די ג'יי
דִּי-גֵ'יי (תעתיק עברי לראשי התיבות DJ מאנגלית: Disc jockey; בריבוי: די ג'ייז) או בעברית: תַּקְלִיטָן, הוא אדם הבוחר ומנגן מוזיקה מוקלטת מראש וקטעי מוזיקה אותם הוא יוצר בדרך זו או אחרת. היסטוריההמונח Disc Jockey שימש בתחילה לתיאור שדרני רדיו אשר הציגו וניגנו תקליטים. לאחר שהדיסקוטקים החליפו את מועדוני הריקודים, עבר המונח לתיאור האדם אשר ניגן את התקליטים. כיום מקצוע הדי ג'יי קיבל מעמד של יוקרה, בעיקר בקרב צעירים וכתוצאה מכך, די ג'ייז המובילים בעולם משתכרים לעיתים אף יותר מהאמנים שאת יצירותיהם הם משמיעים. המונח העברי המקביל הוא תַּקְלִיטָן, ששימש בישראל בעבר בעיקר כדי לתאר תקליטנים המופיעים באירועים פרטיים כגון חתונות אך כיום הוא בשימוש נפוץ. סוגיםדי ג'ייז מובדלים לפי קהל היעד, אופן הביצוע, האמצעי המועדף והפעלת מניפולציות על המוזיקה המושמעת. מוזיקה אלקטרוניתתקליטנים שעיקר עיסוקם הוא הופעה במקומות המשמיעים מוזיקה אלקטרונית: מועדונים, פסטיבלים וכו'. חלק מהם גם משמשים כיוצרים וכמפיקי מוזיקה אלקטרונית בנוסף לעיסוקם כדי ג'ייז, או שיצירת מוזיקה היא עיסוקם העיקרי לצד התקליטנות. היפ הופדי ג'יי בהיפ הופ עובד עם מערכת ציוד של שתי מערכות השמעה ומספר אמצעים מיוחדים המשמשים לשליטה על אלו והוספת אפקטים. הדי ג'יי משתמש בתבניות ריתמיות המצויות בתקליטים קיימים, עושה עליהן מניפולציות במימד הזמן (כגון האטה או האצה של השיר וחזרה על קטעים מהשיר), מוסיף להן אפקטים, כגון סקראצ'ינג, והכל בצורה חיה וספונטנית. תרבות הדי ג'ייז בהיפ הופ התפתחה ברחובות ניו יורק, בעיקר ברובע הברונקס, שם היו מתאספים חבורות של אפרו אמריקנים ומבצעים מניפולציות בשירי היפ הופ, היו שרקדו ברייקדאנס לצלילי מוזיקה אותה יצר הדי ג'יי והיו שהנחו את הטקס ושרו שירי ראפ (MC). הדי ג'ייז ומסיבות הרחוב צמחו מתוך תרבות הרגאיי ותרבות מסיבות הרחוב הג'מייקנית, שהונהגו על ידי חבורות של תקליטנים שהופיעו עם רמקולים עצומים וניידים, שנקראו Sound System. במסיבות רגאיי והיפ הופ, עד היום, ישנו די ג'יי הבוחר את השירים שיתנגנו במסיבה (selecta) ויחד איתו עובד אם סי, מעין ראפר שאחראי על הגשת השירים. הגשת השירים, שהתפתחה מג'מייקה לאמריקה ומשם לשאר העולם, הייתה אבן יסוד שהובילה להתפתחות ז'אנר ההיפ הופ בסופו של דבר. דוגמה טובה לכך אפשר לראות בשיר Umbrella של ריהאנה, אותו מגיש ג'יי זי בסגנון מסורתי. טרנטבליזםהטרנטבליזם היא אומנות לפעלולים שהדי ג'יי מבצע על הדיסקים והתקליטים. האפקט המפורסם ביותר מהטרנטבליזם הוא הסקראצ'ינג שבו הדי ג'יי מעביר את התקליט קדימה או אחורה באמצעות מגע ישיר בתקליט ועל ידי כך נוצרים צלילים מעוותים הנשמעים לרוב כ"שריטות" (scratch). קיימים לטרנטבליזם עוד רבדים רבים כמו ה-Beat juggling, מונח המתאר את להטוטיו של הדי ג'יי על שני תקליטים זהים לחלוטין של אותו שיר, המתנגנים בו זמנית. בשנים האחרונות נוסף תפקיד נוסף לסקראצ'ינג של הדי ג'יי והוא משמש ככלי נגינה לכל דבר, כחלק מההרכב. דוגמה ישראלית לכך ניתן לראות בלהקת התפוחים ששניים מחבריה הם תקליטנים שכלי הנגינה שלהם הוא פטיפון. ציודלדי ג'ייז המקצועיים יש ציוד משוכלל, יקר ומתקדם. לדי ג'ייז בתחום המוזיקה האלקטרונית נדרשות מערכות השמעה (נגן MP3 או נגן קומפקט דיסק - CDJ), מיקסר דיגיטלי, אוזניות (על מנת לשמוע את השיר הבא ולשלב אותו למיקס) ולעיתים גם מחשב. די ג'ייז מקצועיים המנגנים סגנונות אלקטרוניים כגון האוס, טכנו או ברייקביט, לעיתים ישתמשו בפטיפון מקצועי. ציוד של די ג'יי מקצועי מוערך בשווי עשרות אלפי שקלים.[דרוש מקור] איגודי תקליטניםבמקומות רבים בעולם קיימים איגודים מקצועיים המאגדים תקליטנים אך לרוב הם סוג של תאגיד מסחרי שמספק חבילות שירות ופרסום. בבריטניה ובקנדה קיימים איגודים בתחום זה המתנהלים במתכונת דומה לזו שבישראל. בישראל פועל איגוד תקליטני ישראל, מוסד ללא כוונת רווח השואף לשמור על זכויות הדי ג'יי בישראל. איגוד התקליטנים הישראלי נוסד בשנת 1989 על ידי קבוצת יזמים חלוצים פרטיים ופועל במסגרת עמותה רשומה. בצעדיו הראשונים שם האיגוד למטרה את תנאי וסביבת עבודתו של הד' ג'יי, המנגן באולמות וגני אירועים, כחלק עיקרי בפעילותו. עם זאת, ניסה למצב עצמו בתודעה הציבורית כארגון שחברים בו האליטה שבענף באמצעות תקליטנים ידועים וותיקים שהיו עמוד התווך של הארגון בשחר ימיו. איגוד תקליטני ישראל, החל לפעול בתחומים ציבוריים רבים תוך השתתפות בוועדות הכנסת שדנו בנושאים בהם נציגי האיגוד תרמו מניסיונם הרב ובהתנדבות בנושאים כמו "השפעת קרני לייזר על בני נוער וילדים במועדונים", השתתפו בהליך החקיקה והתקנות המקצועיות לחוק למניעת רעש באולמות, ובהליך החקיקה בחוק זכויות יוצרים החדש 2007. ראו גםקישורים חיצוניים
|