בתום לימודיו, בשנת 1974, חזר לאוניברסיטה העברית, היה מיוזמי הקמת המחלקה ליחסים בינלאומיים, יזם, הקים וניהל את "המעבדה להדמיות התנהגותיות", ייעץ לצוות הקמה של פרויקט תלפיות המשותף לאוניברסיטה ולחיל האוויר ולימד במסגרת זו יחסים בינלאומיים, ועמד בראש התוכנית ללימודי תואר ראשון בבית הספר הבינלאומי ע"ש רוטברג. בשנת 1993, הוזמן על ידי המכון הטכנולוגי בחולון להקים מחלקה לתקשורת ומחלקה ללימודים כלליים ועמד בראשן.
ב-1998 עבר למחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, כיהן כפרופסור לתקשורת בינלאומית, תכנן והקים את בית הספר לתקשורת והמרכז לתקשורת בינלאומית[2].
גלבוע פעיל באגודות מדעיות בארץ ובעולם, יוזם ומארגן מושבים וימי עיון, מציג עבודות ומשמש מתדיין. היה בין מקימי הסקציה לתקשורת בינלאומית באגודה ללימודים בינלאומיים (ISA) (אנ') והיה חבר הוועדה המנהלת ויו"ר ועדת החברות של הסקציה. היה חבר ויושב ראש של כמה ועדות באגודה הבינלאומית לתקשורת (ICA) (אנ') וחבר בוועד המנהל של האגודה הישראלית לתקשורת וכיהן כיושב ראש האגודה בשנים 2018-2014[8]. ב-2014 הוא יזם והקים את "הפורום הישראלי לדיפלומטיה ציבורית" אשר פעל בארצות הברית ובאירופה לשם קידום מעמדה הבינלאומי של ישראל, ועמד בראשו עד שנת 2019.
ב-2001 זכה בפרס מטעם האגודה הבינלאומית לתקשורת (ICA) עבור המאמר הטוב ביותר שפורסם בכתבי עת מדעיים בתקשורת (Best Article Award).
בשנת 2002 זכה גלבוע במלגת ג'ואן שורנשטיין וכיהן כחוקר בכיר בבית הספר קנדי לממשל באוניברסיטת הרווארד[9].
ב-2007 היה שותף לפרס ע"ש בנימין פרנקלין שהוענק על ידי מחלקת המדינה לצוות ההקמה של המרכז לדיפלומטיה ציבורית באוניברסיטה של דרום קליפורניה שבו היה חבר.
בשנת 2023 זכה בפרס על הצטיינות מדעית בחקר התקשורת הבינלאומית מטעם האגודה ללימודים בינלאומיים (ICOMM Distinguished Scholar Award, International Studies Association) וכן פורסם מאמר על תרומותיו החשובות לפיתוח תאוריה על תקשורת ופתרון סכסוכים בינלאומיים[10].
ב-2024 זכה בפרס מפעל חיים מטעם העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים על תרומותיו להוראה ולחקר של לימודים בינלאומיים בארץ ובעולם[11].
ספריו
יחסים בין-לאומיים, מקראה בעריכת איתן גלבוע, עם עובד 1979
מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים: הגות קלאסית ומחקר מודרני, האוניברסיטה הפתוחה, 1980
ארצות הברית - ישראל: תשתית היחסים המיוחדים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993
Simulation of conflict and conflict resolution in the Middle East, Magnes Press, 1980
American Public Opinion Toward Israel and The Arab-Israeli Conflict, Lexington Books, 1987
Media and Conflict: Framing Issues, Making Policy, Shaping Opinions (editor: E. Giboa) Brill, 2002
US-Israeli Relations in a New Era: Issues and Challenges After 9/11 (editor: E. Giboa & E. Inbar) Routledge, 2009.
The American Public and Israel in The Twenty-First Century, BESA, 2020.
A Research agenda for public diplomacy (editor: E. Giboa), Elgar, 2023
מאמריו (רשימה חלקית)
Gilboa, E. (1976). Intellectuals in the White House and American Foreign Policy. The Yale Review, LXV (Summer), 481‑497.
Gilboa, E. (1979). Educating Israeli officers on the processes of peacemaking in the Middle East conflict. Journal of Peace Research, XVI (2), 155‑162.
Gilboa, E. (1981). The Use of Simulation in Combating Terrorism. Terrorism: An International Journal, 5(3), 265‑279.
Gilboa, E. (1985). Trends in American Attitudes toward the PLO and the Palestinians. Political Communication and Persuasion, 3(1), 45‑67.
Gilboa, E. (1986). Israel in the mind of American Jews: Public opinion trends and analysis London: Institute of Jewish Affairs, Research Report No. 4.
Gilboa, E. (1989). The Palestinian uprising: Has It Turned American Public Opinion. Orbis: Journal of World Affairs, 33 (Winter), 21‑37.
Gilboa, E. (1990). Effects of Televised Presidential Addresses on Public Opinion: President Reagan and Terrorism in the Middle East. Presidential Studies Quarterly, XX (Winter), 43‑53.
Gilboa, E. (1993). American Media, public opinion, and the Intifada. In A. Cohen & G. Wolfsfeld (Eds.), Framing the Intifada: Media and People (pp. 93-115). Ablex.
Gilboa, E. (1995/96). The Panama invasion revisited: Lessons for American policy in the post-cold war era. Political Science Quarterly, 110 (Winter), 539-562.
Gilboa, E. (1998). Secret Diplomacy in the Television Age. Gazette: The International Journal for Communication Studies, 60( 3), 211-225.
Gilboa, E. (1998). Media Diplomacy: Conceptual Divergence and Applications. Harvard International Journal of Press/Politics, 3 (Summer), 56-75.
Gilboa, E. (2000). Mass Communication and Diplomacy: A Theoretical Framework. Communication Theory, 10(3), 275-309.
Gilboa, E. (2000). Media Coverage of International Negotiation: A Taxonomy of Levels and Effects. International Negotiation, 5( 3), 543-568.
Gilboa, E. (2001). Diplomacy in the Media Age: Three models of uses and effects. Diplomacy and Statecraft, 12, 1-28.
Gilboa, E. (2002). The Global News Networks and US Policymaking In Defense and Foreign Affairs. The Shorenstein Center on the Press, Politics and Public Policy, Kennedy School of Government, Harvard University, Research Report 6-2002.
Gilboa, E. (2002). Global Communication and Foreign Policy. Journal of Communication, 52(4), 731-748.
Gilboa, E. (2002). Real-Time diplomacy: Myth and reality. In E. Potter (Ed.), Cyber-Diplomacy (pp. 83-109). McGill-Queen University Press.
Gilboa, E. (2003). Television News and US Foreign Policy: Constraints of Real-Time Coverage. Harvard International Journal of Press/Politics, 8( 4), 97-113.
Gilboa, E. (2004). The media in the 2003 Israeli elections. Israel Affairs, 10 (Summer), 217-241.
Gilboa, E. (2005). The CNN Effect: The Search for a Communication Theory of International Relations. Political Communication, 21(1), 27-44.
Gilboa, E. (2005). Global communication and foreign policy: Debating the CNN effect. International Studies Perspectives, 6(3), 325-341.
Gilboa, E. (2005). Media-Broker Diplomacy: When Journalists Become Mediators. Critical Studies in Media Communication, 22(2), 99-120.
Gilboa, E. (2005). Effects of television news on US policy in international conflict. In P. Seib (Ed.), Media and conflict in the 21st Century (pp. 1-31). Palgrave.
Gilboa, E. (2006). Public Diplomacy: The Missing Component in Israel’s Foreign Policy. Israel Affairs, 12, 715-747.
Gilboa, E. (2007). Media and International Conflict: A Multidisciplinary Approach. Journal of Dispute Resolution, Vol. 7, 229-237.
Gilboa, E. (2008). Searching for a Theory of Public Diplomacy. The Annals of the American Academy of Political and Social Science, 616 (March), 55-77.
Gilboa, E. (2008). Dyplomacja W Epoce Informacji [Diplomacy in the Information Age]. In B. Ociepka (Ed.), Dyplomacja Puliczna [Public Diplomacy] (pp. 37-58). Wroclaw University Press. [Polish].
Gilboa, E. (2009). The Public Diplomacy of Middle Powers. Public Diplomacy Magazine, 1(2), 22-28.
Gilboa, E. (2009). Media and conflict resolution. In J. Bercovitch, V. Kremenyuk, and I.W. Zartman (Eds.), Sage Handbook of conflict resolution (pp. 457-476). Sage.
Gilboa, E. (2009). Caro Presidente, Oggi La Pace É Impossible. Rivista Italiana Di Geopolitica [Italian Review of Geopolitics] 4, 155-163. [Italian].
Gilboa, E. (2009). Media and conflict resolution: A Framework for analysis. Marquette Law Review, 93(1), 87-111.
Gilboa, E., & Shai, N. (2011). Rebuilding Public Diplomacy: The case of Israel. In A. Fisher & S. Lucas (Eds.), Trials of engagement: The future of US public diplomacy (pp. 33-54). Brill.
