|
שינה בסוכהמצוות שינה בסוכה היא אחד ממרכיבי מצוות הישיבה בסוכה הנלמדת מהפסוק[1]: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. בשונה מהמרכיב השני של מצוות הסוכה, חובת האכילה בסוכה, הכוללת רק אכילת קבע ולא אכילת ארעי, חובת השינה בסוכה כוללת כל סוג של שינה - שנת קבע ושנת ארעי כאחד. מקור המצווה
מצוות הישיבה בסוכה מופיעה בפרשת אמור שבספר ויקרא: ”בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים”, למדו חכמים מהמילה תשבו שמצוות הישיבה בסוכה משמעותה מגורים בסוכה כדרך שאדם יושב בביתו בכל השנה: ”תנו רבנן: 'תשבו' - כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי” (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ"ח, עמוד ב'), ואחד מן הדברים שאדם עושה בביתו ולא מחוץ לבית הוא שינה[2]. גדרי המצווהשינת עראיבתלמוד הבבלי מבואר שבשונה מהמרכיב השני של מצוות הישיבה בסוכה, האכילה בסוכה, שמחייבת אכילת קבע בלבד בסוכה, אך אכילת ארעי מותרת מחוץ לסוכה, חובת השינה בסוכה היא חובה גורפת הכוללת כל סוג של שינה, ואפילו שנת עראי שהיא שינה קלה של התנמנמות למשך כדקה אחת[3], צריכה להיעשות בסוכה: ”תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שנת עראי חוץ לסוכה” (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ"ו עמוד א' ). שני טעמים הובאו לדבר בתלמוד הבבלי: ”אמר רב אשי: גזרה שמא ירדם... רבא אמר: אין קבע לשינה” (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ"ו עמוד א'). את דעתו של רבא באר רש"י שם, שלעיתים די לאדם בשינה מועטת כדי לרוות שינה ולהתרענן. ולכן אף שנת ארעי נאסרה מחוץ לסוכה. דעת הרב שמעון בן צמח דוראן[4] שחיוב שינת עראי הוא רק מדרבנן. יש אומרים ששינה המכונה 'ניקור', בה האדם אינו מעוניין להירדם אך נרדם קלות בלי משים שלא ברצונו, וכעבור זמן קצר מתעורר מעצמו, אינה נחשבת אפילו לשנת ארעי, הואיל והאדם אינו מעוניין בה, והיא מותרת. ורק כאשר אדם משעין ראשו כדי להירדם, זו שנת ארעי האסורה מחוץ לסוכה[5]. לעוררונרדם אדם מחוץ לסוכה - דעת הרב יוסף חיים מבגדאד שישנה חובה להעירו משנתו[6]. אולם דעתו של הרב שלמה זלמן אוירבך שאין להעירו, שבעת השינה אין הוא מחויב כלל במצוות כדין שוטה[7]. מאידך דעת הרב עובדיה יוסף שגם על ישן מוטל חיוב שינה בסוכה, ולכן כתב שטוב להעירו בנחת שילך לישון בסוכה, בפרט אם יודע שכך הוא רצונו, ואם רואה שקשה לו לקום דינו כמצטער הפטור מן הסוכה[8] שינה עם אשתו בסוכהחכמים הגדירו את מצוות התורה לשבת בסוכה, שהיא נעשית כדרך שאדם דר בביתו בכל השנה: ”תנו רבנן: 'תשבו' - כעין תדורו” (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ"ח, עמוד ב'). לפיכך, לכתחילה יש לאדם לבנות סוכה באופן שיוכל לישון בה עם אשתו, כדרך שהוא ישן עם אשתו כל השנה. בנוסף כך, אף שאשה פטורה מהחובה לישון בסוכה משום שזו מצוות עשה שהזמן גרמה, אם תישן בה תקיים מצווה. ובנוסף לכך, אם כאשר בני הזוג ישנים בנפרד, שמחת החג שלהם נפגמת. על כן פוסקים רבים[9] הדריכו שראוי לאדם לדאוג שהסוכה שיבנה תתאים לשינה עם אשתו בסוכה. אמנם במקרה שאין באפשרות האדם לעשות סוכה בה יוכלו הוא ואשתו לישון, כגון שהמקום צפוף או שיש שם אנשים אחרים שישנים בסוכה, יש אומרים שהוא פטור משינה בסוכה הואיל ואין זה 'תשבו - כעין תדורו'[10]. ויש אומרים שמי שרוצה לשמח את אשתו בשמחת החג בכך שישן עמה בבית (גם כשהיא נדה) - פטור ממצוות הסוכה כדין העוסק במצווה פטור מן המצווה[11]. ויש אומרים שרק אם הוא מצטער מכך שאינו ישן עם אשתו, הוא פטור מדין מצטער. אך אם אינו מצטער מכך כל כך, חייב לישון בסוכה מלבד בליל טבילה או כאשר מקיים באותו הלילה מצוות עונה[12]. הנוהַג שלא לישון בסוכה ונימוקיועל אף ששינה בסוכה היא ההלכה בעלת התנאים המחמירים ביותר בכל הלכות ישיבה בסוכה, שאפילו שנת ארעי אסורה מחוץ לסוכה, בפועל רבים אינם נוהגים לישון בסוכה. שני טעמים מרכזיים הובאו בפוסקים[13] לנוהַג זה:
בנוסף לשלושת המצבים הנזכרים, ישנם אנשים שאינם מצליחים להירדם בסוכה משום שהם מתוחים מהסביבה השונה, וגם הם פטורים מהסוכה מדין מצטער. וכן הדין כאשר בקרבת הסוכה ישנו רעש המקשה על השינה, כגון שמצויים שם ילדים שמרעישים, ואין באפשרות האדם להביא להפסקת הרעש[19]. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||
