|
אוריינות חזותית  אוריינות חזותית היא היכולת להפיק ולעשות שימוש בייצוגים חזותיים (באנגלית: images), והיכולת להפיק ולבנות משמעות מאובייקט ויזואלי שאנו רואים[1] כגון: תמונה, סרטון, אנימציה ומיצג, והיכולת לחשוב, ללמוד ולהתבטא במונחים הקשורים לייצוגים חזותיים. אוריינות חזותית כוללת גם חשיבה ביקורתית, המקדמת את היכולת האינטלקטואלית של האדם בעולם שבו מסרים חזותיים תופסים מקום שאינו נופל בחשיבותו ממקומם של המסרים המילוליים, ובו מוצפים בערב רב של מסרים חזותיים במגוון רחב של אמצעים, כמו באינטרנט, בטלוויזיה, במרחבים פרטיים ובמרחבים ציבוריים. היכולת לפענח ביטויים חזותיים ולחשוב עליהם באופן ביקורתי הפכה למיומנות חיונית, כשאוריינות חזותית היא למעשה תהליך "פתיחת העיניים" למה שאנחנו חווים דרך חוש הראייה. אוריינות חזותית, בין אם דרך תמונה, קול, סרט, ציור, מפה, כתיבה, סמלים, איור, מצגת, כרזה או בול, מאפשרת לאדם להיות מסוגל לקרוא במשולב מידע המגיע בשני ערוצים - תמונה וטקסט. למעשה המוח שלנו בנוי כך שיש לו שני אזורי עיבוד מידע - אזור לעיבוד מידע ממילים ואזור לעיבוד מידע מתמונות[2]. אוריינות חזותית, היינו קריאה וכתיבה של טקסט ותמונה במשולב, מאפשרים לאדם לדבר בשפה אוניברסלית, אם כי הרבה מהפרשנות של המידע הזה הוא גם תלוי תרבות. לאוריינות החזותית שלושה מרכיבים: חשיבה חזותית, הכוללת ארגון דימויים מנטליים סביב צורות, קווים, צבעים, טקסטורות ומיחברים (קומפוזיציה); למידה חזותית, הכוללת למידה מדימויים חזותיים ומחקר דימויים חזותיים לצורך הוראה; ותקשורת חזותית, הכוללת שימוש בסמלים חזותיים כדי להביע רעיונות ולהעביר משמעות.[דרוש מקור] רקע היסטוריהמין האנושי יצר ייצוגים לצורך קריאה ותקשורת עוד בימי קדם כדי להבין את המציאות ולהעביר אותה לאחרים. אוריינות חזותית כתחום דעת התמסד רק בשנות השישים בארצות הברית. את המושג טבעו אנשי חינוך שביססו את ההכרה בכוחה של האוריינות החזותית לפתח אצל הלומדים את יכולת החשיבה ואת ההערכה העצמית ותחושת העניין והשייכות לסביבה ולקהילה.[3] מרצה בתחום האוריינות החזותית[דרוש מקור] בנושא החיבור בין הראיה שלנו לקוגניציה- החשיבה טוען[דרוש מקור], שהחלו לדבר על אוריינות חזותית כבר מ-1969, ומאז "הפסדנו" את התחום החשוב הזה משום שהוא נתפס כשייך לאמנויות ולתרבות החזותית. מרכיבי אוריינות חזותיתחשיבה חזותיתחשיבה חזותית (מכונה גם עיבוד חזותי או חשיבה בתמונה) היא תופעה של חשיבה באמצעות עיבוד ויזואלי. חשיבה חזותית תוארה כשאנשים רואים מילים כסדרה של תמונות. זה נפוץ בקרב כ -60% -65% מכלל האוכלוסייה. חשיבה חזותית\ויזואלית היא דרך לארגן את המחשבות, לשפר את היכולת לחשוב ולתקשר וזוהי דרך מצוינת להעביר מידע מורכב או מבלבל .על ידי שימוש בכלים כמו: עט, נייר, כרטיסיות וכלי תוכנה ניתן להעביר תהליכי החשיבה הפנימיים למשהו חזותי יותר ברור ומפורש.[4] למידה חזותית למידה, עבור לומדים ויזואליים, מתרחשת כולה בו זמנית, בתפיסה של פיסות מידע גדולות ושיתוף האינטואיציה. "בניגוד לתפיסה הדרגתית של עובדות בודדות, צעדים קטנים או דפוסים נרכשים עם ניסיון. למשל, הם יכולים ללמוד את לוח הכפל כטבלה גרפית הרבה יותר בקלות מאשר ללמוד כל גורם בנפרד".