|
אברהם תירוש
אברהם תירוש (25 בספטמבר 1937, כ"ה בתשרי תרצ"ז – 7 בינואר 2024, כ"ו בטבת תשפ"ד) היה עיתונאי ישראלי ששימש שנים רבות ככתב וכפובליציסט בעיתון "מעריב", ונמנה עם בכיריו. חתן פרס סוקולוב ופרס בני ברית. ביוגרפיהאברהם תירוש נולד בתל אביב, בן ליוסף תירוש (וינר),[1][2] איש הפועל המזרחי, ולאה (לבית הכהן), מוותיקות תנועת אמונה.[3] הוריו עלו מביאליסטוק בשנות ה-30. תירוש השלים את לימודיו בבית הספר היסודי מוריה, בישיבה התיכונית "היישוב החדש" ובישיבת מרכז הרב, ושירת בצה"ל במסגרת הנח"ל.[4] קריירהאת דרכו העיתונאית הוא החל בכתיבה לעיתון בית הספר היסודי ולעלוני סניף תל אביב של בני עקיבא.[5] מגיל צעיר התחבב עליו התחום הפוליטי, בו עסק לימים רבות כעיתונאי. הוא נהג להמתין לנבחרי ציבור מחוץ לכנסת בתל אביב, כשפנקס בידו, בתקווה לקבל חתימות מחברי הכנסת. באחת הפעמים שוטר התנפל עליו בשעה שקרב למכוניתו של משה שרת, וקרע את הפנקס. חברי הכנסת התגייסו לתקן את העוול.[6] תירוש שימש ככתב מעריב בין השנים 1967 ל-2002. הוא התחיל את דרכו ככתב אזורי ובהמשך נשא בשורה ארוכה של תפקידים בעיתון: כתב לענייני עלייה וקליטה והעם, כתב ומראיין במוספי שבת, כתב פוליטי ופרלמנטרי, רכז הכתבים, ראש מערכת החדשות, ראש מערכת שבת, ממלא מקום עורך העיתון, סגן העורך, פובליציסט, כותב מאמרי מערכת ואומבודסמן.[7] לאחר צאתו לגמלאות המשיך לכתוב בעיתון בתור פובליציסט עד ינואר 2022. נוסף על עבודתו העיתונאית שימש כשליח לשכת הקשר נתיב בברית המועצות, וכיהן כחבר הנהלת ברית עברית עולמית.[5] פרסים והוקרה
חיים אישייםתירוש היה נשוי לזהבה, גננת, מ-1959 עד לפטירתו. שניים מבניהם הם הרב אוהד תירוש[4] והיזם אילון תירוש.[10] היה סב לנכדים ולנינים. לאורך חייו התגורר בתל אביב, בקיבוץ סעד, באורנית, בחולון וברעננה. נפטר בינואר 2024 ונטמן בבית העלמין החדש ברעננה.[4] קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
