדא כ"אהורמיז", ואהרימן כ"הורמיז",[3] או כ"הורמיז" וכ"הורמין".[4] הכהנים הזורואסטריים מכונים בתלמוד 'חַבָּרִים'.[5] ולפי חלק מהפרשנויות, כוונת התלמוד ל"שעת הסכנה" שבגינה התירו להדליק את נרות חנוכה על השולחן במקום בפתח הבית, היא מפני חג ה"סדה" הזורואסטרי החל בתקופת חנוכה.[6] חדירת הזורואסטריות להודוהאגדה המקומית מספרת על קבוצה של פליטים זורואסטרים שהגיעו לחופי הודו בספינות קטנות וביקשו מקלט מהשליט המקומי. לפי הסיפור, הם נשאו עמם כלים פולחניים, ספרי דת ומזכרות דתיות, והשלטון ההודי המקומי, לאחר בדיקה, קיבל אותם בברכה. הם קיבלו את השם "פרסים" מכיוון שהגיעו מפרס (איראן של היום), והם שמרו על דתם, תרבותם ומנהגיהם במשך דורות רבים. חדירת הזורואסטריזם להודו היא פרק עידן בדברי הימים של ההיסטוריה הדתית, ההגירה החלה בתקופת האימפריה האחמנית, כאשר הפרסים הרחיבו את שליטתם למערב תת-היבשת ההודית. אך ההגירה המשמעותית של זורואסטרים להודו התרחשה במאה ה-7 לספירה, בעקבות הכיבוש הערבי של פרס. בעקבות כיבוש זה, זורואסטרים רבים נמלטו מהרדיפות הדתיות לפרס ונמלטו לאזורים מערביים של הודו, בעיקר למדינות גוג'ראט ומהרשטרה של ימינו. לאחר הכיבוש האסלאמי של פרס במאה ה-7 לספירה, הזורואסטרים התמודדו עם רדיפות עזות, מה שגרם להגירה משמעותית מתוך רצון לשמר את אמונתם. ההגירה הבולטת ביותר התרחשה דרך הים, והובילה קבוצה של זורואסטרים לחוף המערבי של הודו. על פי המסורת, הם נחתו באזור גוג'אראט בסביבות המאה ה-8 לספירה, וסימנו את תחילתה של קהילת הפרסי בהודו. מרכזית בנרטיב זה היא הדמות הבולטת, דאסטור נריוסאנג דאוואל, אחד מהכהנים הזורואסטריים הראשונים שהובילו את קהילתו להודו. להנהגתו הייתה חשיבות מכרעת במשא ומתן עם השליט ההינדי המקומי, ג'די ראנה, כדי להבטיח מקלט. הרישומים מצביעים על כך שהזורואסטרים הבטיחו להיטמע בתרבות המקומית מבלי לפגוע בזהותם הדתית, המסומלת באמצעות האנלוגיה הידועה של סוכר בחלב. הסכם זה אפשר להם לקיים את דתם בחופשיות תוך תרומה לחברה המקומית. תאריכים היסטוריים מרכזיים בהגירה זו כוללים הקמת מקדשי אש בולטים, כגון אטאש בהרם בגוג'אראט ואחר כך במומבאי, שהפכו למוקדים לפעילויות הדתיות והחברתיות של הקהילה הפרסית. במשך מאות שנים, שמרו הפארסים על זהותם, הטקסים והמנהגים המובהקים שלהם, תוך השתלבות הדרגתית בסביבה החברתית-תרבותית ההודית הרחב יותר.[7] דמויות מפתח בתהליכי ההגירה וההתיישבות
שלבים עיקריים במהלכי ההגירה
