Share to: share facebook share twitter share wa share telegram print page

 

דגש חזק

המונח "מכפל" מפנה לכאן. לערך העוסק בהכפלת עיצור, ראו הכפלת עיצור.

דגש חזק, המכונה גם "מִכְפָּל" או "כַּפְלָן",[1] הוא סימן ניקוד בעברית, המורה להכפיל את האות שבה הוא נמצא. דגש חזק יכול לבוא ברוב האותיות, למעט האותיות א, ה,[2] ח, ע, ר.[3]

סימון הדגש החזק

צורתו הגרפית של הדגש החזק היא נקודה בתוך האות והוא זהה לסימונו של הדגש הקל.[4]

בתעתיק פונטי יש שתי דרכים לסמן מכפל – באמצעות כתיבת העיצור פעמיים, או באמצעות נקודתיים הנכתבות אחרי העיצור הכפול. שתי השיטות משמשות גם לציון תנועה ארוכה. לדוגמה: כָּרַתִּי /kårátti/ או: /kårát:i/. התעתיק המובא כאן אינו משקף את ההגייה המקובלת היום בעברית ישראלית, אלא את זו המתבטאת בניקוד הטברני שפותח בטבריה במאה ה-8 לספירה.

הגייה

המימוש הפונטי של הדגש החזק, מתבטא בהגיית העיצור למשך זמן ארוך מהרגיל, ובאותיות בג"ד כפ"ת גם גורם לביטוין בצורת הדגש הקל, ומבוטא כעיצור סותם.[5] כיוון שמטרתו של הדגש החזק היא להכפיל את ההיגוי ולמושכו להברה שאחריו, דגש הבא בסוף מילה באות שוואית, אף שאיננו אחרי שווא, יהיה דגש חזק; למשל הדגש החזק המכפיל במילה הערבית dubb, לא קיים בעברית בה אין ההכפלה בסוף מילה. בעקבות כך רפה העיצור ב ונוצרה המילה דֹּב (על קיום ההכפלה המקורית מעידה צורת הרבים דֻּבִּים = dubbim).

הגורמים להופעת דגש חזק

באמצע מילה

דגש חזק תבניתי ב-ע' הפועל (במקרה הזה האות ש') בבניין התפעל.
  • דגש תבניתי הוא דגש חזק שמקורו בדגש מקורי המופיע בצורת הבניין של הפועל או במשקל. במערכת הפועל מצוי הדגש התבניתי ב-ע' הפועל (האות האמצעית של השורש) של הבניינים הכבדים פיעל, פועל והתפעל. במערכת השם הוא מצוי באות השורש האמצעית של כמה משקלים, הידועים שבהם הם- קִטּוּל (חִבּוּר), קַטֶּלֶת (דַלֶּקֶת), קִטָּלוֹן (צִמָּאוֹן), קַטָּל (צַיָּד) ועוד.
  • דגש משלים הוא דגש חזק שמקורו בהבלעת אות מסוימת כתוצאה מתופעות לשוניות שונות. יכול להופיע בכל אחת מאותיות המילה. הדגש המשלים יכול להיווצר כתוצאה מהידמות מלאה או כאשר תצורת המילה גורמת לרצף של שני עיצורים זהים, שאיננו נובע מהכפלה תבניתית. לקבוצה זו שייך גם הדגש של השורשים הכפולים - דגש שמופיע במילים הבנויות משורשים שבהם העיצור השני והשלישי זהים. למשל: דַּלֹּתִי (שורש דלל), סִבָּה (שורש סבב).
  • הכפלה תניינית (משנית - סקונדרית) - דגש חזק המופיע בהטיה של מילה ותפקידו כנראה לשמור על התנועה שלפניו כדי שלא תתקצר. למשל הריבוי של גָמָל הוא גְמַלִּים ולא גְמָלִים, כנראה כדי שבהטיה תישאר תנועת a אחרי העיצור מ: גְמַלֵּיהֶם ולא גַמְלֵיהֶם.
  • לתפארת הקריאה - דגש נדיר שמטרתו להטעים את מבטא המילים בהן הוא מופיע. למשל המילה: "אָנָּא".

דגש חזק קיים גם בערבית, ושם הוא מסומן בסימן הנקרא "שַּדָּה" (شدّة "חיזוק"). כיום נראה הסימן כעין w קטנה מעל האות, והוא נגזר מצורת האות הערבית ش שהיא האות הראשונה במילה "שַדה". התופעה של הכפלת עיצור קיימת בשפות רבות נוספות. ברוב שיטות הכתב היא מסומנת באמצעות הכפלה של האות המסמנת את העיצור המוכפל, למשל, במילה האיטלקית benedetto הכפלת האות t מסמנת שיש לקרוא את העיצור באופן מודגש וממושך יותר.

בתחילת מילה

ערך מורחב – דחיק

על פי רוב, בתחילת מילה יבוא דגש קל ובאותיות בג"ד כפ"ת בלבד. אולם קיימים מקרים מסוימים שיבוא דגש חזק בתחילת מילה (בכל האותיות הסובלות אותו). המאפיין המובהק של מקרים אלו הוא שסמוכה לה מילה המסתיימת בהברה פתוחה, (לרוב פתח, סגול או קמץ). למקרים אלו יש כללים מיוחדים, ושמם הכולל הוא דחיק.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תקופות קדומות יותר של העברית (בעברית המקראית וכנראה גם בלשון חז"ל) ציין הדגש החזק רצף של שני עיצורים זהים, שהתאחדו לכדי עיצור אחד מודגש- ומכאן שמו המציין את העצור הכפול "כפלן".
  2. ^ סימן דמוי-דגש הבא באות ה' בסוף מילה נקרא מפיק הא, ומורה על ניקוד שווא נח באות.
  3. ^ אם כי יש מספר מופעים בתנ"ך של דגשים באותיות א' ו-ר'
  4. ^ כיום, יש ספרי קודש (חומשים, סידורים), בהם מסמנים את הדגש החזק בגופן שונה מאשר הדגש הקל, ואף פותחו גופנים שונים המבדילים בין הדגשים בצורה אוטומטית. למשל, בהוצאות מסוימות, מסומן הדגש החזק על ידי נקודה יותר גדולה.
  5. ^ משום שהמכפל חוסם את תהליך הריפוי של העיצור.
Kembali kehalaman sebelumnya