|
אורנית
אורנית (אֳרָנִית) היא התנחלות קהילתית במעמד של מועצה מקומית, השוכנת בשיפולים הדרום-מערביים של הרי השומרון, דרומית לאפיק נחל קנה. גובלת במערב ביער חורשים, צפונית–מזרחית לכפר קאסם, מזרחית לעזון עתמה ודרומית–מערבית לאבו סלמאן. אורנית שוכנת על גבול הקו הירוק (חלק מבתי היישוב בתוך גבולות הקו הירוק, וחלק מעבר לו), מצפון–מזרח לראש העין.  .jpg) היסטוריהלאחר המהפך בבחירות 1977, החליטה ממשלת הליכוד לשנות את המדיניות הממשלתית לגבי רכישת קרקעות בשטחים, ולאפשר לאנשים פרטיים ולחברות לקנות קרקעות ביהודה ושומרון. אריאל שרון, שכיהן כשר החקלאות בין השנים 1977 ל-1981, קיבל תחת אחריותו את נושא הקמת התנחלויות, וסגן שר החקלאות מיכאל דקל, פעל באופן ספציפי לסייע לאנשי עסקים לרכוש קרקעות ולהקים בהם התנחלויות. את הקרקע בשטח של כ-600 דונם, שעליה הוקם היישוב, רכש סוחר הקרקעות שמואל עינב מתושבי הכפר סניריא, באמצעות חברה בשם "דווקא". עינב מצידו מכר אותה לקבוצת יזמים שהקימו חברה בשם "דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ" שהוקמה בפברואר 1982[5]. "דלתא" הוקמה בידי שבעה שותפים: אלי ישראלי, משה קליין, ניסים יניב, ניסן חכשורי, משה צפריר וישעיהו חכשורי. בדצמבר 1982, הביא סגן השר מיכאל דקל את תוכנית ההקמה לאישור בוועדת השרים להתיישבות, אך היא לא אושרה עקב קשיים ברישום הבעלות על הקרקע[6][7]. הקמת היישובלאחר שנרכש השטח החל שלב מכירת המגרשים. "דלתא" הציעה למכירה מגרשים בשטח של 600 מ"ר במחיר של 15,000 דולר כולל פיתוח ו-500 מ"ר במחיר של 13,500 דולר, כולל פיתוח. הסדרי התשלום: מחצית מראש והשאר ב־5 תשלומים. כעשירית מעלות מגרש בשטח דומה באזור המרכז באותן שנים. תוך חודשים ספורים מיום הקמתה מכרה "דלתא" כ-500 מגרשים. שמואל הורמן, מנכ"ל "דלתא", היה מהנדס שעבד קודם בתעשייה האווירית וכ-100 מהרוכשים היו עובדיה. כ-80 מגרשים נמכרו למשפחות של יהודים בארצות הברית, לאחר מסע שיווק. משפחות שתכננו לעלות לישראל ולהתיישב בשומרון. בחוזה רכישת המגרש נדרש הקונה לחתום על סעיף שבו הוא מצהיר, שהוא מודע למצב המשפטי הקיים לגבי רכישת הקרקעות באזור. אם יקרה הבלתי צפוי והממשלה תחליט על נסיגה מיהודה ושומרון עוד לפני אישור הפרויקט על ידי ועדת השרים להתיישבות, החברה אחראית לגורל ההשקעה. לאחר מועד זה האחריות חלה על הרוכש עצמו. ב-13 בדצמבר 1982, ערך סגן השר דקל והיזמים טקס לציון פריצת הדרך ליישוב החדש[8]. בשלב הבא החלה חברת "דלתא" לתכנן ולשווק 700 וילות ובסך הכל תכננה יישוב ל-1,200 משפחות, שכולל גם מרכז מסחרי שני בתי ספר יסודיים וקאנטרי קלאב[9]. במקביל ביקשה חברת "דלתא" לקבל מעמד של "חברה משכנת" (חברה אשר רושמת אצלה את כל רישומי המקרקעין המוסדרים, הן של הרוכשים והן של הבנקים למשכנתאות), אך הדבר לא התאפשר מכיוון שנרשמה כחברה על פי החוק הירדני החל בשטחים, ברשם החברות ברמאללה ולא בישראל. כך שרוכשי הווילות והמגרשים לא יכלו לקחת משכנתה[10]. ב-19 באפריל 1983 אישרה ועדת השרים להתיישבות את הקמת היישוב[11], ובמאי 1983 זכתה חברת "א.צ. ברנוביץ" במכרז להקמתו[12]. מחלוקות על הבעלות בקרקעות היישובבסוף 1984 החל אכלוס היישוב ועד סוף 1985 גרו במקום כ-100 משפחות, אך מחלוקת על הבעלות בקרקעות היישוב, הביאה לעיכוב בהתפתחותו. רוב הבעלות בקרקעות שרכשה חברת "דלתא" מחברת "דווקא" בכפר סניריא, לא נרשמו על שמה של "דלתא"[5]. תושבי הכפר טענו שהקרקעות נגזלו מהם במרמה, והם מעולם לא מכרו אותן. בדצמבר 1985 נפתחה חקירת משטרה לבדיקת הטענות של התושבים שהאדמות שעליהן נבנתה אורנית נגזלו מהם[13]. המתווך הערבי שסייע ברכישה, אחמד עודה, נעצר בחשד לזיוף ומרמה[14], ושני עורכי דין ישראלים הועמדו לדין[15]. כדי לפתור את בעיית הקרקעות של היישוב, הוסכם שחברת "דווקא" תעביר קרקעות אחרות שהיו ברשותה לחברת "דלתא"[5]. בהמלצת עורכת הדין פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה הכריזה המדינה על קרקעות ביישוב המתוכנן כאדמות מדינה, בהתאם לחוק הירדני התקף ביהודה ושומרון. גם קרקעות פרטיות, שנמכרו ליזמים הוכרזו אדמות מדינה. זאת, במטרה למנוע את חשיפת זהות המוכרים[7]. חברת "דלתא" נרשמה מחדש כחברה ישראלית ברשם החברות וקיבלה מעמד של "חברה משכנת"[10]. בתי היישוב נרשמו בספרי החכירה של החברה[7]. "דלתא" חתמה על חוזה עם המדינה, שעל פיו המשיכה להיות בעלת החזקה בקרקעות, והתחייבה להקים את כל התשתיות בישוב[16]. בשנת 1985 הקים מנכ"ל דלתא שמואל הורמן חברה בשם "שי צמרות (אורנית) למסחר ולבניין בע"מ", שגם רכשה קרקעות באורנית ומכרה מאות מגרשים, בגדלים שונים, מעבר למספר המגרשים שהיה קיים בפועל, בשטח שבבעלותה. חלק מהמגרשים שימשו גם כבטוחה לעסקים אחרים. כך נוצר מצב של ריבוי בעלי זכויות למגרשים, נושים שטענו לבעלות, עסקאות נוגדות, שעבודים כפולים וחופפים[17]. חברת "שי צמרות" פשטה את הרגל ואחר כך נמכרה, ורבים מהרוכשים הפסידו את כספם[18]. בשנת 2018 קבע בית המשפט העליון, בפסק דין תקדימי, כי חברת "שי צמרות" חייבת בתשלום מס ערך מוסף ממנו התחמקה, מאחר שהתאגדה ברמאללה על פי החוק הירדני. בית המשפט קבע כי אם ניהול החברה נעשה על ידי אזרחים ישראלים, היא חייבת בתשלום מע"מ[19][20]. המשך התפתחות היישובהיישוב זכה למעמד של מועצה מקומית בשנת 1990. במרץ 1997, בוטלה בלעדיותה של חברת "דלתא" בפיתוח אורנית וגם חברות אחרות הורשו לגשת למכרזים לרכישת מגרשים ובנייה[21]. בספטמבר 1997 החלה מע"צ בסלילת כביש גישה חדש ליישוב, שמתחבר ישירות לכביש חוצה שומרון. במקום הכביש הקיים שהוביל לתוך כפר קאסם. לצורך סלילת הכביש הופקעה אדמה פרטית בבעלות ערבית[22]. בשנת 2003 רכשה חברת משהב מתחם בן 127 דונם ביישוב, ובנתה במקום 250 קוטג'ים[23]. בשנת 2006 רכשה חברת אשדר 150 דונם ביישוב[24]. בשנת 2005, רוכשי דירות