השפעות דתיות ותרבותיותהפרסים הביאו עמם עושר תרבותי וידע דתי אשר השפיעו על החברה ההודית במספר דרכים. ראשית, הטקסים והמסורות הזורואסטריות השתלבו בטקסים ובמנהגים ההודיים המקומיים, במיוחד באזורי גוג'ראט ומהרשטרה. הפולחנים של הפרסים, הכוללים הדלקת אש קדושה וביצוע טקסים מסורתיים במקדשים, השפיעו על טקסים דתיים בהודו והתמזגו בחלקם עם טקסים הינדואים מקומיים. בנוסף, הערכים הזורואסטריים של כבוד לטבע ולחיים, לצד עקרונות המוסר של אמת וטוב לב, חלחלו לתוך התרבות ההודית והשתלבו בתרבויות ובדתות המקומיות. זורואסטרים רבים בהודו נחשבים למתקדמים מבחינת השכלה ותרבות, ותורמים רבות לתחומים שונים כמו ספרות, אומנות, מדע וטכנולוגיה. לנוכחות הזורואסטריזם בהודו היו השלכות דתיות ותרבותיות משמעותיות, הן עבור הקהילה הפרסית והן עבור החברה ההודית הרחבה יותר. הדגש הזורואסטרי על הדואליות של טוב ורע והציווי המוסרי לבחור בצדק השפיע לא רק על אורח החיים הפרסי אלא גם הדהד עם מחשבה דתית הודית רחבה יותר. טקסים ופסטיבלים פארסיים, כמו נברוז (ראש השנה) והגהמברס (חגים עונתיים), העשירו את המרקם התרבותי של הודו. חגיגות אלו, בסימן מנהגים ספציפיים, מוזיקה וחגים קהילתיים, הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית באזורים עם אוכלוסיות פרסיות משמעותיות. יתרה מכך, טקסי האש הקדושים של הזורואסטריות, שנשמרו בקפידה במקדשי אש, ממשיכים להוות מוקד של פולחן דתי וזהות תרבותית עבור הקהילה הפרסית. סובלנות והתבוללות דתית היו גם סימני ההיכר של חוויית פרסים בהודו. למרות היותם מיעוט, הצליחו הפרסים לקיים את המנהגים הדתיים שלהם תוך טיפוח יחסים הרמוניים עם קהילות דתיות אחרות. השילוב הייחודי הזה של שימור ושילוב היווה דוגמה לדו-קיום דתי, תורם לחברה הפלורליסטית של הודו. בנוסף, האתיקה הזורואסטרית המדגישה את הצדקה, האמת והטוהר מקבילה והשלימה את תורתם המוסרית של ההינדואיזם והבודהיזם, וטיפחה עוד יותר כבוד והבנה הדדיים.[8][9] השפעות חברתיות וכלכליותקהילות הזורואסטרים בהודו, הידועות כקהילות הפרסים, תרמו רבות להתפתחות הכלכלית והחברתית של הודו. כבר מהמאה ה-19, הפרסים התבלטו כיזמים וכאנשי עסקים מובילים. הם היו בין מקימי תעשיות רבות בהודו, כולל תעשיית הטקסטיל והתעשיות הכבדות. לדוגמה, משפחת טאטא, אחת המשפחות הפרסיות המפורסמות, ייסדה את קונגלומרט טאטא, שהפך לאחת החברות הגדולות והחשובות בהודו. הפרסים ידועים גם בפעילותם הפילנתרופית הענפה. תרבות הצדקה והפילנתרופיה שהביאו עמם הפרסים הובילה להקמת מוסדות חינוך ובריאות רבים ברחבי הודו. הם הקימו בתי ספר, בתי חולים, ומוסדות קהילתיים שהיטיבו עם כלל האוכלוסייה המקומית, ולא רק עם בני קהילתם. התרומות החברתיות והכלכליות של הקהילה הזורואסטרית בהודו הן עמוקות ומרחיקות לכת. הפרסים, הידועים בחריצותם וביזמותם, מילא תפקיד מרכזי במודרניזציה הכלכלית של הודו במהלך המאות ה-19 וה-20. משפחות בולטות כמו הטאטאס, גודרי' והוואדיאס התגלו כעליות תעשייתיות ועסקיות, והניחו את היסודות לתיעוש של הודו. ג'משדג'י