אולימפיאדת מלבורן (1956)

משחקי האולימפיאדה ה-XVI

עיר מארחת	מלבורן, אוסטרליה
מדינות משתתפות	67
ספורטאים משתתפים	3,314 (2,938 גברים, 376 נשים)
תחרויות	145 תחרויות ב-17 ענפים
טקס הפתיחה	22 בנובמבר 1956
טקס הנעילה	8 בדצמבר 1956
נפתח רשמית על ידי	דוכס אדינבורו
השביע את המשתתפים	ג'ון לאנדי
הדליק את הלפיד האולימפי	רון קלארק
האצטדיון הראשי	אצטדיון הקריקט של מלבורן
→ אולימפיאדת הלסינקי אולימפיאדת רומא ←

אולימפיאדת מלבורן (1956) היא האולימפיאדה ה-16 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים, מ-22 בנובמבר עד ל-8 בדצמבר 1956. השתתפו בתחרויות 3,314 ספורטאים מ-67 מדינות. היו אלה המשחקים הראשונים שלא נערכו בצפון אמריקה או באירופה והמשחקים הראשונים בחצי הכדור הדרומי. זו גם הייתה האולימפיאדה היחידה שבה תחרויות נערכו בשתי מדינות, תחרויות רכיבת הסוסים נערכו ביוני, בשוודיה.

בישיבה ה-43 של הוועד האולימפי הבינלאומי, שנערכה ברומא ב-28 באפריל 1949, נבחרה מלבורן והועדפה על פני מקסיקו סיטי, בואנוס איירס, מונטריאול ו-6 ערים נוספות מארצות הברית.

תוצאות מכרז המשחקים האולימפיים 1956[1]
עיר	מדינה	סיבוב 1	סיבוב 2	סיבוב 3	סיבוב 4
מלבורן	אוסטרליה אוסטרליה	14	18	19	21
בואנוס איירס	ארגנטינה ארגנטינה	9	12	13	20
לוס אנג'לס	ארצות הברית ארצות הברית	5	4	5	—
דטרויט	ארצות הברית ארצות הברית	2	4	4	—
מקסיקו סיטי	מקסיקו (1934-1968) מקסיקו	9	3	—	—
שיקגו	ארצות הברית ארצות הברית	1	—	—	—
מיניאפוליס	ארצות הברית ארצות הברית	1	—	—	—
פילדלפיה	ארצות הברית ארצות הברית	1	—	—	—
סן פרנסיסקו	ארצות הברית ארצות הברית	0	—	—	—
מונטריאול	קנדה (1921-1957) קנדה	0	—	—	—

המשחקים נערכו בעת תקופה מתוחה מבחינה מדינית בעולם: המלחמה הקרה הייתה בשיאה והמעצמות ראו בניצחון הספורטאים הוכחה לכך כי צורת השלטון שלהן עדיפה.

כשלושה שבועות לפני המשחקים קרו שני אירועים פוליטיים משמעותיים: מרד אנטי קומוניסטי דוכא בהונגריה, והתחרשה מלחמת סיני. המרד בהונגריה הוביל להחרמה של המשחקים מצד הולנד, ספרד, ושווייץ^[2] ואילו מלחמת סיני הביאה להחרמת המשחקים מצד מצרים, עיראק ולבנון, עקב תמיכת אוסטרליה בבריטניה שלחמה במצרים,^[3] והקטינה משמעותית את המשלחת הישראלית למשלחת סמלית של 3 אתלטים בלבד. הולנד, ספרד, שווייץ ומצרים (בנוסף לקמבודיה) הספיקו לשלוח ספורטאים לתחרויות הרכיבה בשוודיה שנערכו כחצי שנה לפני המשחקים, ועל כן נחשבו ככאלה שהשתתפו במשחקים. על כך נוספה סין (העממית) שהחרימה את המשחקים בגלל השתתפותה של סין הלאומנית^[2]. מנגד, ספורטאים מגרמניה המערבית ומגרמניה המזרחית התחרו לראשונה במשלחת אחת, המשלחת הכלל-גרמנית.