ובתים ביישוב הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהיקף של 20 מיליון שקל נגד חברת "דלתא". התובעים ביקשו לחייב את החברה לרשום את זכויות הבעלות שלהם בנכסים ולשאת בכל תשלומי המנהל בקשר עם רישום הזכויות. לטענתם, החברה דרשה מהם לשלם לה בעבור העברת הזכויות סכום מופקע[25]. בינואר 2021 אישרה ממשלת ישראל בניית 66 יחידות דיור נוספות ביישוב[26]. הקמת גדר ההפרדהביולי 2002, פרסם משרד הביטחון מכרז להקמת גדר ההפרדה לאורך מרחב התפר[27]. על פי התכנון אז, הגדר הייתה אמורה להקיף את אורנית, ואת ההתנחלויות הסמוכות שערי תקווה ואלקנה, כך שהכפר הסמוך עזון עתמה מוקם בין הקו הירוק לבין גדר ההפרדה, ואילו שטחם הבנוי של הכפרים האחרים באזור יימצאו ממזרח לגדר ההפרדה, כאשר חלק ניכר מאדמותיהם יישארו בשטח שבין גדר ההפרדה לקו הירוק[28]. תושבי הכפרים עתרו לבג"ץ נגד תוואי הגדר. בעקבות העתירה הכפר עזון עתמה, שבשלב הראשון נכלל על פי התוכניות בצד הישראלי של הגדר, עבר לצד שבתוך שטחי הרשות הפלסטינית. עם זאת, הכפר הוקף לגמרי בגדר, והוקמו בו מעברים לכניסה לשטחי הרשות[29]. המועצה מקומית אורנית, הוועד המקומי של שערי תקוה וחברת "דווקא" גם עתרו בג"ץ בטענה שהתוואי קרוב מדי לבתי היישובים[30]. טענת המדינה הייתה שהתוואי המתוכנן עתיד להיבנות באזור מורכב מבחינת צפיפות היישובים הישראליים והפלסטיניים, שאינה מותירה מרווח רב לתמרון או ליצירת מרחבי ביטחון אופטימליים. עקב כך, חלקו המזרחי של היישוב מוקף בגדר ההפרדה משלושה צדדים[31]. חינוך ותרבותבאורנית מרכז מסחרי קטן, ארבעה בתי ספר – שלושה יסודיים ותיכון – המשמש גם יישובים אחרים באזור. כמו כן קיימים ביישוב מועדוני ספורט ותרבות ופועלות בו מספר תנועות נוער, ובהן בני עקיבא המונה כ-200 חניכים, והצופים (שבט להב, בשיתוף עם צופי שערי תקוה) המונה למעלה מ-700 חניכים. באורנית קאנטרי קלאב והיכל תרבות המכיל אולם גדול וספרייה. במדיהבאורנית צולמו מספר פרקים בצילומי חוץ לטלנובלה לגעת באושר. בין אתרי צילומי החוץ ניתן למנות את הקאנטרי, מגרש הטניס וכן מבנה חטיבת הביניים. נתונים סטטיסטייםלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים באורנית 10,032 תושבים (מקום 179 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 91.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 16,050 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[32] להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:  הציבור הדתי מהווה כ-15% מכלל האוכלוסייה באורנית, מתוכם כ-5% גרים ברחבי היישוב, וכ-10% מתגוררים בשכונה הדתית. תחבורהחברת תנופה מפעילה קווי אוטובוס סדירים בין אורנית לפתח תקווה, תל אביב וערים נוספות. תחנת הרכבת הסמוכה לאורנית היא תחנת הרכבת ראש העין צפון ומופעלים מהיישוב 'שאטלים' לתחנה. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
