Share to: share facebook share twitter share wa share telegram print page

 

דוד זינדר

דוד זינדר
לידה 1942 (בן 82 בערך)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד זינדר (נולד ב-27 במרץ 1942) הוא במאי תיאטרון, מורה למשחק, ופרופסור אמריטוס בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. עמד בראש המגמה למשחק ובימוי והיה מנהל אמנותי של תיאטרון האוניברסיטה.

ביוגרפיה

זינדר נולד בירושלים. נצר למשפחת מיוחס (נין של יוסף בר"ן מיוחס), משפחת פינס (נין של יחיאל מיכל פינס), ומשפחת צינדר (נכד של מתתיהו צינדר ממייסדיי המושבה מחניים). אמו, חמדה (בתו של פרופ' אריה פייגנבאום, מראשוני רופאי העיניים בארץ ישראל), ילידת הארץ, הייתה הקריינית הראשונה בעברית בתחנת השידור של ממשלת המנדט הבריטי, שירותי השידור של פלסטינה (אנ') (Palestine Broadcasting Service).[1] אביו, צבי, יליד ארצות הברית, היה סגן העורך של העיתון פלסטיין פוסט (שהפך לג'רוזלם פוסט), ובזמן מלחמת העולם השנייה היה כתב צבאי של השבועונים טיים (מגזין) ולייף, ומאוחר יותר היה מנהל קול ישראל (בשנים 1959–1962), וממקימי רשות השידור והטלוויזיה הלימודית.

בשנים 1947–1954 שהה זינדר עם משפחתו בארצות הברית, שם מונה אביו, עם קום המדינה, לדובר השגרירות הישראלית בוושינגטון, ומאוחר יותר היה הדובר של המשלחת הישראלית לאו"ם ודובר הקונסוליה הישראלית בניו יורק.

בשנת 1954 חזרה המשפחה לישראל, והתגוררה בשכונת רחביה. בכיתות ז'-י"ב למד זינדר בגימנסיה העברית רחביה (סיים ב-1959).

בשנים 1959–1962 שירת שרות צבאי בחטיבת גולני, והשתחרר בדרגת סגן.

לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך עבר ללמוד בחוג לדרמה באוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה, שם סיים את התואר הראשון ב-1966, בהצטיינות.

עם חזרתו לישראל, היה זינדר במשך כחמש שנים (1966–1971) שחקן מקצועי בכמה תיאטרונים שונים: תיאטרון זווית, תיאטרון צה"ל, תיאטרון החאן הירושלמי, בימת השחקנים "התיאטרון הצעיר", התיאטרון הקאמרי, ותיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער.

בשנת 1971 נסע זינדר לארצות הברית, לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ללימודי תואר שלישי בחוג לתיאטרון עם התמחות בבימוי. עבודת הדוקטור שלו עסקה בהשפעה של תנועות האוונגרד המוקדם על תיאטרון האוונגרד שלאחר מלחמת העולם השנייה, ופורסמה מאוחר יותר, ב-1980, גם כספר.[2] את לימודיו בברקלי סיים בהצטיינות יתרה ב-1976.

עם חזרתו מארצות הברית בתחילת 1976, התמנה זינדר למורה למשחק ולבימוי בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

הוא לימד בחוג לאמנות התיאטרון במשך 28 שנים (1976–2004). בתקופה זו, הוא מילא תפקידים שונים בחוג, ובהם ראש המגמה למשחק ובימוי, ומנהל אמנותי של תיאטרון האוניברסיטה. ב-2002 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המניין.

משנות ה-80 של המאה הקודמת החל זינדר ללמד משחק ולביים הצגות ברחבי העולם - בארצות הברית, במזרח אירופה ובמערבה, בהודו, בסינגפור ובטאיוואן .

הוא פרש לגמלאות מהאוניברסיטה בשנת 2004.

בשנת 2003 הוזמן להיות סגן הנשיא לעניינים אקדמיים של המרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה, שם היה יו"ר המועצה האקדמית ויו"ר ועדת המינויים עד 2018.

עבודתו כמורה למשחק, כבמאי וכשחקן מקצועי

בין השנים 1966–1971 זינדר עבד כשחקן מקצועי בארץ.

במשך כל שנות עבודתו כבמאי, ביים זינדר מחזות רבים בעלי נטייה מובהקת לתיאטרון ניסיוני. עבודות הבימוי שלו אופיינו על ידי יצירת עיבודים רדיקליים ליצירות קלאסיות מהרפרטואר הישראלי והעולמי, כגון "פונדק הרוחות" של נתן אלתרמן, "הדיבוק" של אנ-סקי, "מקבת'" של שייקספיר, "חתונת הדמים" של לורקה, ויצירות אוונגרד מובהקות כגון "אובו המלך" מאת אלפרד ז'ארי, ועוד.

