|
שיעור  שיעור הוא פרק זמן, בדרך כלל קצוב, שבו מוקנה ידע במסגרות חינוכיות, טיפוליות שונות: גן, בית ספר, מתנ"ס, מוסד להשכלה גבוהה וכדומה. להבדיל משיעורים הניתנים במסגרות ציבוריות, שיעור הניתן במסגרת פרטית, בדרך כלל תמורת תשלום, הוא שיעור פרטי. הוראת החומר מתבצעת על ידי גננת, מורה, מדריך או מרצה. מטרת השיעור לקדם את התלמיד בתחום הנלמד. תהליך הלמידה מתבצע כאשר התלמיד נמצא בנקודה מסוימת ומטרת המורה היא להביאו לנקודה אחרת, בעזרת השיעור אותו הוא מלמד את התלמיד. בין שיעור לשיעור ניתנת פעמים רבות הפסקה. תחומים  נושאי הלימוד רבים ומגוונים, ניתן לחלקם למספר קטגוריות:
מטרותמטרותיו האופרטיביות של שיעור הן הגדרת פעולה גלויה של הלומד, על ידי שימוש בפעלים חד-משמעיים וכן הגדרת התנאים שבמסגרתם תבוצע הפעולה הנדרשת. מטרות אלו יכולות להיות למשל: התלמיד יגדיר את המושג, ישתמש במושגים הקשורים לתוכן השיעור, ימיין מושגים, יראה, יצביע, יתאר, יזהה. המטרה צריכה להיות בת-מדידה ולכן מטרה בסגנון "התלמיד יבין את השיר" אינה מטרה אופרטיבית כי הבנה זו אינה בת-מדידה. מטרה אופרטיבית יכולה להיות "התלמיד ידע להגדיר את מאפייני הסתיו" או "התלמיד ידע להפעיל עכבר מחשב כדי לפתוח ולסגור יישום". דרכים להוראת השיעורלרוב השיעורים נלמדים בכיתה, אך לעיתים ישנם שיעורים שאינם נערכים במרחב סגור, כמו: שיעורי שמש, טיולים, וכן סיורים השואבים מידע מהשטח עצמו (אם ביולוגי, חינוכי, תרבותי, היסטורי, ארכאולוגי וכדומה). ישנם סוגים שונים של הוראת שיעור. ניתן לסווגם לפי גודל קבוצת המשתתפים, כאשר גודל הקבוצה משפיע באופן ניכר על אופי השיעור:
כדי ליצור עניין בנושא השיעור מומלץ להשתמש באסטרטגיות הוראה מגוונות ובאביזרי הוראה שונים, אשר יעודדו את התלמידים לקחת חלק פעיל בשיעור, לשאול שאלות, להשתתף. כך הם ילמדו בצורה יעילה יותר את החומר הנלמד. מערך שיעורבמסגרת החינוך הפורמלי לרוב מצופה מהמורה להכין מראש מערך שיעור, אשר מתאר את תהליך ההוראה המתוכן בהתאם לתוכנית הלימוד ומערכת השעות[1]. דרישה זו עלולה להפוך את תהליך ההכנה של המורה לקראת השיעור לאקט טכני של קביעת מעשים מפורטת בטרם התבצעותם וללא קשר להתרחשויות העתידות להתרחש[1]. יתירה מזאת, ישנן גם מערכות חינוך שבהן מספקים למורים מערכים המוכנים מראש על ידי מומחים, אשר אינם מכירים את המורה או את התלמידים שאליהם השיעור מכוון[1]. הבעיתיות בהסתמכות יותר על מערכי שיעור נובעת מכך שתהליכי הלמידה אינם ניתנים לניבוי במדויק. זאת משום שהיא יכולה להיות מושפעת מגורמים רבים כמו אסוציאציות בלתי צפויות העולות מן המגע שבין התכנים ובין התלמידים ורגשות המתעוררים בשעת ההוראה ומתערבים בה. לכן הידיעה הטכנית של פעולות עתידיות אשר ינקטו בשיעור לא בהכרח תורמת להכנת המורה לקראתו. לא רק זאת אלא שההבנה הספציפית מכוונת את המורה לפעולות המתבקשות על פי ההגיון של מערך השיעור ולא לפי הצרכים המידיים של תלמידיו. למשל, עליו להקפיד על דיון בנושאים הרלוונטיים למערך גם כאשר התלמידים מביעים עניין בנושאים אחרים אשר עולים מתוך חומר הלימוד[1]. מסיבות אלו היכולת של המורה לסטות מן הדרך שקבע לעצמו במסגרת מערך השיעור, בהתאם לגורמים הפועלים בכיתה היא תנאי לכך שישיג את מטרותיו. לעומת זאת, דבקות טכנית בדרכים אשר נקבעו מראש כרוכה פעמים רבות בוויתור על מטרות אלו[1]. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
