|
אדיר כהן
.jpg) אדיר כהן (נולד ב-10 במאי 1937) הוא מחנך ומומחה בחינוך, סופר ומומחה ישראלי בתחום הביבליותרפיה. הוא מכהן כראש החוג לחינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל ופרופסור אמריטוס בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה. קורות חייואביו של אדיר כהן, היה אמציה ברוך כהן, איש חינוך, ממקימי הגימנסיה "בנימינה" בראשון לציון, שהייתה אחת הגימנסיות הראשונות בארץ ישראל[1]. אימו, פרידה כהן, הייתה אחותו של המשורר העברי האמריקאי הלל בבלי ובתו של הרב זלמן דוב ראשגולין (ראשיגולסקי), מחבר "הגיוני לב" (1927) ו"חקרי לב" (1947) (האחרון בעריכת הלל בבלי)[2]. אדיר כהן גדל בראשון לציון. ספרו הראשון של אדיר כהן, "חילות ישראל ומלחמותיהם בעבר ובהווה", ראה אור בהיותו בן שבע עשרה, ועליו זכה בפרס של משרד החינוך והמחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון[3]. כבר בגיל זה שימש כמבקרו הספרותי של העיתון "הבוקר" של הציונים הכלליים, ובהמשך בעיתונים דבר והארץ. הוא פרסם ביקורות ומסות על המחדשים בספרות העברית הצעירה, עבודה בה המשיך במסגרת לימודיו באוניברסיטה. במקביל פרסם מספר ספרי מחקר, כגון "יצירתו הספרותית של יוסף חיים ברנר". את שירותו הצבאי עשה כעורך בהוצאת "מערכות". שם גם כתב את ספרו "ברוח סערה", על מפעלו של יהודה ארזי בהגנה, ברכש ובהעפלה (המבוא לספר נכתב על ידי דוד בן-גוריון). בגיל עשרים החל לעסוק בעיבוד אגדות ומעשיות לילדים. בין ספריו בנושא: "פרחי לוטוס", "ורד וחנית", "באוהלי השבטים", "סלע האוהבים". כהן למד לתארים הראשון והשני בספרות, חינוך ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, והיה תלמידו של מרטין בובר. במקביל למד בסמינר למורים על שם דוד ילין בירושלים. מגיל 24 עסק בהוראה בבית המדרש למורים על שם שיין בפתח תקווה, ומשם עבר ללמד בסמינר לוינסקי בתל אביב. בד בבד עבד באוניברסיטה העברית, ובהנחייתו של פרופסור אלכסנדר מרדכי דושקין הקים את המרכז לחינוך יהודי בתפוצות במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה. אחר כך היה מרצה במחלקה להכשרת מורים שבאוניברסיטת תל אביב. כהן כתב באוניברסיטת ניו יורק את הדוקטורט שלו, בתחום הפסיכולוגיה והספרות, וממנו נבטה שנים מאוחר יותר הביבליותרפיה. מנחיו לדוקטורט היו הפרופסורים יצחק ברזילי, חיים ליף ודייוויד רודבסקי. נושא העבודה היה ניתוח פסיכולוגי וספרותי של יצירתו של יוסף חיים ברנר. באותה תקופה לימד במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, בסמינר התאולוגי היהודי ובאוניברסיטת ניו יורק. בשובו לישראל שימש כמרצה בחוג לחינוך שבאוניברסיטת חיפה. עמד בראש החוג לחינוך ובראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה והקים בו את המרכז לספרות ילדים. עמד במשך עשרים שנה בראש הקתדרה לחינוך ולחברה. עורך ראשי של כתב העת "עיונים בחינוך" לעיון ולמחקר בחינוך, בפקולטה לחינוך. במקביל הקים את כתב העת "מעגלי קריאה", לעיון ולמחקר בספרות ילדים. ב-1982 ייסד באוניברסיטה את המגמה ללימודי ביבליותרפיה. בנוסף הקים את כתב העת "נפש" לפסיכולוגיה ולטיפול. נכון ל-2011 פרסם כהן כחמישים ספרי ילדים אותם כתב, ערך ותרגם, ביניהם סדרת הספרים "שרשרת הזהב" ואוסף המעשיות של עם ישראל. כהן פרסם גם שמונה רומנים: "מסע לכתובת אבודה", "מסע בנקבת עץ התות", "גילוי אריות", "קריעת חלום", "שחפים שמוטי כנפיים", "קוים מקבילים וסכין", "גנב הפעמונים מאביבית" ו"רומן קרוע". הוא גם עסק בתרגום לעברית של ספרים מאת ג'ק