ההגעה למלבורן המרוחקת, טרם עידן מטוסי הסילון, הייתה משימה יקרה, ארוכה ומורכבת (כך למשל מסעה של המשלחת הישראלית ערך חמישה ימים, וכלל חניות ביניים בדרווין, סייגון וטהראן^[4]). ולכן מלבד ברית המועצות, כל המשלחות מאירופה אמריקה הלטינית והמזרח התיכון הביאו כמויות ספורטאים נמוכות משמעותית ממה שהגיעו להלסינקי, שנעו בין חמישית לשלושה רבעים מהכמויות שהיו ב-1952. כך נוצר מצב שכמות הספורטאים ירדה בשליש: מ-4,925 בשנת 1952 ל-3,342 בשנת 1956. קיום המשחקים בחודשים נובמבר ודצמבר במקום ביולי ואוגוסט שינתה את מחזורי האימון של הספורטאים מאירופה וצפון אמריקה.

על כל אלה נוספו חששות רבים שררו בוועד האולימפי הבינלאומי טרם המשחקים: נראה היה כי מלבורן מתקשה להכין את המתקנים בזמן למשחקים. סכסוכים פנימיים ומחסור בתקציבים עיכבו את ההכנות. בשלב מסוים, הציע ראש הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, אייברי בראנדייג', שרומא, שהתכוננה למשחקים האולימפיים בשנת 1960 תארח את המשחקים, כיוון שהייתה בשלבי הכנה מתקדמים יותר.

עם תחילת המשחקים פגו כל החששות והמשחקים יצאו לדרך ללא אירועים משמעותיים. המשחקים אף כונו "המשחקים הידידותיים".

כנהוג, הודלקה האש בעזרת קרני השמש באצטדיון באולימפיה, ומשם הועברה על ידי 350 רצים במסלול שאורכו 350 קילומטרים עד לאתונה. משם הוטס הלפיד, (בתוך פנס כורים, שהתקבל במתנה מהוועד האולימפי הסובייטי) לדרווין ומשם הוטס עד לקיירנס בצפון מזרח אוסטרליה. משם החל הלפיד מועבר על ידי 2,746 רצים, שרצו מייל אחד כל אחד. סך הכול עבר הלפיד 20,000 קילומטרים, מתוכם 4,768 קילומטרים בריצה.

המשחקים נפתחו בטקס רב רושם בנוכחותו של פיליפ, דוכס אדינבורו, שגם הכריז על פתיחת המשחקים. 5,000 יוני דואר שוחררו, ו-21 מטחי כבוד נורו.

החקיקה באוסטרליה באותה תקופה, דרשה שסוסים צריכים להיות בהסגר של חצי שנה טרם הגעתם למדינה. פגישה ב-1953 של הרשויות הפדרליות באוסטרליה קבעה שהם לא ישנו את חוקי ההסגר עבור הסוסים האולימפיים. לכן, תחרות סוסים לא יכלו להתקיים במדינה. בשנת 1954 בחר הוועד האולימפי הבינלאומי בסטוקהולם כמקום חלופי לאירועי סוסים. לכן, אירועי הרכיבה לא היו מופרדים רק לפי עיר או מדינה, אלא גם יבשות, כאשר אירוע הרכיבה נערך בחודש יוני (קיץ בחצי הכדור הצפוני) ושאר ענפי הספורט נערכו בנובמבר (סוף האביב בחצי הכדור הדרומי). הלפיד האולימפי הודלק באולימפיה, הוטס למאלמו ומשם הועבר על ידי 100 פרשים, לסטוקהולם. מצרים, שווייץ וספרד, שלא השתתפו במשחקים עצמם, נטלו חלק בתחרויות הסוסים. לאחר תום התחרויות הוחלט כי בעתיד לא יפוצלו המשחקים.^[5]

ערך מורחב – משחק ה"דם במים"

בעקבות המרד בהונגריה שרר במשחקים האולימפיים מתח רב, בין הספורטאים של משלחת הונגריה לבין אלו של ברית מהמועצות. המתח בא לידי ביטוי בטורניר הכדורמים במשחק חצי הגמר בין שתי הנבחרות. המשחק היה אלים מאוד והוחלפו בו בעיטות ומהלומות. הכוכב ההונגרי ארווין זאדור שהבקיע שני שערים, נאלץ לעזוב את הבריכה בדקות האחרונות של המשחק כשנבחרתו כבר הובילה 0:4 לאחר שקיבל אגרוף בפניו מוולנטין פרוקופייב. על מנת למנוע התפרצות מהומות הופסק המשחק כשנותרה דקה לסיום, והמשטרה נכנסה לזירה על מנת לפנות את הקהל. תמונותיו של זאדור השותת דם התפרסמו בעיתונות העולמית והובילו לכינוי ה"דם במים", אף על פי שהדיווחים כאילו המים בבריכה האדימו מדם הם ככל הנראה הגזמה.