Gilboa, E. (2013). Obama in Israel: Fixing American Israeli relations. Israel Journal of Foreign Affairs, VII(2), 19-28.
Gilboa E. (2013). The US and the Arab spring. In E. Inbar (Ed.), The Arab Spring, Democracy and Security: Domestic and International Ramifications (pp. 51-74). Routledge.
Gilboa, E. (2015). Public diplomacy. In G. Mazzoleni (Ed.). The International Encyclopedia of Political Communication (Vol. 3, 1297-1306). Wiley-Blackwell.
Gilboa, E. (2016). Digital diplomacy. In C. Constantinou, P. Sharp, & P. Kerr, (Eds.). Sage Handbook of Diplomacy (pp. 540-551). Sage.
Gilboa, E. et al. (2016). Moving Media and Conflict Studies beyond the CNN Effect. Review of International Studies. 29, 1-19.
Gilboa, E. (2017).Trump et Jérusalem: continuité et changements dans les relations américano-israéliennes. Outre-Terre, Revue européenne de géopolitique. No. 50 (March), 207-212 [French]
Horowitz-Rosen, S., & Gilboa E. (2018). Framing Philanthropy In Time Of War. International Journal of Communication, 12, 269-289.
Gilboa E. (2020). Israel: Countering brandjacking. In Snow, N., & Cull, N. (Eds.). Handbook of Public Diplomacy (pp. 331-341). New York: Routledge.
Gilboa, E. (2020). American contributions to Israel's National Security. Strategic Assessment, 23(3),18-36.
Gilboa, E. (2021). What do Americans think of Israel? Long-Term Trends and Socio-Demographic Shifts. Currents, 3 (Spring). Los Angeles: Nazarian Center for Israel Studies, UCLA, 1-10.
Schwartz, A. & Gilboa E. (2021). False Readiness: Expanding The Concept of Readiness In Conflict Resolution Theory. International Studies Review, 23(4), 1328-1348.
Gilboa, E. (2021) The Palestinian campaign against Israel at the United Nations Human Rights Council. In D. Barnett, & E. Karsh (Eds.), Soft threats to national security antisemitism, BDS and the de-legitimization of Israel (pp. 68-88). Routledge
Gilboa, E. (2022). Theorizing Diaspora Diplomacy. In Kennedy, L. (Ed.). The Routledge International Handbook Of Diaspora Diplomacy (pp. 379-392). Routledge.
Gilboa E. & Bloch-Elkon, Y. (2022). The Rift between American Jews and Israel. In P. Kumaraswamy (Ed.). Palgrave International Handbook on Israel (pp. 1-21). Palgrave Macmillan.
Schwartz, A., & Gilboa, E. (2023). The False Readiness Theory: Explaining failures to negotiate Israeli-Palestinian Peace, International Negotiation, 28(1), 126-154.
Gilboa, E. (2023). US-Israel relations at 75. Israel Affairs, 29(3), 473-491.
Gilboa, E., & Sigan, L. (2024): The New York Times coverage of the Israel-Hamas war: Errors, omissions, and poor editorial supervision. Israel Affairs.
פעילות מקצועית וציבורית
במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית היה ממונה על קשרים בינלאומיים של הסתדרות הסטודנטים, יו"ר של המרכז הישראלי של ההתאחדות העולמית של סטודנטים יהודיים (WUJS) ואחד ממייסדי מכון WUJS בערד (אנ'). היה גם יו"ר תנועת הסטודנטים הישראלים למען האומות המאוחדות (ISMUN). בחלק מתקופת לימודיו באוניברסיטת הרווארד, היה ממונה על קשרים אקדמיים בקונסוליה הישראלית בבוסטון ופעיל בהתאחדות הסטודנטים הישראלים בארצות הברית.
בתקופת לימודיו באוניברסיטה העברית היה מנהל העיתון פי האתון של הסתדרות הסטודנטים. במהלך לימודיו בהרווארד היה עוזר הפקה בתחנת הטלוויזיה הציבורית WGBH בבוסטון ועורך ומפיק תוכניות בתחנת הרדיו WBUR של אוניברסיטת בוסטון. היה עורך ומגיש של תוכניות אקטואליה בגלי צה"ל וביניהן: "משהו עולמי" (מגזין גלי צה"ל לענייני חוץ), "עומק אסטרטגי", "משברים בינלאומיים" ו"ספרא וסייפא". השתתף באופן קבוע ב"קול ישראל" בתוכניות "יומן חוץ" ו"צומת המזרח התיכון".
