אריה נבון
אריה נבון (קליגְמן) (22 במאי 1909 – 29 בנובמבר 1996) היה צייר ורשם ישראלי, הקריקטוריסט הראשון ביישוב, מעצב תפאורות, אמן קומיקס ומאייר ספרים. חתן פרס ישראל לאמנויות הבמה לשנת 1996. ביוגרפיהנבון נולד בשם אריה קליגמן (קליגמאן) בשנת 1909 בעיירה דונייבצי שבדרום-מערב רוסיה (כיום באוקראינה), בנם של מלכה בת הרב יצחק מאיר מאוסטבורג, ומשה הכהן בן יצחק קליגמן. עלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1919 (בגיל 10) באונייה "רוסלאן". למד אמנות בסטודיו של יצחק פרנקל בתל אביב בשנות ה-20 המאוחרות[1]. צייר מאות רבות של ציורים, ברובם רישומים בדיו או בפחם, וכן עשרות דיוקנאות של אנשי ציבור, סופרים, שחקנים ואמנים. מבחר מהם מופיע בספרו "רישומים". סרט הבנוי על רישומיו בשם "דרך זמר במדבר" נוצר ב-1956, בשיתוף פעולה בינו לבין יעקב אגם ואריה ממבוש. הורה רישום במכון אבני ובסמינר הקיבוצים אורנים. השתתף בתערוכות רבות בארץ ובעולם. תערוכת יחיד שלו נערכה במוזיאון ישראל ב-1978. על ציוריו זכה בפרס דיזנגוף לציור (1939) ופעמיים בפרס ירושלמי לציור (1941, 1944). פרסם קריקטורות במספר עיתונים ובסופו של דבר, התקבל על ידי ברל כצנלסון לעבודה בעיתון ההסתדרות "דבר". היה הקריקטוריסט הקבוע של "דבר" למעלה משלושים שנה (1933–1964). כמו כן צייר קריקטורות בעיתונים אחרים (אשמורת, דבר השבוע, דואר היום, 9 בערב ועוד), חלקן עוד לפני 1930. אחדות מהקריקטורות שלו בימי המנדט נפסלו על ידי הצנזורה הבריטית, ואחת הובילה לסגירה של העיתון למשך שבוע.[2] על עבודתו כקריקטוריסט זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות ב-1958. חיבר וצייר סדרות קומיקס (המוכרות בשם "אורי מורי", כשמו של גיבורן הראשון) שהופיעו לראשונה ב"דבר: מוסף לילדים" ב-1934, והחלו להתפרסם מדי שבוע בעמוד האחרון של "דבר לילדים" החל משנת 1936 (האחרונה בהן הופיעה ב-1957). רבות מהן נחרזו על ידי המשוררת לאה גולדברג, כגון הקומיקס "אורי מורי". אייר עשרות ספרים, בהם של נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, אביגדור המאירי, ש"י עגנון, משה שמיר, אהרן מגד, חיים חפר, וסיפורים מן המקרא. כמו כן אייר את הסרט המונפש העברי הראשון, "הרפתקאותיו של גדי בן סוסי", אותו הפיקו וצילמו האחים אגדתי וכתב אביגדור המאירי. משנת 1948 עיצב תפאורות להצגות בכל התיאטראות, בעיקר בתיאטרון הקאמרי, הבימה ותיאטרון חיפה. החל בהצגת "הוא הלך בשדות" של משה שמיר וביותר מ-150 הצגות לאחר מכן. הייתה לו משרה קבועה בתיאטרון הקאמרי. על פועלו בתחום התפאורה זכה בפרס ישראל לאמנויות הבמה בשנת 1996 (וקודם לכן בפרס המועצה לתרבות ולאמנות, 1972, ובפרס כינור דוד, 1966). ב- 1975 נבחר על ידי ארגון התיאטרון הבינלאומי כאחד מ-13 אמני התיאטרון המצטיינים והחדשניים בשנים 1970-75 (לצד הבמאי פיטר ברוק ואחרים). נפטר בתל אביב ב-1996, בגיל 87. נקבר בבית העלמין ירקון. משנת תש"א היה נשוי לאטה לבית ציפּקֶביץ. בנו הוא חתן פרס ישראל לפסיכולוגיה פרופסור דוד נבון. אחיו הגדול היה המחנך שמואל נבון. אח נוסף, זאב נבון, היה אף הוא אמן ומורה לציור.[3]. אח נוסף נקרא חיים. אוסף של מכתבים שנשלחו אליו נשמר בספרייה הלאומית[4]. גלריה
פרסומים
עבודות לתיאטרוןנבון החל לעבוד בתיאטרון בשנת 1948. לבד מרשימת התיאטראות הגדולים המצויה להלן, נבון יצר במשך השנים גם עבור המטאטא, מועדון התיאטרון, תיאטרון דז'יגאן ושומאכר, תיאטרון החמאם, תיאטרון סמבטיון, תיאטרון יידיש,[דרושה הבהרה] תיאטרון זוטא, תיאטרון בימות, תיאטרון הנוער,[דרושה הבהרה] פסטיבל עין גב, להקת בת דור, ערב שמעון ישראלי, סטאדסטארן (שוודיה), אנסמבל תיאטר (הולנד), ניקולמאלן תיאטר (דרום אפריקה).
לקריאה נוספתטקסט (עם או בלי ציורים)
ציורים בלבד
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|