|
הלכות ארבעת המינים  הלכות ארבעת המינים הניטלים בחג הסוכות, הן הלכות העוסקות בסדרה של תנאים שלמדו חכמים מפסוקי התורה, שחסרונו של אחד מהם באחד מארבעת המינים הניטלים, פוסל את כשרותו של אותו המין לנטילה. בנוסף לכך, ישנם קריטריונים הלכתיים נוספים שהקפדה עליהם מוסיפה הידור בקיום המצווה. מקור הדיןמקור דיני ארבעת המינים הוא בפסוקי התורה[1]: ”וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים”. פְּרִי עֵץ הָדָר הוא אתרוג, כַּפֹּת תְּמָרִים – לולב, עֲנַף עֵץ עָבֹת – הדס, ועַרְבֵי נָחַל – ערבה[2]. חכמים דרשו[3] את המילה וּלְקַחְתֶּם כאילו נקראה 'ולקח-תם' שמשמעותה היא - קחו לקיחה תמה ושלימה. ומכאן למדו חכמים שצריך לקחת את כל ארבעת המינים ביחד[4]. עוד למדו מכך חכמים, שעל כל מין מארבעת המינים להיות שלם בעת נטילתו. ואם נחסר - נפסל[5]. מהמילה לָכֶם חכמים למדו שאם אחד מארבעת המינים גזול או אף שאול - הוא פסול לנטילה[6]. בנוסף לכך, לגבי האתרוג שהוא פרי, דרשו חכמים מהמילה לָכֶם שהאתרוג צריך להיות ראוי לאכילה, אך אם היה פרי ערלה או טבל[7] - פסול כל שבעת ימי החג[8]. מהמילה הָדָר למדו חכמים שעל ארבעת המינים להיות מהודרים[9], ואם נפגע הדרו של אחד המינים באופן ניכר (למשל הדס כשר אם נקטם ראשו[10]) - הוא פסול לנטילה. מהקונפליקט שבפסוק זה, שבראשו נכתב "בַּיוֹם הָרִאשוֹן", ובסופו "שִבְעַת יָמִים", למדו חכמים שמצוות נטילת לולב חלה מן התורה במקדש שבעה ימים, ובשאר המקומות רק ביום הראשון. אמנם לאחר חורבן בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי ובית דינו ליטול את ארבעת המינים בכל מקום שבעה ימים, זכר למקדש[11]. וכאשר התקינו זאת, קבעו שחלק מדיני ארבעת המינים שעליהם הקפידה התורה ינהגו גם בשאר ימות החג בהם הנטילה מדברי חכמים וחלק לא ינהגו אלא ביום הראשון, ולכן התקינו שכאשר יום טוב הראשון של חג הסוכות חל בשבת, לא ייטלו את ארבעת המינים, מחשש שירצה ללמוד איך לנענע או לברך, וילך לבקיא, ונמצא שטילטל את הלולב ארבע אמות ברשות הרבים ועבר באיסור תורה[12]. כללי הפסוליםחמישה סוגי פְסול פוסלים את ארבעת המינים מחמת פגמים בגוף המין, והם: סוג המינים, שינוי צורה של המינים, שיעור (גודל) מינימלי, שיהיה בהם "הדר", שיהיו שלמים. בעוד ששלושת הפסולים הראשונים פסולים כל שבעת הימים, הפסול החמישי פוסל רק ביום הראשון, ולגבי הרביעי נחלקו הפוסקים: א. ארבעת המינים צריכים להיות אלו שצוותה התורה ולא מינים אחרים. ולכן- פרי עץ הדר הוא אתרוג בלבד. ענף עץ עבות הוא הדס. כמו כן צריך ליטול ערבה ולא ענף של צפצפה (הדומה לערבה)[13]. לגבי הלולב אין ספק בהיותו ענף עץ הדקל, שכך הוא מכונה בתורה, כפות תמרים. אמנם התעורר פולמוס לגבי מין דקל שלולבו מכונה לולב קנרי, כפי שיבואר בהמשך. ב. נשתנתה צורתו מדרך ברייתו. כגון לולב שעליו צומחים רק בצד אחד, או הדס וערבה שנשרו רוב