|
דגש חזקדגש חזק, המכונה גם "מִכְפָּל" או "כַּפְלָן",[1] הוא סימן ניקוד בעברית, המורה להכפיל את האות שבה הוא נמצא. דגש חזק יכול לבוא ברוב האותיות, למעט האותיות א, ה,[2] ח, ע, ר.[3] סימון הדגש החזקצורתו הגרפית של הדגש החזק היא נקודה בתוך האות והוא זהה לסימונו של הדגש הקל.[4] בתעתיק פונטי יש שתי דרכים לסמן מכפל – באמצעות כתיבת העיצור פעמיים, או באמצעות נקודתיים הנכתבות אחרי העיצור הכפול. שתי השיטות משמשות גם לציון תנועה ארוכה. לדוגמה: כָּרַתִּי /kårátti/ או: /kårát:i/. התעתיק המובא כאן אינו משקף את ההגייה המקובלת היום בעברית ישראלית, אלא את זו המתבטאת בניקוד הטברני שפותח בטבריה במאה ה-8 לספירה. הגייההמימוש הפונטי של הדגש החזק, מתבטא בהגיית העיצור למשך זמן ארוך מהרגיל, ובאותיות בג"ד כפ"ת גם גורם לביטוין בצורת הדגש הקל, ומבוטא כעיצור סותם.[5] כיוון שמטרתו של הדגש החזק היא להכפיל את ההיגוי ולמושכו להברה שאחריו, דגש הבא בסוף מילה באות שוואית, אף שאיננו אחרי שווא, יהיה דגש חזק; למשל הדגש החזק המכפיל במילה הערבית dubb, לא קיים בעברית בה אין ההכפלה בסוף מילה. בעקבות כך רפה העיצור ב ונוצרה המילה דֹּב (על קיום ההכפלה המקורית מעידה צורת הרבים דֻּבִּים = dubbim). הגורמים להופעת דגש חזקבאמצע מילה
דגש חזק קיים גם בערבית, ושם הוא מסומן בסימן הנקרא "שַּדָּה" (شدّة "חיזוק"). כיום נראה הסימן כעין w קטנה מעל האות, והוא נגזר מצורת האות הערבית ش שהיא האות הראשונה במילה "שַדה". התופעה של הכפלת עיצור קיימת בשפות רבות נוספות. ברוב שיטות הכתב היא מסומנת באמצעות הכפלה של האות המסמנת את העיצור המוכפל, למשל, במילה האיטלקית benedetto הכפלת האות t מסמנת שיש לקרוא את העיצור באופן מודגש וממושך יותר. בתחילת מילה
על פי רוב, בתחילת מילה יבוא דגש קל ובאותיות בג"ד כפ"ת בלבד. אולם קיימים מקרים מסוימים שיבוא דגש חזק בתחילת מילה (בכל האותיות הסובלות אותו). המאפיין המובהק של מקרים אלו הוא שסמוכה לה מילה המסתיימת בהברה פתוחה, (לרוב פתח, סגול או קמץ). למקרים אלו יש כללים מיוחדים, ושמם הכולל הוא דחיק. ראו גםקישורים חיצונייםהערות שוליים
|