טאטה, הנערץ לעיתים קרובות כ'אבי התעשייה ההודית', הקים את מפעל הפלדה והמפעלים ההידרואלקטריים הראשונים בהודו, ופתח עידן חדש של פיתוח תעשייתי. החזון שלו השתרע מעבר לעסקים; ייסוד מוסדות כמו המכון ההודי למדע בבנגלור מדגיש את המחויבות של הפרסים לחינוך ולקידום מדעי. באופן דומה, המאמצים הפילנתרופיים של יזמים פרסים הותירו חותם בל יימחה על הנוף החברתי של הודו, עם תרומה משמעותית לבריאות, לחינוך ולרפורמה חברתית. מבחינה חברתית, הפרסים היו בחזית התנועות הפרוגרסיביות, דוגלות בזכויות נשים, בחינוך ובצדק חברתי. האתוס הפרוגרסיבי הזה מושרש בעקרונות הזורואסטריים הדוגלים בשיפור החברה והעלאת הנחלשים. נשים פרסיות, במיוחד, היו פורצות דרך בתחומים הנעים ממשפטים ועד ספרות, המדגימות את המחויבות של הקהילה לשוויון מגדרי ולהעצמה.[10] חלחול רעיונות זורואסטריים בהודוהזמן והאינטראקציה בין הקהילות הזורואסטריות וההודיות הובילו לחלחול הדדי של רעיונות, מסורות וערכים. כמה רעיונות זורואסטריים שמצאו דרכם להודו כוללים:
דמויות מפתח והוגים רוחניים
השפעות הזורואסטרה על הודו המודרניתתורתו של זורואסטר ממשיכה לשלוט בהודו המודרנית, במיוחד בקרב קהילת פרס. הדגשת הנביא על המוטו המשולש של "מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים" משמשת עיקרון מנחה עבור הפרסים, המשפיע עמוקות על התנהלותם האתית והחברתית. מסגרת מוסרית זו לא רק עיצבה התנהגויות אינדיבידואליות אלא גם חלחלה לאתוס הקולקטיבי של הקהילה, וטיפחה תרבות של יושרה, פילנתרופיה ואחריות חברתית. התפיסה הזורואסטרית של אשה (אמת וסדר) מול דרוג' (שקר ואי-סדר) מוצאת הדים בהיבטים שונים של החברה ההודית, ומשפיעה בעדינות על פרדיגמות אתיות ושיח מוסרי. התודעה הסביבתית המשובצת בזורואסטריזם, הדוגלת בהגנה על יסודות טבעיים, מהדהדת עם תנועות אקולוגיות עכשוויות בהודו. שיטות כגון השימוש במגדלי הדממה לסילוק המתים משקפות כבוד מושרש עמוק לטבע, המתיישר עם ערכי הסביבה הרחבים יותר של הודו. יתרה מכך, ההצלחה והבולטות של קהילת הפרסים בהודו המודרנית עומדות כעדות להשפעתו המתמשכת של זורואסטר. למרות מספרם הקטן, הפרסים תרמו תרומה גדולה לפיתוח התעשייתי, המדעי והתרבותי של הודו. הרלוונטיות המתמשכת הזו מדגישה את יכולת ההסתגלות והחוסן של העקרונות הזורואסטריים, שהשתלבו בצורה חלקה במרקם החברה ההודית המודרנית.