|
ג'יימס פורסטל
 ג'יימס וינסנט פורסטל (באנגלית: James Vincent Forrestal; 15 בפברואר 1892 – 22 במאי 1949) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמזכיר הצי וכמזכיר ההגנה הראשון של ארצות הברית, בממשליהם של הנשיאים פרנקלין דלאנו רוזוולט והארי טרומן. הוא מילא תפקיד מרכזי בעיצוב הממסד הביטחוני של ארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. ראשית חייופורסטל נולד במדינת ניו יורק למשפחה ממוצא אירי וגדל כקתולי. הוא החל ללמוד במכללת דרטמות' ומשם עבר לאוניברסיטת פרינסטון, אך לא סיים את לימודיו שם. ב-1916 החל לעבוד כמוכר איגרות חוב בחברת ויליאם א. ריד. הוא עבד בחברה עד 1940, התקדם בסולם הדרגות, היה לשותף וב-1937 לנשיא החברה. במלחמת העולם הראשונה התגייס לזרוע האווירית של צי ארצות הברית, עבר אימוני טיסה והגיע לדרגת לוטננט. לאחר המלחמה היה פעיל במפלגה הדמוקרטית במדינת ניו יורק, ובמסגרת זאת הכיר את פרנקלין דלאנו רוזוולט, לימים נשיא ארצות הברית. ב-1926 התחתן פורסטל. לימים הייתה אשתו, ג'וזפין סטוול, חולת נפש ואלכוהוליסטית. קריירה פוליטיתב-1940 מינה הנשיא רוזוולט את פורסטל לעוזר מיוחד לנשיא, ובחודש אוגוסט באותה שנה מינה אותו לתפקיד שזה עתה נוסד – תת-מזכיר הצי. במהלך ארבע שנות כהונתו הצטיין פורסטל בגיוס התעשייה בארצות הברית למאמץ המלחמתי וביסס לעצמו מוניטין של מנהל יעיל. במאבק עם מפקד הצי אדמירל ארנסט קינג על השליטה במשאבי הצי הייתה ידו של פורסטל על העליונה. ב-19 במאי 1944 ירש פורסטל את מזכיר הצי פרנק נוקס, שנפטר. הוא הנהיג את משרד הצי בשנתה האחרונה של המלחמה ותחילת תהליך הפירוק של הצי המלחמתי. הוא הנהיג מדיניות של אינטגרציה גזעית בצי. במהלך המלחמה ביקר פורסטל בזירות קרב שונות. בין השאר הגיע לאי איוו ג'ימה בעיצומו של הקרב שם. לאחר שדגל ארצות הברית הונף על פסגת הר סוריבאצ'י דרש פורסטל לקבלו – ואף קיבלו – כמזכרת. דגל אחר הובא לראש ההר והנפתו הייתה זו שתועדה בצילומו הנודע של ג'ו רוזנטל.[1] בתחילת 1945 תמך פורסטל יחד עם מזכיר המלחמה הנרי סטימסון ותת-מזכיר המדינה ג'וזף גרו במשא ומתן עם יפן שיאפשר לה כניעה מכובדת, וזאת על מנת להימנע מלהביא להכנסת ברית המועצות למלחמה עם יפן, מחשש להתעצמותה של הראשונה. לאחר מותו של הנשיא רוזוולט היה פורסטל מחברי הקבינט המעטים מממשל רוזוולט שהוסיפו לשרת בקבינט של יורשו הארי טרומן. למרות התנגדותו אז להקמת פיקוד מאוחד לזרועות הכוחות המזוינים של ארצות הברית, סייע פורסטל לטרומן בניסוח וקבלת חוק הביטחון הלאומי (1947), אשר הביא לאיחוד הזרועות, ליצירת הממסד הצבאי הלאומי (National Military Establishment) וליצירת תפקיד מזכיר ההגנה של ארצות הברית (מחלקת ההגנה עצמה הוקמה רק ב-1949, בעקבות המלצת פורסטל). הנשיא טרומן רצה במזכיר המלחמה רוברט פטרסון כמועמד לתפקיד, אך זה פרש באותה שנה מהשירות הציבורי, וכך היה פורסטל למועמד המוביל למילוי התפקיד. מזכיר ההגנה ב-19 בספטמבר 1947 נכנס פורסטל לתפקיד מזכיר ההגנה – האדם הראשון שמילא תפקיד זה. 18 חודשי שירותו היו רוויים במאורעות ומתחים בין-לאומיים, לרבות הקמת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, הסגר על ברלין, מלחמת האזרחים הסינית ומלחמת העצמאות בארץ ישראל. בנוסף התאפיינה תקופת כהונתו בתחרות עזה על שטחי פעולה ומשאבים בין זרועות הכוחות המזוינים, במיוחד חיל האוויר והצי. גם חולשת סמכויותיו של מזכיר ההגנה (מציאות שהשתנתה בעקבות המלצותיו של פורסטל, אך רק לאחר תום כהונתו) הכבידה עליו. אף על פי שטרומן בחר בפורסטל למשרת מזכיר ההגנה, עד מהרה התגלעה ביניהם סדרת מחלוקות. כך, בניגוד לקו שהוביל טרומן, פורסטל התנגד לצמצום הוצאות ההגנה של ארצות הברית לאחר תום מלחמת העולם השנייה, גם על רקע ההתעצמות הסובייטית באירופה. פורסטל התנגד גם לתמיכת ארצות הברית בתוכנית החלוקה של ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית עצמאית, מחשש שהיא תקומם נגדה מדינות ערביות המספקות לה נפט. במקום זאת תמך בהקמת מדינה פדרטיבית בארץ ישראל. קלארק קליפורד מעיד שפורסטל אמר לו "למה החברים שלך בבית הלבן לא חושבים בהיגיון? יש 30 מיליון ערבים ו-600 אלף יהודים הם יזרקו את היהודים לים התיכון".[2] בסופו של דבר תמך טרומן בהקמת מדינת ישראל ואף הכיר בה מיד לאחר שנוסדה. פורסטל גם ניסה להגביר את השפעתה של המועצה לביטחון לאומי שהוקמה ב-1947, אך הנשיא טרומן לא ייחס לה חשיבות רבה. לקראת הבחירות לנשיאות ב-1948 נראה היה כי המועמד הרפובליקאי לנשיאות תומאס דיואי ינצח את הנשיא טרומן. פורסטל קיים פגישה פרטית עם דיואי וסיכם עמו כי ימשיך לשרת בממשלו כמזכיר ההגנה. מספר שבועות לפני הבחירות – שבהן ניצח טרומן – נודע בפומבי דבר הפגישה והסיכום שהושג בה. פרסום זה לא היטיב עם מעמדו המעורער של פורסטל אצל טרומן. טרומן ממילא לא היה שבע רצון מפורסטל בשל התנגדותו של זה האחרון למדיניותו, וגם נמלא דאגה נוכח דיווחים בעיתונות אודות מצבו הנפשי הרעוע (ראו להלן). במרץ 1949 ביקש טרומן מפורסטל להתפטר, והוא סיים את תפקידו כמזכיר ההגנה ב-31 במרץ 1949. מספר חודשים לאחר תום תפקידו של פורסטל תיקן הקונגרס את חוק הביטחון הלאומי בהתאם להמלצותיו, הקים את מחלקת ההגנה, וחיזק את סמכויות מזכיר ההגנה. באותה שנה העריכה ועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים את פעילותו כמזכיר ההגנה כ"בעלת יכולת, רגישה, מרוסנת ומרחיקת ראות."[3] מותוערב פרישתו ב-1949 היה פורסטל מותש ונזקק לטיפול פסיכיאטרי. החלטת טרומן לפטרו זעזעה אותו. הוא נקלע מיד לדיכאון עמוק ואושפז במרכז הרפואי של הצי בבתסדה. אשפוזו שם נועד לנסות להסתיר מהציבור את מצבו הנפשי. נראה היה כי מצבו משתפר, אך בבוקר ה-22 במאי 1949 הוא נהרג בנפילה מחלון מטבח שמול חדרו בקומה ה-16 של מגדל בית החולים. גופתו נמצאה לרגלי המגדל כשהיא לבושה במכנסי פיג'מה בלבד. נראה כי פורסטל התאבד, אך ועדת חקירה של הצי, שחקרה את מותו, נמנעה מלקבוע זאת.[4] עם השנים הועלו גם טענות קונספירטיביות שונות לפיהן הוא נרצח. פורסטל נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון. ב-1951 פרסם הניו יורק הרלד טריביון את תוכן יומניו של פורסטל מהשנים 1944–1949, כשהם מצונזרים. אלו התפרסמו באותה שנה גם כספר. לימים פורסם התוכן המלא והלא-מצונזר של היומנים מאותן שנים. הנצחהנושאת מטוסים של צי ארצות הברית – הראשונה שתוכננה לשימושם של מטוסי סילון – נקראה על שמו של פורסטל. בניין משרדים בוושינגטון נקרא על שמו. כיום שוכן בו מטה מחלקת האנרגיה של ארצות הברית. אחד הקמפוסים של אוניברסיטת פרינסטון נקרא על שמו. פרוטומה של פורסטל הוצבה בכניסה לבניין הפנטגון. סדרת הרצאות על שמו נישאת באקדמיה הימית של ארצות הברית. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)