[5] לומדים ויזואליים טובים בלראות "את התמונה הגדולה" של מערכות פשוטות ומורכבות כאחת. הם מומחים בסקירות וסיכומים, לעיתים קרובות על חשבון זכירה של פרטים ובניית רצף. הופעתם האישית (לבוש, טיפוח עצמי ואפילו הבעות) חשובה להם לא פחות מאשר הופעתם האישית של אחרים. הם יוצרים קשר עין בעת שיחה, למרות שדעתם מושחת בקלות על ידי הסביבה. גם צלילי הסביבה מפריעים לכישורי הקשב שלהם ולעיתים קרובות משרבטים בזמן שיעורים ופגישות. הם מעדיפים לקרוא ולעבוד באור עמום ואור טבעי, בתנאים נוחים, ומרגישים לא בנוח באור בוהק או חזק, ביגוד גס, משבי רוח וטמפרטורות קיצוניות. תקשורת חזותיתההתפתחות הטכנולוגית ומספרם ההולך וגדל של ערוצי התקשורת, הביאו לכך שהתרבות המערבית כיום משפיעה ומושפעת מדימויים וממידע חזותי. המידע מקיף אותנו בכל מקום, בכל זמן ובכל צורה ומועבר בכל ערוצי התקשורת: טלוויזיה, ווידאו, אינטרנט וטלפון נייד. התקשורת החזותית נוכחת בכל תחומי העשייה בחיינו, מעיצוב ספרים, עיצוב אתרי אינטרנט ועד קמפיין פרסום. העוסקים בתקשורת החזותית מעבירים מסרים, רעיונות, תחושות ומידע באמצעות צורה, חומר, צבע, תנועה, צליל, מילה ודימוי. אוריינות חזותית בעידן המוקדםלפני העידן הדיגיטלי הייתה היכולת להבין את שפת הסימנים לפני שמבינים את המילה הכתובה בדפוס. אם מסתכלים על ציורי מערות, לא רואים שם דמויות אנושיות כי הם התבוננו החוצה על הנוף ועל החיות וציירו אותם. אם מסתכלים על הויטראז'ים בקפלות של ימי הביניים רואים סיפורים שלמים- בציורים. האנשים לא ידעו לקרוא- הם התבוננו בתמונות וקראו את הסיפורים. היום התלמידים מצפים ללמוד עם ייצוגים חזותיים- כך הם רגילים לחוות את העולם- כך הם גם לומדים- דרך סרטים, אנימציות, תמונות, סכמות, דיאגרמות.. מה שנדרש היום זה חיבור בין טקסט ותמונה האדם האוריין היום- צריך להיות מסוגל לקרוא במשולב מידע שמגיע בשני ערוצים- תמונה וטקסט.[6] אוריינות חזותית בעידן הדיגיטליאוריינות דיגיטלית (באנגלית: Digital literacy) היא סוג של אוריינות מדיה המתמקדת ביכולת להבין את סביבת המחשב והאינטרנט. מייצגת מגוון מיומנויות טכניות, קוגניטיביות וסוציולוגיות לביצוע מטלות ולפתרון בעיות בסביבות דיגיטליות. האוריינות הדיגיטלית כוללת את היכולת לעבוד באופן יעיל עם תוכנות מחשב שונות, גלישה באמצעות דפדפן ועוד. אדם בעל אוריינות דיגיטלית הוא אדם עם: ידע אודות העקרונות הבסיסיים של מחשבים; מיומנויות בשימוש ברשתות מחשבים; יכולת לקחת חלק בקהילות מקוונות ורשתות חברתיות תוך הקפדה על כללי התנהגות; כישורי חשיבה ביקורתית; יכולת למצוא, ללכוד, להעריך ולהבין מידע שהועלה על ידי טכנולוגיה דיגיטלית. אוריינות חזותית בחינוך"חינוך בעידן החזותי מציע להטמיע את המרכיב החזותי בכל תחומי הלימוד, לא רק בשיעורי האמנות, ולהפוך אותו לרכיב משמעותי בעל נראות גבוהה במערך הלימודים. דגש מיוחד מושם על קריאה ביקורתית של טקסטים חזותיים. כיוון שבעולם של ימינו ילדים "מוצפים" בטקסטים חזותיים, ומשך הצפייה שלהם במסכים חזותיים למיניהם עולה על כל דמיון, הצורך בקריאה ביקורתית של טקסטים אלה הוא הכרחי".[7] ביטויים חזותיים מהווים שפה חזותית, המקבילה במידה רבה לשפה המילולית. כל שפה ניתנת להגדרה כמערכת סימנים מוסכמים המייצגים מהויות ומשמעויות, וכך מאפשרים תקשורת וצוברים כוח והשפעה. השפה החזותית, כמוה המילולית, מכילה מכלול של סימנים המבוססים על צירופים כמו: קווים צורות, צבעים או טקסטורות.[8]. תופעת השפה היא אוניברסלית אך שפות חזותיות, כמו מילוליות, מכילות סימנים וצירופים, שהם תלויי תרבות, זמן ומרחב.  ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים |
