ארנסט קיצינגר

ארנסט קיצינגר (בגרמנית: Ernst Kitzinger‏, 12 בדצמבר 1912 – 22 בינואר 2003) היה היסטוריון וחוקר תולדות האמנות יהודי-אמריקאי יליד גרמניה. תחום המחקר של קיצינגר היה אמנות של שלהי העת העתיקה ואמנות ביזנטית.

ארנסט קיצינגר נולד במינכן בשנת 1912 למשפחה יהודית-גרמנית משכילה. אביו, וילהלם נתן קיצינגר, היה עורך דין ודודו היה ההיסטוריון ריכארד קראוטהיימר (Richard Krautheimer), שהתמחה באדריכלות ביזנטית. בשנת 1931 החל קיצינגר ללמוד באוניברסיטת מינכן. בעקבות עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933, התעורר החשש להמשך לימודיו באוניברסיטה. הוא השלים את התזה שלו, שעסקה בחקר ציורי קיר רומיים מן המאה ה-7 וה-8, במהירות יוצאת דופן. בסתיו 1934 הגן על התזה שלו, ובהמשך אותה שנה עזב קיצינגר את גרמניה.

לאחר שעזב את גרמניה נסע קיצינגר לרומא. לאחר מכן היגר לאנגליה, שם קיבל משרה במוזיאון הבריטי בלונדון. הוא החל להתעניין באמנות אנגלו-סקסית ופרסם כמה מחקרים בנושא זה. בין היתר סייע קיצינגר במחקר הממצאים מאתר סוטון הו (Sutton Hoo) שהחל להחפר בשנת 1939 במחוז סאפוק. בשנת 1937 נסע קיצינגר למצרים ולאיסטנבול, שם החל לגבש את תפישתו אודות אמנות ימי הביניים המוקדמים כתופעה "עולמית". ב-1940 הופיע ספרו הראשון "אמנות ימי הביניים המוקדמים במוזיאון הבריטי" (Early Medieval Art at the British Museum). ספר זה לא רק הציג תיאור של הממצאים האמנותיים, אלא ניסה לתאר את השינוי והמעבר בין האמנות הקלאסית לזו של ימי הביניים.

ב-1940 גורש קיצינגר מאנגליה בשל אזרחותו הגרמנית. הוא נמנה עם נוסעי האונייה דונירה ולאחר מסע תלאות לאוסטרליה, הוא נכלא במשך תשעה חודשים במחנה מעצר באוסטרליה, שם למד רוסית מאחד מעמיתיו הכלואים. ב-1941 הצליח "מכון ורבורג" (Warburg Institute) להשיג את שחרורו. הוא נסע לארצות הברית לוושינגטון די. סי., שם הצטרף למכון המחקר דמברטון אוקס (Dumbarton Oaks). המחקר שקיבל קיצינגר במכון עסק בשרידים הביזנטים בבלקן. כתוצאה ממחקר זה פרסם ב-1946 חיבור מקיף על שרידי העיר סטובי (Stobi) שבמקדוניה. בנוסף, החל לערוך סקר מקיף אודות הפסיפסים של ממלכת סיציליה הנורמנית (בלטינית: Regnum Siciliae) שבסיציליה. פרויקט זה העסיק את קיצינגר כל חייו ובשנת 1992 פרסם את מחקרו בן ששת הכרכים "I mosaici del periodo normanno in Sicilia" בנושא זה.

קיצינגר התקדם במכון במהירות יוצאת דופן. ב-1946 הפך קיצינגר לעוזר פרופסור במכון. בשנת 1951 התמנה לפרופסור-עמית וב-1955 למנהל המחקרים של המכון וב-1956 לפרופסור לאמנות ביזנטית וארכאולוגיה. תחת הנהלתו הפך המכון למכון אקדמי מוביל בעולם בחקר האמנות הביזנטית. בין פעולותיו היו קידום כתב העת של המכון, הקמת ספריית תצלומים והנחיה של חוקרים צעירים. בנוסף, כיהן קיצינגר כפרופסור באוניברסיטת הרווארד, שם לימד עד לפרישתו, בשנת 1979.

בשנת 1976 ראה אור הספר "האמנות של ביזנטיון ושל המערב הימי-ביניימי" (The art of Byzantium and the medieval West) בשנת 1979 ראה אור ספרו החשוב "התהוותה של האמנות הביזנטית" ("Byzantine art in the making"), שנכתב כסדרת הרצאות שנשאו באוניברסיטת קיימברידג'. בשני ספרים אלו הביע קיצינגר את העמדה כי חקר תולדות האמנות יכול לעשות שימוש בסגנון אמנותי ובתיאור בשינויים בסגנון, במידה רבה כתיאור תהליך דיאלקטי, באופן המקביל לשימוש באיקונוגרפיה ובמקורות טקסטואליים.

מדיה וקבצים בנושא ארנסט קיצינגר בוויקישיתוף