במשך השנים בהן לימד באוניברסיטת תל אביב, זינדר פיתח שיטה של אימון שחקנים - ImageWork Training - בטכניקה פסיכו-פיזית המבוססת על הקשר בין הגוף לדמיון של השחקן. בשנת 1994 הוזמן להשתתף בכנס בינלאומי גדול המוקדש לטכניקה של מיכאל צ'כוב (מיכאיל אלכסנדרוביץ' צ'כוב), וגילה דמיון עמוק בין שיטות הוראת המשחק שהוא פיתח בעצמו, לבין שיטת המשחק של צ'כוב. בעקבות כך הוא הקדיש חמש שנים ללימוד יסודי של שיטת צ'כוב והפך למאסטר בהוראת השיטה. גילוי הקשר בין שיטתו לשיטת צ'כוב השפיע מאוד על כתיבת הספר שלו על אימון שחקנים שהוא החל לכתוב באותה עת: Body Voice Imagination: A Training for the Actor שיצא בשנת 2002. בשנת 2009 יצאה מהדורה שנייה של הספר שבה נוספו כמה פרקים על שיטת צ'כוב. הספר, שנכתב באנגלית, תורגם גם להונגרית ולטורקית.

מלבד עבודתו כמורה למשחק באוניברסיטה, הדריך זינדר על פי שיטת צ'כוב ו-ImageWork כ-100 סדנאות משחק בישראל ומחוצה לה.

ספרו האחרון על בימוי, Dreamworks: A Training for Directors, יצא באפריל 2024 בהוצאת Routledge.

עיסוקים נוספים

  • יו"ר ועדת התיאטרון בסל תרבות ארצי (2000-2010)
  • סגן הנשיא לעניינים אקדמיים, יו"ר המועצה האקדמית, ויו"ר ועדת המינויים של המרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה (2003-2018)
  • חבר-מייסד ב"אגודת מייקל צ'כוב" (MICHA - Michael Chekhov Association) בארצות הברית.
  • חבר ב"אגודת מייקל צ'כוב אירופה" (Michael Chekhov Europe).

משפחתו

נשוי מאז 1969 ללאה לבית לקס, שעלתה לישראל מדרום אפריקה. בעבר עיתונאית, עורכת ומגישת חדשות בתוכנית החדשות באנגלית IBA News ברשות השידור. אב לשלושה: שני זינדר, ד"ר אריאל זינדר[3] ורחל זינדר. סב לתשעה נכדים.

לזינדר אח אחד, פרופ' אורן זינדר.

מתגורר בשכונת רמת אביב בתל אביב.

פרסומיו

ספריו

  • The Surrealist Connection - An Approach to a Surrealist Aesthetic of Theatre, Ann Arbor: UMI, 1980. זהו עיבוד של עבודת הדוקטור שלו.
  • Body Voice Imagination: A Training for the Actor, New York, Routledge, 2002.
  • ספר זה יצא במהדורה שנייה, בתוספת פרק חדש: Body Voice Imagination: ImageWork Training and the Chekhov Technique, 2nd Edition, New York, Routledge, 2009

מבחר ממאמריו

  • "עושר בדלות - תיאטרון ברוסיה", רבעון לתיאטרון "במה", קיץ 1981.
  • "אש לבנה/אש שחורה" - על ההפקה הישראלית של המחזה "הדיבוק" בתיאטרון הלאומי ההונגרי בקלוז', רומניה, "תיאטרון", כתב עת לתיאטרון, גיליון מספר 10, 2003, עמ' 48 -51.
  • דוד זינדר, פרק בספר - אוריינות חזותית: עיון, מחקר ויצירה, תל אביב, הוצאת רסלינג, 2010.
  • Coc-Tail - On the production of Desire Caught by the Tail by Picasso and The Eiffel Tower Wedding, by Cocteau, Assaf Theatre Quarterly, Spring 1990.
  • The Actor Imagines With His Body, Contemporary Theatre Review, Vol. 17, Issue 1, 7, 2007
  • Classical Dreams - Adaptations of Classics, The IATC Webjournal/Revue web de l'AICT, Autumn 2010, Issue No 3, Critical Stages
  • Chekhov The Director: Recreating the Puzzle, Theatre, Dance and Performance Training, Vol. 4(2), 2013

מבחר מתרגומיו

זינדר תרגם ספרים מאנגלית לעברית ומעברית לאנגלית (מקצתם עם אשתו). להלן מבחר מהם:

פרסומים נוספים

  • חמדה זינדר לבית פייגנבאום-מיוחס, כתבים - סיפורים על משפחת מיוחס (ערך והביא לדפוס: דוד זינדר), ירושלים, הוצאה משפחתית, 1989.
  • דוד זינדר, הקדמה לספר מתורגם - מייקל צ'כוב, לשחקן: על טכניקת המשחק (תרגם: אופיר דואן, עריכה: יעל שלמון ברנע), רמת השרון, הוצאת אסיה, 2019.
  • דוד זינדר, הקדמה לספר, דנה מרגלית, הטכניקה של מייקל צ'כוב, הוצאה עצמית, 2021.

מאמרי דעה ב"הארץ"

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד זינדר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בשנת 1989 זינדר ערך והביא לדפוס את זכרונותיה של אמו. ראו: חמדה זינדר לבית פייגנבאום-מיוחס, כתבים - סיפורים על משפחת מיוחס, ירושלים, הוצאה משפחתית, 1989.
  2. ^ David Zinder, The Surrealist Connection - An Approach to a Surrealist Aesthetic of Theatre, Ann Arbor: UMI, 1980
  3. ^ גלעד מאירי, אריאל זינדר, באתר לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
Kembali kehalaman sebelumnya