לונדון, מוריס מטרלינק ואחרים. אדיר כהן נישא לבלהה לבית רמלר, שנפטרה בספטמבר 2021, ולהם ארבעה ילדים ושבעה נכדים. פרסיםכהן זכה בפרס רופין למדעי החברה, פרס למדן לספרות ילדים, פרס קיפניס לחקר ספרות ילדים, פרס המייסדים של אוניברסיטת ניו יורק, פרס סנאט העיר ברמן בגרמניה לספרות, ופרס קרן מץ בניו יורק. מחקריומחקריו של אדיר כהן עוסקים בפילוסופיה של החינוך ובחינוך המודרני, ביבליותרפיה, הומור-תרפיה, תרפיה פילוסופית, חקר הבדידות, פילוסופיה לילדים, וחקר הפתגמים. כהן כתב, ערך ותירגם 138 ספרים. הפילוסופיה של החינוךמחקריו של כהן בתחום הפילוסופיה של החינוך התמקדו ראשית בחינוך הרדיקלי ותרומתו לשינוי הקיצוני בחינוך כפי שהיה מקובל עד לשנים האחרונות. בתחום זה בחן כהן את תורותיהם של חשובי המחנכים הרדיקליים, שעם אחדים מהם גם עבד כשהיה בניו יורק, כמו: ניל פוסטמן, ג'ונתן קוזול, איוון איליץ' ופאולו פריירה. כהן ניסה גם לבדוק כיצד ניתן ליישם את הרעיונות הרדיקליים בחינוך הלכה למעשה, ולכן התמקד גם בחינוך היצירתי וביצירתיות בחינוך, בראיית הילד במרכז החינוך וכמטרת החינוך. הוא בחן את החינוך החופשי ובית הספר החופשי, ההשתמעויות של החינוך הרדיקלי לחינוך ההומניסטי היום וכדומה. נקודת הכובד של מחקריו אלו, היא בהעברת מרכזו של החינוך מהחברה, האידאולוגיה והמורשת, אל הילד עצמו, עולם חוויותיו ובעיקר יצירתיותו, בהנחה שמתוך כל אלה יתפתח אדם חושב ויצירתי שבונה חברה צודקת יותר. בין הספרים שפרסם על הוגים בנושא זה היו "משנתו החינוכית של מרטין בובר"; שלושה ספרים על הגותו של יאנוש קורצ'אק - "יאנוש קורצ'אק", "יאנוש קורצ'אק המחנך" ו"להיות שמש להיות אור"; "מבשר החינוך החדש" על יוהאן היינריך פסטאלוצי; וכן "החינוך המודרני – משנתו החינוכית של ברטראנד ראסל". על ברטראנד ראסל. מוקד שני שלו בתחום פילוסופיית החינוך, הוא העיסוק בפילוסופיה של מחנכים, כמו מרטין בובר או אריך פרום. כהן מנסה לחקור ולנתח את החינוך הדיאלוגי שהם פיתחו ולהציג מודלים של חינוך דיאלוגי והומניסטי על פי תורותיהם, לפיהן החינוך מבוסס על שיח בין החניך למחנך, בין החברה לבין האלוהים, ובנוי על יחסי אני-אתה. חינוך זה מתרחק מכל כפייה בחינוך ומאפשר לילדים פתיחות לגישות אקזיסטנציאליסטיות והומניסטיות, עם דגש על חירות היחיד ואחריותו לעולם מתוך היותו בונה ומבקר את החברה בה הוא מצוי, ועל יחסי אני-אתה, כלומר זיקות ישירות אל העולם והחיים, ואפילו אל האלוהים. מרעיונות אלו צמחו צורות שונות של בתי ספר ייחודיים המקובלים כיום, כמו בית הספר הדיאלוגי ובית הספר הדמוקרטי. מוקד שלישי בחקר הפילוסופיה של החינוך, הוא פילוסופיה לילדים, ועל כך כתב כהן את ספרו "פילוסופים קטנים". כהן טוען בו כי יש להקנות חינוך פילוסופי לילדים מן הגיל הרך ביותר, מתוך הנחה שהילד הוא פילוסוף מגיל צעיר, והוא פתוח ומסוגל לחקור את העולם. הוא מבקר את חוסר הפתיחות של החינוך הקלאסי, ומציע בספרו להכניס הפילוסופיה הלכה למעשה לבתי הספר. הוא דוגל בהעדפת דרך החקר על פני דרך השינון והקבלה, ומדבר בזכות החשיבה הביקורתית וטיפוחן של עמדות נון-קונפורמיסטיות. בין הספרים שפרסם בנושא הפילוסופיה של החינוך ניתן למנות את "מהפכה בחינוך", "החינוך החופשי", "החינוך המודרני", "האהבה והתקווה – החינוך בחברה השפוייה", ו"אייכה?! מחשבת החינוך ההומאניסטי". ביבליותרפיהאדיר כהן הוא ממפתחי הביבליותרפיה - טיפול באמצעות טקסטים ספרותיים. נקודת המוצא של גישה זאת היא שכל אדם הוא סיפור חייו, אנו סיפורים מהלכים, ונשאלת השאלה: מי מספר אותנו? האם אנו מספרים את עצמנו, חיים את חיינו כפי שאנו רוצים? או שאנו חיים תסריטים שלא אנחנו בחרנו והם נכפו עלינו על ידי ההורים, החברה, האידאולוגיה. הביבליותרפיה מבקשת להחזיר לאדם את הסיפור שלו, וכלים חשובים ביותר בתהליך טיפולי זה עשויים להיות הספרות והשירה. דרך הקריאה וההזדהות של האדם עם דמויות ספרותיות, הוא מנתח לא רק את הסיפור של הגיבורים עליהם הוא קורא, אלא גם את הסיפור שלו, בשל השלכה לא מודעת שהוא מבצע על הגיבורים. כשהוא מנסה להתכתב איתם או לייעץ להם, הוא למעשה מנסה להתכתב או לייעץ לעצמו. ניתן להשתמש בכלים שמציעה הביבליותרפיה גם באוטותרפיה – הטיפול של האדם בעצמו. בין ספריו של כהן בביבליותרפיה ניתן למנות את: "סיפור הנפש: ביבליותרפיה הלכה למעשה", "עולם השקר", "חלום הנפש" ו"אלף הפנים של האני". תחום טיפולי חשוב אותו פיתח כהן הוא כתיבהתרפיה, טיפול בעזרת כתיבה אישית של המטופל, יומן אישי, והתוודעות שלו לעצמו דרך כתיבתו. על התחום ועל כלים לטיפול באמצעותו, כתב כהן בספרו "הדף המפוכח – כתיבהתרפיה הלכה למעשה". בתחום התרפיות פיתח כהן גם את הטיפול הפילוסופי, לפיו לא רק החוויות הריגושיות עומדות במרכז, אלא ניתן גם בעזרת הפילוסופיה, החשיבה וההתפלספות העצמית, להגיע לתובנות אישיות. בספרו "מרפא פילוסופי", מציע כהן כלים לשימוש בפילוסופיה כחלק מההתמודדות האדם עם קשייו. תרפיה נוספת שפיתח היא הומור-תרפיה, ובנושא זה פרסם את הספרים "חיים בצחוק – הומור תרפיה הלכה למעשה", "ספר ההומור היהודי הגדול", "הספר הגדול של הבדיחה והשנינה" ו"ההומור של עם ישראל לדורותיו". כהן ניסה לארגן את הספרייה הטיפולית בתחומי התרפיות, כאשר פרסם כחמישה עשר ספרים שמביאים טקסטים טיפוליים עם הדרכה לעבודה טיפולית, ביניהם "לחלום בעיניים פקוחות" (3 כרכים), "שריקה בחשיכה", (4 כרכים) "מלים על פי תהום: השירה והנפש" (3 כרכים), "להפליג עם כוכב", "לעוף עם פרפרים", "המסע המופלא אל עצמי". תחום נוסף אותו פיתח כהן בתחום הנפש הוא חקר הבדידות. מחקריו בתחום זה בנויים בחלקם על ראיונות אישיים עם עשרות אנשים המספרים על בדידותם ומתעמתים עימה. כהן ניסה לאפשר להם לבחון את הבדידות שלהם גם בשיח וגם במטפורות שהעלו. בתחום זה חקר גם את הבדידות של נפגעי נפש, בין השאר באמצעות ניתוח שירים שכתבו בניסיון להתמודד עם בדידותם. כהן בוחן בספריו את הבדידות בשירה ובסיפורת, זאת על מנת להקנות כלים להתמודדות עם הבדידות. בין הספרים אותם כתב בתחום ניתן למנות את "סיפורה של הבדידות" ו"הבדידות כגורל". חקר ספרות הילדיםבחקר ספרות הילדים הדגיש כהן את השינויים שחלו בספרות זו, ביניהם המעבר מספרות ילדים דידקטית, שמבקשת לבצע חיברות לילדים, אל ספרות הרואה את עולמו של הילד במרכז, מפתחת את חשיבתו ונאבקת בסטראוטיפים. בנושא זה כתב את ספרו "תמורות בספרות ילדים". כהן עסק רבות בחקר הסטראוטיפים בספרות הילדים, בספרו "פנים מכוערות במראה", שעוסק בסטראוטיפים הלאומיים בספרות הילדים. ספר זה תורגם לערבית וראה אור בירדן. כהן עסק גם בניתוח דמות האישה בספרות הילדים. בספרו "לישון עם כיפה אדומה, לקום עם שלושה חזירונים קטנים" מבקש כהן לכתוב מחדש את הסיפורים של ספרות הילדים, כחלק מההתמודדות החברתית הפסיכולוגית והחינוכית עם תסריטי היסוד של חיינו, שמציעה ספרות זו. פתגמים וציטטותכהן עסק רבות בפתגמים, אפוריזמים וציטטות, ופרסם מספר ספרים בתחום הזה, כמו "ספר הציטטות הגדול", "ספר הציטטות היהודי הגדול" ו"ספר הציטטות הפילוסופי הגדול". מספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
||||||||||||
