|
רידואן
רידואן בן תותש (בערבית: رضوان بن تتش; 1077 – 10 בדצמבר 1113) היה האמיר הסלג'וקי של העיר חאלב משנת 1095 עד למותו. ביוגרפיהרקערידואן נולד ככל הנראה בשנת 1077 או בסמוך לכך. הוא היה הבכור מבין חמשת בניו של תותוש הראשון אחיו של הסולטן הסלג'וקי מאליק-שאה הראשון (Malik-Shah I) בשנת 1078 שלח מליק-שאה את תותש לכבוש את סוריה ואת האזורים הסמוכים מידי האמירים תוך שהוא מנהל מלחמה מול צבא של השושלת הפאטמית שמרכזה היה בקהיר. תותש וכבש את חלב ב-1079, לאחר מכן הוא פנה לדמשק שהייתה תחת מצור הצבא פטימי, כשהוא נענה לקריאה של השליט הטורקמני של דמשק, הסלג'וקים תפסו את השלטון בדמשק והמשיכו לכבוש את דרום סוריה וארץ ישראל, כולל הערים ירושלים, עכו, צור, בסיכומו של המערכה הוקמה הלכה למעשה מדינה סלג'וקית עצמאית למחצה בשטחי סוריה. הסולטאן מליק-שאה נפטר בנובמבר1092, ומאחר שלא היו נסיכים האימפריה סלג'וקית העצומה החל מאבק על השלטון. תותוש תבע את כס המלכות של אם כי הוא זכה לתמיכה מועטה מהאליטה הטורקית. במהלך המאבקים והעימותים כבש תותוש את מוסול, חלבו דיארבקיר. בשנת 1094 פלש תותוש, מלווה בבנו, דוקאק, למערב איראן בקרב מכריע בסמוך לעיר ריי (איראן) מול יריבו על ירושת מליק-שאה, הוא נהרג על ידי כוחותיו של בן דודו, הטוען לכתר ברקירוק (Berkyaruq) ב־25 בפברואר 1095. תפיסת השלטון בחאלבמשנודע לרידואן נודע על מות אביו הוא חזר לחאלב והשתלט על כס המלכות הסלג'וקי של סוריה, ובמהלך שנועד לחזק את מערכת הבריתות עם אמירים מקומיים הוא נשא לאישה את בתו של שליט אנטיוכיה יגי-סיאן, ובתמורה הכיר הלה ברידוואן כעל האדון שלו. במהלך נוסף להבטיח את שלטונו הוא ציווה על רציחתם של שני אחיו, אבו טאליב ובחרם. דוקאק, הצליח להימלט וברח לדמשק, שם הקים אמירות עצמאית. רידואן, לעומת זאת, לא הכיר בשלטונו של דוקאק והכריז על עצמו כשליט הלגיטימי היחיד של הסלג'וקים הסורים. רידואן ניסה לכפות את שלטונו על ידי מצור על דמשק ומשנכשל המצור נאלץ לקבל דה-פקטו את חלוקת המדינה הסלג'וקית הסורית לשניים, חאלב ודמשק. המצור על אנטיוכיה
בתחילת 1097 נכנס לזירת העימות בין הפלגים הסלג'וקים הצבא הצלבני של מסע הצלב הראשון. תוך ניצול שלא מדעת של התוהו השלטוני התבססו הצלבנים, ללא התנגדות, מול חומות אנטיוכיה והחלו לצור על העיר. יגי סיאן שעד לאותו עת לא היה וסל נאמן לאדונו אלא ניסה לקדם את עצמו והאינטרסים של שלטונו תוך משחק פוליטי עם האמירים השונים נאלץ לפנות לאדונו רידואן לעזרה. הצבא המוסלמי שמקורות בני התקופה טוענים כי מנה 12,000 חיילים (פרשים ורגלים) תפס את מבצר חרים מידי חיל המצב הצלבני הקטן, והחל צועד לכוון אנטיוכיה, מולו שלחו הצלבנים כוח של 700 אבירים תחת פיקודם של בוהמון, רוברט מפלנדריה ואטיין מבלואה, מול חומות העיר נותרו כ-300 אבירים, חלקם ללא סוסים, וכל כוח הרגלים. הצלבנים שהיו נחותים במספרים 1 ל-10 מול הצבא המוסלמי בחרו בטקטיקה של תנועה מהירה שימוש בגורם ההפתעה וטקטיקות של הלם.