עליהם. ג. שאין בו את השיעור המספיק - כאשר אחד המינים קטן בצורה משמעותית מן הרגילות, הוא אינו ראוי להיקרא 'פרי עץ הדר' או 'כפות תמרים' או 'ענף עץ עבות' או 'ערבי נחל'. ד. אינו הדר, היינו שהמין לא נשתנה כל כך. אבל איבד את צורתו הטבעית הנאה, כגון שהתייבש לגמרי. לרוב הפוסקים מין הנפסל משום הדר פסול רק ביום הראשון[14]. ויש אומרים שהוא פסול כל שבעת הימים[15]. ה. חסר- באתרוג - שחסר מבשרו. בלולב - שנפתחה תיומתו (העלה האמצעי של הלולב או עליו). פְסול 'חסר' פוסל רק ביום הראשון שבו המינים צריכים להיות תמימים, אבל בשאר הימים אינו פוסל[16]. מלבד אלו יש עוד שני פסולים שאינם נוגעים לגופם של ארבעת המינים: א. מין ממיני ארבעת המינים שהושג בגזל או גנבה - פסול לנטילה[17]. ב. מין שהושאל לאדם אחר - אין השואל יוצא בו ידי חובת מצוות נטילת לולב ביום הראשון. אך בשאר הימים ניתן לצאת ידי חובה בארבעת המינים שאולים. בשעת הדחק, כאשר אין שום אפשרות להשיג מין כשר, אפשר לקיים את המצווה במין שנפסל מחמת "הדר" או "חסר" (הסוג הרביעי והחמישי), כגון לולב יבש או שנחלקה תיומתו. ולדעת רוב הפוסקים[18] אף מברכים על נטילתו, ויש אומרים שאין מברכים[19]. פסולי הלולבפגמים במראה הלולבא. ענפי הלולב צומחים משני צדדיו וחופפים את שדרתו. במקרה שהלולב פגום באופן שרק מצד אחד שלשדרתו צמחו עלים והצד השני נותר ערום – פסול כל שבעת ימי החג[20]. ב. דרך הלולב שעליו צומחים זה על זה ומכסים את כל שדרתו. היו עליו קצרים עד שאין העלה מגיעים לתחילת העלה שמעליו – פסול[21], שאינו הדר[22]. ג. לכתחילה טוב שעלי הלולב יהיו צמודים לשדרתו באופן שאם יניחו אותו, עליו יהיו צמודים בלא סיוע. התחילו עליו של הלולב להיפתח, כל זמן שניתן לאוגדם ולהצמידם לשדרה – כשר, וזהו לולב ש'נפרדו עליו'. ואם העלים שהחלו להיפתח התקשו, עד שלא ניתן לאוגדם ולהצמידם לשדרה באופן חלק כדרך שהיו בתחילה, הלולב פסול, וזהו לולב ש'נפרצו עליו'[23]. ד. התעקם הלולב מאוד עד שנעשה כמגל, היינו כחצי עיגול – פסול. התעקם פחות – כשר אבל אינו מהודר, שאחד מהידורי הלולב שיהיה ישר. וגם אם התעקם כמגל, אם העיקום היה כלפי שדרתו, כיוון שעיקום זה טבעי ללולב ומצוי לפעמים, הלולב כשר[24]. ה. נכפפה שדרתו של הלולב כפיפה עמוקה בזווית – פסול[25]. ו. נכפפו עלי הלולב, אם נכפפו עלים רבים בראש הלולב כפיפה עמוקה, הלולב פסול[25]. אבל אם רק קצה העלים העליונים נכפף כצורת אות ו (אשורית, בכתב מרובע) – כשר, שכך דרך גידולם של חלק מהלולבים. נכפף רק קצה העלים העליונים כפיפה עמוקה:
לולב שנקטמו עליולולב שרוב עליו העליונים נקטמו או העלה העליון האמצעי שלו (התיומת) נקטם – פסול ביום הראשון[29]. אורך הלולבשיעורו המינימלי של שידרתו[30] של הלולב הוא ארבעה טפחים[31] (שלושה טפחים כאורך ההדס, ועוד טפח לנענע- להחזיק[32]). אם שדרתו של הלולב פחותה משיעור זה- הלולב פסול כל שבעת ימי החג. התיומת ועלי הלולבכל עלה ועלה שבלולב מורכב משני עלים שמחוברים זה לזה בגבם. חיבור זה נקרא "תיומת", שעל ידו נעשים שני העלים כתאומים צמודים. כאשר הלולבים ממשיכים לצמוח לקראת היותם "חריות", ראשי העלים הולכים ונפתחים, והראשון להיפתח הוא העלה המרכזי העליון שבלולב. וכיוון שטבעו של הלולב שעליו סגורים על ידי חיבור ה'תיומת', הרי שאם התיומת נפתחה, ישנו חיסרון בלולב, ולכן למרות שהוא עדיין נראה לולב, הוא פסול לנטילה ביום הראשון מדין 'חסר'. אבל בשאר הימים הוא כשר. נחלקו הפוסקים בשאלה, מהי הגדרת "נחלקה התיומת": יש אומרים, שרק כאשר נחלקה רוב התיומת של רוב העלים – הלולב פסול[33]. ויש אומרים, שדין נחלקה ה'תיומת' נאמר על העלה האמצעי העליון, שהואיל והוא הבולט והניכר שבעלים, אם נחלקה רוב תיומתו – הלולב פסול[34]. וכך נוהגים למעשה, שלא ליטול ביום הראשון לולב שרוב תיומתו של העלה המרכזי שבו נפתחה. היו בראש הלולב שני עלים עליונים אמצעיים, צריך שבכל אחד מהם רוב התיומת תישאר שלימה. אבל אם שני העלים הללו נפרדו זה מזה, כיוון שהם שני עלים נפרדים, הלולב כשר[35]. אם נמשך בסוף העלה העליון כמין קוץ, אין הוא נחשב כחלק מהעלה, וגם אם נחרך או נחתך, הלולב כשר למהדרין. לולב שהעלה העליון שלו מסתיים בזיגזג כפי שמצוי לפעמים, כשר לכתחילה. לולב יבשלולב שרוב עליו התייבשו, עד שנעשו לבנים בלא שמץ של ירוק – פסול[36] שאין זה 'הדר'. לולב קנרי בדורות האחרונים התעוררה שאלה לגבי כשרותו של לולב קנרי, שצומח על זן מיוחד של דקל שהובא מהאיים הקנריים. הדקל הקנרי שונה בכמה דברים משאר זני הדקלים המוכרים לנו, עליו קצרים, צפופים ורכים יותר, שדרתו רכה ונוטה להתכופף לצד שמטים אותו, צבעו ירוק יותר ופירותיו אינם טעימים. המכשירים סוברים שהואיל וככלל הוא דקל שמצמיח תמרים, למרות כל השינויים הוא כשר[37]. ויש אומרים, שהואיל ופירותיו אינם ראויים כל כך לאכילה, וגם יש בו שינויים רבים מדקל רגיל, אין זה "כפות תמרים"[38]. קוראיש מהדרים (בעיקר אצל הספרדים) שתהיה מעין קליפה חומה דקה בגבו של הלולב (המכונה לעיתים "קוֹירֶה") המבטיחה את שלמותו[39]. לעומת זאת, יש האומרים שקליפה זו אינה מאפשרת לראות אם הלולב נחלק כ"הימנק" או נפתח או נחסר, וכן אינה מאפשרת לכסכס את עלי הלולב בשעת מצוות הנענועים כפי שנפסק ברמ"א[40]. פסולי האתרוגאתרוג מורכב
לפרי האתרוג זנים רבים. יש הנוטים לצהוב ויש לירוק, יש גדולים ויש קטנים, וכולם כשרים לנטילה. אולם פירות עץ האתרוג שהורכב על עץ לימון או חושחש כדי לחזקו ולחסנו ממחלות, נחלקו בו אם כשר או פסול, יש אומרים שפסול לנטילה, שאין זה אתרוג לגמרי[41]. או משום שנעשתה בו עבירה[42]. ויש אומרים שהוא כשר, ודוחים את טענות הפוסלים, תוך שהם נשענים על הסברה שהדיון אודות פסול האתרוג המורכב התעורר רק בראשית תקופת האחרונים, בעוד שמציאות של אתרוג מורכב הייתה קיימת שנים רבות