עשר המדינות שגרפו את מרב המדליות:

מקום	מדינה	זהב	כסף	ארד	סך הכול
1	ברית המועצות ברית המועצות	37	29	32	98
2	ארצות הברית ארצות הברית	32	25	17	74
3	אוסטרליה אוסטרליה (מארחת)	13	8	14	35
4	הונגריה (1949–1957) הונגריה	9	10	7	26
5	איטליה איטליה	8	8	9	25
6	שוודיה שוודיה	8	5	6	19
7	המשלחת הכלל-גרמנית	6	13	7	26
8	בריטניה בריטניה	6	7	11	24
9	רומניה (1965-1989) רומניה	5	3	5	13
10	יפן יפן	4	10	5	19

מזרח גרמניה ומערב גרמניה יוצגו במשלחת משותפת. משלחת זו ייצגה אותן גם במשחקי 1960 ו-1964.

ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת מלבורן (1956)

• בטי קאת'ברט (אוסטרליה אוסטרליה), זכתה בשלוש מדליות זהב, בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר, ובריצת שליחות 4x100 מטר.
• שירלי סטריקלנד (אוסטרליה אוסטרליה), זכתה בשתי מדליות זהב, בריצת 80 מטר משוכות והגנה על תוארה וכן בריצת שליחות 4x100 מטר.

• בובי ג'ו מורו (ארצות הברית ארצות הברית), זכה בשלוש מדליות זהב בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר, ובריצת שליחים 4x100 מטר.
• צ'ארלס ג'נקינס (ארצות הברית ארצות הברית), זכה בשתי מדליות זהב.
• טום קורטני (ארצות הברית ארצות הברית), זכה בשתי מדליות זהב.
• ולדימיר קוץ (ברית המועצות ברית המועצות), זכה בשתי מדליות זהב בריצת 5000 מטר ובריצת 10000 מטר
• ת'ן בייקר (ארצות הברית ארצות הברית), זכה ב-3 מדליות. מדליית זהב בריצת שליחים 4x100 מטר, מדליית כסף בריצת 100 מטר ומדליית ארד בריצת 200 מטר.

• נבחרת הודו (הודו), בהוקי שדה זכתה בתואר האולימפי בפעם השישית ברציפות.

• אגנס קלטי מתעמלת יהודיה (הונגריה (1949–1957) הונגריה), זכתה ב-6 מדליות מהן 4 זהב ושתיים כסף.
• לאריסה לטינינה (ברית המועצות ברית המועצות), זכתה ב-6 מדליות מהן 4 זהב כולל בתחרות הקרב-רב, אחת כסף ואחת ארד.

• המתעמלים הסובייטים (ברית המועצות ברית המועצות), צברו 23 מדליות, מהן 11 מדליות זהב (מתוך 17 אפשריות).
• ויקטור צ'וקארין (ברית המועצות ברית המועצות), זכה ב-5 מדליות מהן 3 מדליות זהב כולל בתחרות הקרב רב.
• ולנטין מורטוב (ברית המועצות ברית המועצות), זכה ב-4 מדליות מהן 3 זהב.

העימות בין ברית המועצות (ברית המועצות) להונגריה (הונגריה (1949–1957)) קיבל גם ביטוי ספורטיבי, במפגש טעון בין נבחרות הכדורמים שלהן בשלב בית הגמר, שזכה לכינוי "משחק הדם במים".

• נבחרת הונגריה ניצחה במשחק 0–4, בדרך לזכייה במדליית הזהב.

• נבחרת ארצות הברית בכדורסל (ארצות הברית) הביסה במשחק הגמר את נבחרת ברית המועצות (ברית המועצות) בתוצאה 55–89.

• קרלו פאווזי (איטליה איטליה), זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית.

• רודולף קארפטי (הונגריה (1949–1957) הונגריה), זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית.

• לאון רוטמן יהודי (רומניה (1965-1989) רומניה), זכה בשתי מדליות זהב בתחרות ל-1,000 מטר ול-10,000 מטר.

• ירט פרדריקסון (שוודיה שוודיה), זכה בשתי מדליות זהב בתחרות ל-1,000 מטר ול-10,000 מטר.