[1] הצבא הצלבני הקטן, שלא היה כבול על ידי חיל רגלים איטי יצא ממחנה המצור באנטיוכיה בלילה של ה-8 בפברואר ונע במהירות אל שדה הקרב שנבחר בקפידה באזור גשר הברזל. על פי המקורות הנוצריים הצלבנים בחרו תא שטח צר, שימנע מהצבא המוסלמי לנצל את יתרונו המספרי ולאגף את כוחם הקטן, בין נהר האורונטס לאגם אנטיוכיה. הצלבנים, שכוחם היה מחולק לשישה גדודים, חששו לחייב את כל כוחם להתקפה חזיתית על הצבא המוסלמי העדיף, ולכן שמרו גדוד אחד ככוח עתודה.[2] הצבאות נפגשו ב-9 בפברואר. עיקר הכוח הצלבני תקף את כוח החלוץ המוסלמי, וכאשר בא הכוח העיקרי של צבא חלב לעזרת חיל החלוץ, גרם הלחץ של הכוחות המוסלמים העדיפים לנסיגה צלבנית. בשלב זה תקף גדוד העתודה הצלבני בפיקודו של בוהמון את המוסלמים מהאגף. ההימור הצלבני השתלם במלואו - בהתקפת פתע מחצו הפרשים הצלבנים את המערך המוסלמי, שברו את רוח אויביהם והביאו אותם לנסיגה מבוהלת משדה הקרב. שנות שלטון אחרונותכניסת הצלבנים אל הזירה הסורית והפעילות הנמרצת של הנסיכויות הצלבניות כנגד האמירויות הסלג'וקיות, ובעיקר התפשטות נסיכות אנטיוכיה, העמידו את רידואן במצב קשה בו הוא נאלץ לתמרן. הוא אימץ אל חיקו את כת החשישיון והפעיל אותם כרוצחים שכירים כנגד מתנגדים מבית ומחוץ. כאשר אתאבג טוגתכין הגיע להוביל את הצבאות המוסלמים בצעדותיהם נגד צידון או טריפולי, הוא עבר ליד דמשק, שם ניסה רידואן להתנקש בו. כאשר פלש בולדווין הראשון מירושלים לדמשק, ביקש טוגתכיןעזרה מרידואן, אולם הלה הסתפק רק בשליחת כוח קטן של 100 פרשים. אירועים אלו ובידודו הפוליטי הולך וגובר החמירו את מצבו הכלכלי של רידואן. רידואן נפטר ב־10 בדצמבר 1113 בחאלב, לאחר מותו השתוללו קבוצות של אנשי מיליציה חמושים ברחובות חלב, ורבים מתומכיו של רידואן, ובמיוחד חברי מסדר המתנקשים, נרצחו בהאשמה של בגידה ושיתוף פעולה עם הצלבנים. תחת לחץ ההמון והתוהו שיצר מותו של רידואן הועבר השלטון לבנו בן ה-16, אלפ ארסלן, ששלט תחת הפיקוח של האתאבג לולו אל-יאיא (Lu'lu' al-Yaya). בתחילה פעל אלפ ארסלן על בסיס המדיניות הידידותית לכת החשישיון של אביו, אך תחת לחץ של הסולטן הסלג'וקי ואוכלוסיית חלב, נקט בסדרה של צעדים נמרצים נגד החשישיון והוציא להורג את מנהיגיהם. כך נשלל מאלפ ארסלן בסיס התמיכה היחיד שלו. המצב הפוליטי בתוך חאלב הידרדר כשאלפ ארסלן איבד רסן, הוציא להורג שניים מאחיו שלו, כמה קצינים, כמה משרתים ובהמשך כל מי שנחשד כי הוא עוין לשליט הצעיר. באנרכיה שנוצרה נרצח אלפ ארסלן בשנת 1114, כל הנראה בפקודת האתאבג. לקריאה נוספת
הערות שוליים
|
||||||
