|
רוני פינקוביץ'
רוני פינקוביץ' (18 באפריל 1964 – 10 בדצמבר 2020) היה במאי תיאטרון, מחזאי ושחקן ישראלי. ביוגרפיהפינקוביץ' נולד ביפו, גדל ברמת גן ולמד במגמת תיאטרון בתיכון תלמה ילין. מגיל שתים עשרה שיחק ילדים בהצגות תיאטרון ב"הבימה" במחזות "תיבת הצללים", "הדיבוק" ו-"שלומית"[1]. ועוד לפני גיוסו לצבא שיחק בסרטים נועה בת 17" ב-1982, וב-"בחינת בגרות" ב-1983[2]. תחילת הדרךבצבא שירת בתיאטרון צה"ל, במקביל שיחק בסרטו של אבי נשר "זעם ותהילה" ב-1984, בסרט "אירית עירית" ב-1985[3], ובתפקיד גדי המ"מ (מפקד מחלקה) ב"שתי אצבעות מצידון" ב-1986, סרט שהופק על ידי דובר צה"ל, ובו שיחק במסגרת שירותו הצבאי כחייל סדיר[4]. בסוף אותה שנה שיחק בדרמת הטלוויזיה "פסק זמן" שהופקה על ידי הטלוויזיה החינוכית הישראלית בשיתוף ערוץ 4 הבריטי[5]. לאחר השירות הצבאי למד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב, ואחר כך בימוי באוניברסיטת מידלסקס בלונדון[6]. בשנת 1988 שיחק במחזה הטלוויזיוני "אורחים", שכתבו חנן פלד וירון לונדון, לצד עדנה פלידל וששי קשת[7]. בשנת 1990 החל להנחות את תוכנית הילדים "קריאת כיוון" של הטלוויזיה החינוכית[8], באותה השנה כתב וביים את המחזה ״פרודו״, שסיפור העלילה שלו נסוב סביב ארוחת ערב בבית בורגני קוסמופוליטי עם זוג המארחים, ושני זוגות אורחים, שנחשפים בריקנותם במהלך הלילה. המחזה התנהל בג'יבריש ועלה בתיאטרון שהקים פינקוביץ' בשם "הבטון", שפעל במפעל לשעבר לידי בורסת היהלומים ברמת גן[9]. המחזה זכה לביקורות חיוביות[10], אך המחזה ירד והתיאטרון נסגר לאחר מספר חודשים עקב הקשיים במימון המיזם. בשנות ה-90בשנת 1990 ביים את הלילה השנים עשר של שייקספיר בתיאטרון חיפה. זאת הייתה ההפקה הראשונה של פינקוביץ׳ בתיאטרון הרפרטוארי[11]. בסוף אותה שנה ביים את המחזה "המוזג" שעלה תחילה בפסטיבל עכו|[12], ואחר כך בתל אביב[13]. בנוסף ביים את המחזה "הפליקן" מאת אוגוסט סטרינדברג, ב"בית צבי"[14]. בשנים 1991–1994 שימש כבמאי בית בתיאטרון הבימה, שם ביים את ההצגות "רעל ותחרה"[15], "קרב של שחור וכלבים", "לילות הדבש והאימה" ו"מר סלימר המתוק". ב-1991 שיחק במחזה "סולו" של יהושע סובול[16]. אחר כך שיחק וביים בתיאטרון חיפה, בין היתר: ביים את "להיות או לא להיות", כתב וביים את המחזות: לילות הדבש והאימה, "מעקב באפילה", "פירוק". כמו כן, ביים את ההצגות "סילביה", "טוב", "מה עושים עם ג'ני?", "אבודים ביונקרס", "שוברים רגליים" ו"זהות". בשנת 1997 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, תפקיד אותו מילא עד שנת 2000[17]. בשנות ה-2000ב-2001 ביים ב"הבימה" את המחזה "יומנה של אנה פרנק" מאת פרנסס גודריץ' ואלברט האקט[18]. ב-2002 ביים ב"קאמרי" את ההפקה החמישית של המחזמר "עוץ לי גוץ לי"[19], ההפקה