קודם לכן, מה שמאשש את הטענה שהקדמונים לא ראו באתרוג זה דופי[43]. בפועל, כיום המנהג הוא להקפיד על רכישת אתרוג שיש עליו פיקוח המעיד שגדל בשדה המוחזק בגידול אתרוגים בלתי מורכבים[44]. דיני כתמים על האתרוגלעיתים נראה על האתרוג כעין פצע מוגלתי, המכונה בלשון המשנה בשם 'חזזית'[45], ודינה שאם היא מכסה את רוב שטח האתרוג, או אפילו אם היא עצמה אינה מכסה את רובו, אבל היא מתפשטת על פני שניים-שלושה מקומות [יש הסוברים שתנאי נוסף הוא שמקומות אלה מקיפים את רוב שטחו של האתרוג] - האתרוג פסול[46], לפי שהאתרוג נראה מנומר ואין זה הדר[47]. וכן הדין כאשר החזזית נמצאת על חוטמו[48] של האתרוג, שהוא החלק הבולט שבו, אף שאינה מכסה את רוב שטחו - כל שניכרת לעין בראייה שטחית - האתרוג פסול. וכך הדין גם לגבי כתם גדול בצבע שחור או לבן שנמצא באתרוג[49], שפוסל ברוב שטחו או היקפו של האתרוג, או בגודל ניכר לעין על חוטמו, ואם לא - אינו פוסל. אמנם ככל שהאתרוג נקי יותר מנקודות שחורות או לבנות שאינן ניכרות בראייה שטחית, הוא נחשב יותר מהודר. לגבי כתמים חומים או צהבהבים המכונים בלשון הפוסקים בלטלך או בלעטלאך[50], אם הם אינם מורגשים במגע יד על פני האתרוג - האתרוג כשר. ואם הם בולטים ומורגשים, ולא ניתן לקלפם מבלי להחסיר מבשר האתרוג, יש אומרים שלכתחילה דינם כדין חזזית, ורק בשעת הדחק ניתן ליטול אתרוג זה[51]. ויש אומרים שאתרוג זה כשר לכתחילה לנטילה, הואיל וכך דרכם של אתרוגים רבים, ואין זה מראה חריג שפוגע בהדרו של האתרוג[52]. דיני חיסרון באתרוגאתרוג שנחסר מבשרו כלשהו - פסול לנטילה ביום הראשון[53] וכשר בשאר הימים. ואם יש ספק אם נחסר בעקבות פגיעת קוץ - כשר אף ביום הראשון. ואם נחסר מבשרו אך הפצע הגליד - כשר אף ביום הראשון[54]. דיני הפיטם על ראשו של האתרוג צומח כעין 'מקל' המכונה בלשון ההלכה 'פיטם'. על ראשו של הפיטם ישנה 'כיפה' המכונה בלשון ההלכה 'שושנתא'. לרוב הפיטם מתעצה (נעשה עץ) בעודו צומח על האילן, ונושר עוד בטרם נקטף, ובמצב זה האתרוג כשר לנטילה ללא פקפוק. אולם ישנם זנים שבהם הפיטם חזק יותר ושורד גם לאחר הקטיף, ואז דינו של הפיטם הן לעניין נשירתו והן לעניין כתמים שנראו בו, מתחלק לשניים על פי שני סוגי הפיטמים:
דיני העוקץ העוקץ הוא אבר בתחתית האתרוג המחבר אותו אל העץ. אם נשר העוקץ כולו עד שנגלה בשר האתרוג - הוא פסול ביום הראשון מדין 'חסר'. וכשר בשאר הימים. אם נשאר מעט מעץ העוקץ - האתרוג כשר. גודל האתרוגעל האתרוג להיות בגודל של 'כביצה' לפחות. שיעור נפח ביצה שנוי במחלוקת, יש אומרים שהוא כ-50 סמ"ק. יש אומרים שהוא כ-57 סמ"ק, ויש אומרים שהוא כ-100 סמ"ק. וגם לשיטת הסוברים שדי ב-50 סמ"ק, יש הידור לקחת אתרוג גדול שנפחו לפחות 100 סמ"ק[57]. אמנם אין שיעור עליון לגודלו של האתרוג, ואפילו אם יידרש שימוש בשתי הידיים לשם אחיזת האתרוג - הוא כשר[58]. צבע האתרוגצבעו הטבעי של האתרוג