בתחרויות הקפיצה למים זכתה הנבחרת האמריקנית (ארצות הברית ארצות הברית) ב-9 מתוך 12 המדליות האפשריות.

• פט מקורמיק (ארצות הברית ארצות הברית), זכתה פעם נוספת בשתי מדליות זהב והגנה על תאריה.

ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת מלבורן (1956)

בתחרויות השחייה שלטה נבחרת אוסטרליה (אוסטרליה), שזכתה ב-8 מתוך 13 מדליות זהב אפשריות, 6 מהזכיות היו תוך קביעת שיא עולם.

• דון פרייזר (אוסטרליה אוסטרליה), זכתה ב-3 מדליות מהן 2 זהב במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא עולם חדש ובמשחה שליחות 4x100 מטר חופשי בשיא עולם חדש
• לוריין קראפ (אוסטרליה אוסטרליה), זכתה ב-3 מדליות מהן 2 זהב במשחה ל-400 מטר חופשי לפני פרייזר ובמשחה השליחות.

• מוריי רוז (אוסטרליה אוסטרליה), זכה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-400 ול-1500 מטר חופשי (בראשון קבע שיא עולם חדש), ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי, בשיא עולם חדש.
• ג'ון הנריקס (אוסטרליה אוסטרליה), זכה בשתי מדליות זהב, במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא עולם חדש ובמשחה השליחים

לקראת המשחקים בחר הוועד האולימפי המנון חדש, שנכתב ממילות שיריו של המשורר היווני פינדאר:

אשרי האיש שלתהילה נבחר

שזר הניצחון – עתרת תלתליו

והוא ניצב לפני המון מריע

מנת חלקו היא – עונג עילאי

זה פרס יחיד על ניצחונו כי רב

הרשו למוזות להכתיר לו כתר

הו, שירו שיר אלמוות לתהילה

הדר הניצחון הכוח והיופי

תהילת העלם האלוף.

• ישראל באולימפיאדת מלבורן (1956)
• יהודים באולימפיאדת מלבורן

• אתר האינטרנט הרשמי של אולימפיאדת מלבורן (באנגלית)
• אולימפיאדת מלבורן, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
• אולימפיאדת מלבורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

המשחקים האולימפיים (קיץ)

אתונה (1896) • פריז (1900) • סנט לואיס (1904) • אתונה (1906) • לונדון (1908) • סטוקהולם (1912) • אנטוורפן (1920) • פריז (1924) • אמסטרדם (1928) • לוס אנג'לס (1932) • ברלין (1936) • לונדון (1948) • הלסינקי (1952) • מלבורן (1956) • רומא (1960) • טוקיו (1964) • מקסיקו סיטי (1968) • מינכן (1972) • מונטריאול (1976) • מוסקבה (1980) • לוס אנג'לס (1984) • סיאול (1988) • ברצלונה (1992) • אטלנטה (1996) • סידני (2000) • אתונה (2004) • בייג'ינג (2008) • לונדון (2012) • ריו דה ז'ניירו (2016) • טוקיו (2020)[א] • פריז (2024) • לוס אנג'לס (2028) • בריזבן (2032) אולימפיאדות שבוטלו: 1916 • 1940 • 1944 ^ בעקבות מגפת הקורונה, נדחו המשחקים בשנה והתקיימו בפועל ב-2021

אצטדיוני אולימפיאדות הקיץ

אתונה, 1896 • פריז, 1900 • סנט לואיס, 1904 • אתונה, 1906 • לונדון, 1908 • סטוקהולם, 1912 • ברלין, 1916 • אנטוורפן, 1920 • פריז, 1924 • אמסטרדם, 1928 • לוס אנג'לס, 1932 • ברלין, 1936 • הלסינקי, 1940 • לונדון 1944 • לונדון, 1948 • הלסינקי, 1952 • מלבורן, 1956 • רומא, 1960 • טוקיו, 1964 • מקסיקו סיטי, 1968 • מינכן, 1972 • מונטריאול, 1976 • מוסקבה, 1980 • לוס אנג'לס, 1984 • סיאול, 1988 • ברצלונה, 1992 • אטלנטה, 1996 • סידני, 2000 • אתונה, 2004 • בייג'ינג, 2008 • לונדון, 2012 • ריו דה ז'ניירו, 2016 • טוקיו, 2020 • פריז, 2024 • לוס אנג'לס 2028