עלתה שוב מספר פעמים במשך כחמש שנים[20]. באותה שנה גם ביים ב"הבימה את "אוהבים את אופל" מאת המחזאי האמריקאי ג'ון פטריק[21]. ב-2003 ביים את המחזה "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר ב"הבימה"[22]. ב-2004 ביים אופרה לילדים שהלחין גיל שוחט, על פי הספר "מקס ומוריץ" בנוסח עברי של דן אלמגור[23]. באותה שנה גם ביים ב"קאמרי" את המחזה "הדודה ואני" מאת מוריס פאניץ', בתרגום שמוליק לוי[24]. ב-2005 שיחק בסדרת הטלוויזיה "חדר מלחמה" בתפקיד סגן המפקד. באותה שנה הועלתה בתיאטרון בית לסין הקומדיה "פילומנה" מאת אדוארדו דה פיליפו בבימויו של פינקוביץ', שגם כתב את הנוסח העברי[25] ביולי 2017 הועלתה שוב "פילומנה" בתיאטרון "הבימה" בבימויו של פינקוביץ'. ב-2006 עלה במסגרת בפסטיבל פותחים במה המחזה "תה", אותו גם כתב, וב-2007 המחזה "סופ"ש עם תום" שביים[26]. באותה שנה גם ביים את מופע הקאמבק של רבקה זהר "חלקת אלוהים", שהחזיר אותה לבמות לאחר כ-20 שנה, ואף תועד לערוץ 2[27]. ב-2010 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק בחולון[28], תפקיד אותו מילא עד 2017[29]. באותה שנה ביים את המחזה "איחש פישר", מחזה של חנוך לוין שלא הוצג מעולם עד אז[30]. המחזה הוצג במשך כשנה בתיאטרון הקאמרי[31]. בנובמבר 2016 הועלתה בתיאטרון הבימה ההצגה "הצמה של אבא" בבימויו של פינקוביץ'[32]. ב-2017 ביים ב"בית ליסין" את המחזה "הזוג המוזר - הגרסה הנשית" מאת ניל סיימון[33]. בתחילת 2018, כתב וביים את המחזה "התקווה" בהבימה[34]. בספטמבר 2018 ביים בתיאטרון בית לסין המחזה "אנשים, מקומות ודברים" מאת דנקן מקמילן, וביוני 2019 הועלתה באותו תיאטרון הקומדיה "עבדאללה שוורץ" מאת רמי ורד, גם כן בבימויו של פינקוביץ'. בינואר 2020, עלה המחזה "קונטקט" שפינקוביץ' כתב, ביים וגם שיחק, על שבע דמויות שהגורל קשר ביניהן והן מחפשות פשר ומשמעות לאהבה. במחזה השתתפה גם בתו איאן יואל פינקוביץ'[35]. לימד משחק בבית צבי ובסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, וניהל את תיאטרון המדיטק בחולון. חיים אישייםפינקוביץ' היה נשוי לשחקנית העבר תומי יואל, ולהם שלוש בנות, ביניהן השחקנית איאן יואל פינקוביץ'. לאחר שהתמודד עם טרשת נפוצה במשך 30 שנה, בחר לסיים את חייו בהמתת חסד בשווייץ, ב-10 בדצמבר 2020[36]. השבועות האחרונים של חייו תועדו ושודרו בתור הפרק "גרסת הבמאי" במסגרת העונה החמישית של תוכנית התחקירים "זמן אמת" בכאן 11[37]. פרסים והוקרהב-1990 זכה בפרס הבימוי בפסטיבל עכו על בימוי המחזה "המוזג"[38]. ב-2003 זכה בפרס הבימוי ע"ש יוסף מילוא על בימוי ההצגה "עוץ לי גוץ לי"[39]. ב-2008 זכה בפרס תיאטרון בית לסין על בימוי. בין נימוקי הוועדה הבוחרת:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