הוא צהוב או ירוק בהיר. אם צבעו של האתרוג כהה מאוד עד שנראה כשחור - פסול[59]. ואם צבעו ירוק חזק וכהה, אם זה בגלל שנקטף בעודו בוסר, ואין הוא עתיד להצהיב מעט - פסול. אך אם כאשר ישימו אותו על יד תפוחים וכדומה הוא יצהיב, אף שכעת הוא ירוק מאוד - כשר[60]. כשר לאכילהעל האתרוג להיות כשר לאכילה. לכן אתרוג של ערלה - פסול. וכן אתרוג שהוא טבל, שלא הופרשו עליו תרומות ומעשרות - פסול. וכן אתרוג של תרומה שנטמאה - פסול. אתרוג יבשאתרוג שהתייבש כל כך עד שאם יתקעו בו מחט בצד של החוט, החוט יישאר יבש ולא יתלחלח - האתרוג פסול[61]. ואתרוג שעברה עליו שנה הוא בחזקת יבש[62]. אך אם אחסנו אותו בתנאים מיוחדים של קירור או ואקום והוא נשמר בטריותו - כשר[63]. שינוי צורהאתרוג בעל צורה משונה, כגון שהוא עגול ככדור - פסול. וכן אם גידלו אותו בדפוס של צורה שאינה אופיינית לאתרוגים - פסול. אך אתרוג עם שני ראשים - כשר, שאין זה שינוי צורה מוחלט[64]. פסולי ההדסעלים משולשיםעל עלי ההדס להיות משולשים, דהיינו ששלושת העלים היוצאים מכל 'קן' של ההדס יצאו בגובה שווה. אך אם אחד העלים יוצא מעל או מתחת לשניים האחרים, ההדס נקרא 'הדס שוטה' והוא פסול לנטילה[65]. וכל שנראה לעיני אדם ממוצע שהעלים יוצאים בשווה, אף אם כאשר ידקדק בהתבוננות מקרוב יראה שיש הפרש מועט ביניהם - ההדס כשר[66]. אורך ההדס לכתחילה, אורכו המינימלי של ההדס, כמו הערבה, הוא שלושה טפחים. ישנה מחלוקת באשר לאורכו של טפח. יש אומרים שאורך טפח הוא כ-7.6 ס"מ, ושלושה טפחים כ-23 ס"מ, יש אומרים שהטפח הוא 8, ויש אומרים שאורך טפח הוא 9.6 ס"מ, ושלושה טפחים הם 28.8 ס"מ[67]. אמנם בדיעבד או בשעת הדחק די שאורך ההדס יהיה שניים וחצי טפחים (20\24 ס"מ בהתאמה)[68]. אין אורך מקסימלי להדס[69]. ובתנאי שהלולב יבלוט בגובהו מעלה ההדס בשיעור של לפחות טפח אחד[70]. אורך ההדס נמדד מתחילת עצו של ההדס[71] ועד העלים המסיימים את שלושת הטפחים. אם שלושת העלים האחרונים היו פחות משלושה טפחים מתחילת עצו, אף שאחריהם יש עוד ענף המשלים לשלושה טפחים - ההדס כשר רק בדיעבד[72]. שטח השילושלכתחילה צריך שהעלים המשולשים יכסו את כל שלושת הטפחים של ההדס, הואיל ולדעת הגאונים בלא זאת ההדס פסול. אמנם גם אם העלים המשולשים מכסים את רוב שטח שלושת הטפחים של ההדס הוא כשר, שכך דעת רוב הפוסקים[73]. כאשר רוב שלושת הטפחים העליונים משולש, ההדס כשר גם אם הוא ארוך הרבה משלושה טפחים[74]. ענבי ההדסעל ענפי ההדס צומחים פירות (לא אכילים) כעין ענבים. בשוקי ארבעת המינים בדרך כלל נמכרים הדסים שענבי ההדס הוסרו מהם, אך הקוטף באופן עצמאי עשוי למצוא ענבים בין עלי ההדס. כאשר הענבים ירוקים - ההדס כשר בכל אופן, כי נחשב חלק ממראה ההדס. כאשר הענבים אדומים או נוטים לשחור - אם מספר הענבים גדול ממספר עלי ההדס בשלושת הטפחים העליונים - ההדס פסול. ואם לא - ההדס כשר. גם כאשר ההדס פסול בשל ריבוי