[9] השפעה על המחשבה והערכים ההודיים המודרנייםשיטות עסקיות אתיות: העיקרון הזורואסטרי של "מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים" השפיע על האתוס העסקי של מפעלים בולטים בבעלות פרסים. חברות כמו Tata ו-Godrej ידועות במחויבותן לשיטות עסקיות אתיות, לאחריות חברתית תאגידית ולרווחת הקהילה. ערכים אלו קבעו סטנדרט לעסקים אחרים בהודו, תוך קידום יושרה והתנהלות אתית במגזר הארגוני. תרומות חינוכיות: הדגש של הזורואסטריזם על חינוך וידע הוביל להקמת מוסדות חינוך רבים על ידי הקהילה הפרסית. בתי ספר ומכללות שנוסדו על ידי פרסים מספקים חינוך איכותי ותורמים לצמיחה האינטלקטואלית של החברה ההודית. מוסדות בולטים כוללים את בית הספר התיכון לבנות ג'יי בי פטיט במומבאי ואת בית הספר התיכון לבנות פטיט באי אבאי פרג'י בפונה, שלשניהם מסורת ארוכת שנים של מצוינות אקדמית. דיאלוג והרמוניה בין-דתית: ההיסטוריה של קהילת הפרסים של דו-קיום בשלום והשתלבות בחברה ההודית משמשת מודל לדיאלוג והרמוניה בין-דתית. יכולתם לשמור על זהותם הדתית תוך תרומה למרקם החברתי והתרבותי הרחב של הודו מדגישה את החשיבות של כבוד הדדי והבנה בין קהילות מגוונות. מורשת זו ממשיכה לעורר מאמצים לקדם סובלנות דתית ואחדות בהודו המודרנית.[2] אירועים משמעותיים בתהליך ההגירה הזורואסטרית להודו והשפעתםהקמת Bombay Parsi Panchayat (BPP): נוסד בשנת 1681, Bombay Parsi Panchayat הוא אחד המוסדות הפרסיים הוותיקים והמשפיעים ביותר בהודו. היא מילאה תפקיד חיוני ברווחה ובממשל של קהילת פארסי במומבאי, בניהול קרנות צדקה, בתי ספר ופרויקטי דיור. מאמצי ה-BPP סייעו לשמר את המסורות הזורואסטריות ולספק תמיכה לצרכים החברתיים והכלכליים של הקהילה. הקרן האיראנית זורואסטריאן אנג'ומאן (IZA): הוקמה בשנת 1895, IZA משרתת את הצרכים של זורואסטרים ממוצא איראני בהודו. היא מפעילה יוזמות חינוכיות ותרבותיות שונות כדי לקדם את המורשת הזורואסטרית ולטפח תחושת קהילה בקרב הזורואסטרים האיראנים. עבודתה של IZA מדגישה את חילופי התרבות והתמיכה ההדדית המתמשכת בתוך הפזורה הזורואסטרית הרחבה יותר בהודו. חוק הנישואין והגירושין של הפרסים (1936): חקיקה משמעותית זו סיפקה מסגרת חוקית לנישואים וגירושין פרסי בהודו, תוך הכרה במנהגים ובשיטות הדת הייחודיות של הקהילה. המעשה סייע להבטחת הזכויות המשפטיות וההגנה של יחידים ומשפחות פרסיות, המשקף את הזהות המובחנת של הקהילה בתוך מערכת המשפט ההודית.[7] הזורואסטריות כדת מונותאיסטיתיש הרואים בזורואסטריות דת מונותאיסטית, אולם יש מחלוקת על ההשקפה הזאת. המוסלמים שכבשו את פרס ראו את הזורואסטרים כחלק מ"אהל אל-כתאב" ("עם הספר"), אלא שלא עשו כן מפני שלא היו פאגאנים אלא מפני שיש בידם ספר המכיל את הכרזת האל שלהם. המחקר האירופי המודרני של הזורואסטריות, מראשית המאה ה-18 ואילך, ניסה תחילה להראות כי זורואסטר היה נביא מונותאיסט שרעיונותיו עוותו וסולפו במשך הזמן, אולם דעה זו אינה מקובלת עוד, ורוב החוקרים דווקא מצביעים על המשכיות והתמדה של הרעיונות והמנהגים הזורואסטרים לאורך הדורות. אישים מפורסמים בני הדת
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
