|
רומן יאקובסון
רומן יאקובסון (11 באוקטובר 1896[1] – 18 ביולי 1982) היה בלשן יהודי רוסי מפורסם, שהיגר לצ'כוסלובקיה ולארצות הברית. כסטודנט היה דמות מובילה בחוג הבלשני של מוסקבה, אחת משתי התנועות שהרכיבו את הפורמליזם הרוסי. קורות חייםבשנת 1920 הוא הגיע לפראג ופעל בנציגות סובייטית עד לשנת 1928. הוא היה ממקימי אסכולת פראג לתאוריה בלשנית. עם תחילת מלחמת העולם השנייה הוא נמלט לנורווגיה ובסופו של דבר עבר לארצות הברית. החל משנת 1949 הוא החל ללמד באוניברסיטת הרווארד ועבד בה עד שיצא לגמלאות. יאקובסון היה מהאינטלקטואלים המשפיעים ביותר במאה העשרים, בתרומתו לבלשנות, לאנתרופולוגיה סטרוקטורליסטית, לתורת הספרות ולסמיוטיקה, בין שאר הדברים. שלושת רעיונותיו הגדולים של יאקובסון בבלשנות ממלאים תפקיד עיקרי בתחום זה עד ימינו: טיפולוגיה בלשנית, מסומננות (markedness) ואוניברסלים לשוניים. שלושת המושגים האלה שזורים זה בזה באופן הדוק: טיפולוגיה היא הסיווג של לשונות במונחי מאפיינים דקדוקיים משותפים (בשונה ממקור משותף, למשל), מסומננות היא, בתיאור גס, מחקר הבודק כיצד צורות מסוימות של ארגון דקדוקי "טבעיות" יותר מאחרות, ואוניברסלים לשוניים הוא חקר מאפיינים כלליים של שפות בעולם. בשנת 1960 הוא פרסם את התאוריה שלו על תפקודי הלשון. יאקובסון קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב בשנת 1975, והיה מתומכי הקמתו של המכון לפואטיקה וסמיוטיקה באוניברסיטה זו. עבודותיו יצאו בעברית בכתב העת "הספרות", וחלקן כונסו במבחר מאמרים בעריכת פרופ' איתמר אבן-זהר ופרופ' גדעון טורי (בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986). מרכיבי התקשורת הלשונית
יאקובסון הבחין בין מרכיבי התקשורת, וחילקם לשישה:
הסכימה המקובלת לציון המרכיבים: ההקשר הרפרנציאלי המבע המוען____________________________הנמען צינור התקשורת הקוד הלשוני ניקח למשל את המשפט מספר בראשית, פרק ג', פס' א' מפי הנחש "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן". המבע הוא הטקסט שמסומן במירכאות, המוען הוא הנחש והנמען הוא חווה. צינור התקשורת, נניח על פי הפשט, הוא גלי הקול המועברים בדיבור רגיל. הקוד הלשוני במקרה זה הוא העברית והוא ההסכם בין נחש לחווה, למשל, מה פירוש צירוף הצלילים, עץ, גן וכן הלאה. "ההקשר הרפרנציאלי" הוא הקונטקסט שבו נאמרים הדברים, דהיינו הסיטואציה בין אדם לחווה, כוונת הפיתוי וכו'. הפונקציותיאקובסון גם הבחין בין פונקציות (תפקידים) שונות של השפה, הקשורות לרכיבי התקשורת הלשונית: פונקציה אמוטיבית/אקספרסיביתתפקיד רגשי תחושתי של מקור השיח. הפונקציה האמוטיבית עיקר תפקידה הוא להביע את רגשותיו של הדובר והיא מתמקדת במוען, שולח השדר. על פי החלוקה של חלקי הדיבר משמשות בעיקר מילות הקריאה לפונקציה האמוטיבית: מלבד התקשורת המילולית, הפונקציה האמוטיבית מתבטאת גם בהבעות פנים, סימני ידיים, אינטונציה וכדומה. יש לשים לב שמילות הקריאה יכולות להיות בעלות משמעות אחרת בהקשרים אחרים, כמו בביטוי העגה (סלנג) "חבל על הזמן" שכיום משמעותו מצוין. עוד דוגמה: "אמא!" שמשמעותו בשיח כינוי המזהה את אם הדוברת או הדובר. ודוגמה נוספת מילת הקריאה "לעזאזל" שמשמעותה המקראית הייתה אחרת. פונקציה קונאטיביתתפקיד ההשתדלות. הפונקציה הקונאטיבית (מלטינית conary השתדלות) היא פעולת שיח המתמקדת בנמען, תפקידה הוא בקשה או ציווי או דרישה מהנמען. למבע, "העבר לי את המלח" יש פונקציה קונאטיבית. בעברית המדוברת כיום, בנוסף לצורת הציווי משמשת גם צורת העתיד "תעביר לי את המלח". תפקיד זה בשיח מובע לעיתים לא רק כציווי ובקשה אלא (בחלק מהתרבויות הנמצאות בארץ) מובע כרמז לבקשה לדוגמה: "קר בחדר", "חסר מלח באוכל" והכוונה "אנא סגור את החלון" או "אנא העבר את המלחיה". באופן זה פעולת ההשתדלות מופיעה בשיח גם בצורה של הבעת נסיבות, כלומר הפונקציה הקונאטיבית נראית גם כמבע רפרנציאלי. פונקציה רפרנציאליתתפקיד המידע (ההקשר הנסיבתי). הפונקציה הרפרנציאלית מתמקדת בפעולת שיח המוסיפה לה הקשר קונטקסטואלי (מאנגלית context) רפרנציאלי (מאנגלית reference הפניה), תפקידה הוא להעביר מידע. יש האומרים שפעולה זו, השכיחה ביותר בשיח, היא התפקיד המרכזי והחשוב בתקשורת. דוגמאות למשפטים בעלי פונקציה רפרנציאלית:
פונקציה פאטיתהפונקציה הפאטית (מיוונית עתיקה φαθως פאטוס – שיחה) מתמקדת בזרימת השיחה והמשך השיח התקשורתי. תפקידה לשמור על תפקוד תקין לכאורה של צינור התקשורת כמו במבע "אני לא שומע אותך", או "אהה, כן". גם מבעים קבועים נטולי משמעות נכללים בפונקציה הפאטית, כמו השיח הבא:
קריאות התפעלות ושאלות רטוריות נכללות בפונקציה הפאטית, כמו "מה, אתה בארץ?" לאדם שפגשנו זה עתה. פונקציה מטא-לשוניתתפקיד מינוחי או הבהרה תחבירית. הפונקציה המטא-לשונית היא פעולת הסבר לשוני או שאלת מובן, המתמקדת בקוד הלשוני – במילים ובמשפטים המהווים את הסימנים המוסכמים של כל שפה ושפה. הדובר מבהיר או מבקש הבהרה לגבי הנאמר, הסבר מילוני או תחבירי המסביר את המשמעות. לדוגמה:
פונקציה פואטיתתפקיד פיוטי-שירי. פעולת הבעה בלשון חגיגית וגבוהה, בדרך כלל על מנת שתיזכר על פה ותיאמר שנית פעמים רבות. הפונקציה הפואטית מתמקדת במבע, בשדר עצמו, ולא במוען, לא בנמען ולא בחלקים האחרים של השיח. בניסוחו של יעקובסון: ”הטלת עיקרון שוויון הערך מציר הברירה לציר הצירוף”. כוונתו לאנלוגיה – ביטוי של משל או דימוי. לדוגמה בכותרת פרסומת לטיולי טיסה בשמי הארץ: "קבלו מתנה משמים". המפרסם בחר בביטוי "מִשָּׁמַיִם" במקום לומר: קבלו מתנה יפה מאוד – שקשורה בטיסה. לפי יעקבסון כאשר תפקוד השדר הוא שירי פואטי אנו בוחרים מתוך אוסף מילים נרדפות (ציר הברירה או ציר הסלקציה) את המילה המתאימה לנו, וממשיכים בכך לכל אורך השדר (ציר הצירוף או ציר הקומבינציה) עד שמתקבל שיח פיוטי-שירי שווה-ערך לשדר המקורי הפשוט. כך למשל בשירה המקראית: "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי" – נבחרות מילים מקבילות אך שונות צורה: האזינו (ציווי ולשון שירית) לעומת ותשמע (איווי לעתיד) במקום "האזן" – "ושמע" או "תאזין" – "ותשמע". וכך גם "לקחי" ו"אמרתי" שניהם ביטויים פחות נפוצים במקום המונח הנפוץ דְּבַרִי, שמשמעותו: הדיבור שלי. יש דרכים אחרות להביע לשון שירית, למשל המצלול הספרותי. בפיסקה שאומרת בֶּלָה, גיבורת המחזה "אורזי המזוודות" של חנוך לוין: "לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי. גם שם אהיה לבד", בחר המחזאי להדגיש את העיצור ל ואת התנועה חולם הנמצאים בתחילת שם העיר לונדון ובמילת השלילה לא, ואת העיצור ש, ומתקבלת חזרה על צלילים הנחרטת בזיכרון האנשים, וכך בשירהּ של חוה אלברשטיין המבוסס על מחזה זה השומעים זוכרים את מילות הפזמון וחוזרים עליהן. הפונקציה הפואטית אינה מוגבלת לבחירת דימויים ולמצלול בלבד, ומשתמשים בה גם בעזרת תבניות אנלוגיות אחרות המביעות תוכן מקביל לתוכן הרצוי. בין תבניות אלו יש את החריזה, התקבולת (חזרה על ביטויים במילים אחרות, כפי שראינו בשירה המקראית לעיל) ועוד תבניות שיריות אחרות. הקשר בין מרכיבי התקשורתלציון הקשר בין מרכיבי התקשורת הלשונית נחזור לסכימה המקבילה של הפונקציות: הפונקציה הרפרנציאלית הפונקציה הפואטית הפונקציה האמוטיבית_________________________הפונקציה הקונטיבית הפונקציה הפאטית הפונקציה המטא לשונית יש לציין, שעל פי יעקובסון אין כמעט בנמצא מבע שמביע רק פונקציה אחת. ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