הענבים, ניתן ללקט אותם ולהמעיטם ובכך להכשירו. אך ביום טוב אסור לעשות כן, מפני שהוא כמתקן כלי[75] כאשר אין בנמצא הדס אחר מלבד זה שענביו האדומים מרובים מעליו, ייטול אותו[76] אך לא יברך על הנטילה[77]. נקטם ראשונקטם ראשו של ההדס - מוטב ליטול הדס אחר, שיש סוברים שהדס קטום פסול[78]. אם אין הדס אחר, יחתוך את הענף באופן שהעלים של ההדס יסתירו את קטימת הענף ואז יהיה כשר לנטילה ואף לברכה[79]. הדס יבש וכמושהדס יבש פסול וכמוש[80] כשר. שיעור היובש הפוסל הוא כאשר מראה הירקות של רוב עלי שלושת הטפחים העליונים של ההדס נעלם, והלבינו פניו, ובנוסף לכך הוא נפרך ונשבר כאשר לוחצים אותו בציפורניים[81]. אם שרו את ההדס במים למשך יום וחזרה חיוניותו - כשר[82]. פסולי הערבה הבדלתה מצפצפהלערבה שלושה סימני זיהוי המבדילים אותה מעץ הצפצפה שדומה במראהו לעץ הערבה אך אינו נחשב לערבה ופסול לנטילה[13]. שלושת הסימנים הם:
ערבה שאינה גדלה ליד נחלעל אף שבתורה מכונה הערבה הניטלת במסגרת ארבעת המינים בשם עַרְבֵי נָחָל, גם ערבות הגדלות במקומות שאינם סמוכים לנחל או מעיין כשרות לכתחילה לנטילה. אורך הערבהלכתחילה, אורכה המינימלי של הערבה, כמו ההדס, הוא שלושה טפחים. ישנה מחלוקת באשר לאורכו של טפח. יש אומרים שאורך טפח הוא 7.6 ס"מ, ושלושה טפחים הם 22.8 ס"מ. יש אומרים שאורך טפח 8 ס"מ, ושלושה טפחים הם 24 ס"מ. ויש אומרים שאורך טפח הוא 9.6 ס"מ, ושלושה טפחים הם 28.8 ס"מ. אמנם בדיעבד או בשעת הדחק די שאורך הערבה יהיה שניים וחצי טפחים (19\20\24 ס"מ בהתאמה)[68]. אין אורך מקסימלי לערבה[69]. ובתנאי שהלולב יבלוט בגובהו מעלה הערבה בשיעור של לפחות טפח אחד[70] ערבה יבשה וכמושהערבה יבשה פסולה וכמושה כשרה. שיעור היובש הפוסל הוא כאשר מראה הירקות נעלם מרוב עלי שלושת הטפחים העליונים של הערבה, והיא נעשית קשה, שבירה ופריכה. מכיוון שהערבה היא עץ הנזקק למים רבים כדי להתקיים, כאשר ענף הערבה נקטף הוא נוטה להתייבש במהרה. ומסיבה זו, העלות הנמוכה של ענפי הערבה (לעומת ההדסים) וזמינותה, רבים מקפידים להחליף את ענפי הערבה במהלך חג הסוכות לפחות פעם אחת, ולפחות מקפידים לשומרן בתוך נרתיק אטום או להשרותן במים[84]. נשרו עליהכאשר נשרו רוב עלי שלושת הטפחים העליונים של ענף הערבה - הערבה פסולה. ואם רק מיעוטם נשרו - כשרה[85]. לעיתים כאשר תוחבים את ענפי הערבות בסלסלת האיגוד (המכונה קוישיקלך), נושרים בתוך כך עלים מן הערבה, ויש לוודא ולשים לב שרוב עלי הערבה נותרו מחוברים לענף[84]. נקטם ראשהערבה שנקטם ראשה, היינו חלק מן העץ שבראש הענף - לדעת הרמב"ם כשרה, אך רוב הפוסקים פסלוה, וכך פוסקים להלכה[85]. אמנם אם רק העלה שבראש הערבה נשר, והגבעול נותר שלם - הערבה כשרה[86]. אמנם יש המקפידים ליטול ערבה שלראשה עלה צעיר המכונה 'לבלוב', המעיד על כך שהענף לא נקטם. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||
