he קשישטוף פנדרצקי

קשישטוף פנדרצקי
**Krzysztof Penderecki**
לידה	23 בנובמבר 1933; דמביצה, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	29 במרץ 2020 (בגיל 86); קרקוב, רפובליקת פולין
שם לידה	קשישטוף אאוגניוש פנדרצקי
מוקד פעילות	קרקוב, ורשה
תקופת הפעילות	1953–2020 (כ־67 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה של קרקוב, האוניברסיטה היגלונית
עיסוק	מלחין, מנצח
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	פולנית, גרמנית, אנגלית, צרפתית
כלי נגינה	כינור, פסנתר
חברת תקליטים	EMI קלאסיקס
בן או בת זוג	אליזבטה פנדרצקה
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (1996); מפקד במסדר ההצטיינות של דוכסות לוקסמבורג (2009); פרס סיבליוס (1983); אזרח לשם כבוד של קרקוב (2013); פרס גרומאייר להלחנה (1992); מסדר ההצטיינות בתרבות של מונקו (1993); Knight Grand Cross of the Order of Merit (2011); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בורדו-מונטן (1979); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1992); צלב הקצין של מסדר הדוכס גדימינאס הגדול הליטאי (1998); מדליית זהב להצטיינות בתרבות (2005); עיטור שלושת הכוכבים (2006); אביר במסדר פולוניה רסטיטוטה (1964); Romano Guardini award (2002); עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (2005); מסדר הצלב של טרה מריאנה (2014); מסדר דניקה חרוווצקה; מסדר ההצטיינות של דוכסות לוקסמבורג (2009); מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה (1974); מסדר הדוכס גדימינאס הגדול הליטאי (1998); מסדר ברנרדו או'היגינס (2008); מפקד במסדר האריה של פינלנד (2008); מסדר הצלב של טרה מריאנה, דרגה ראשונה (2014); פרס הרדר (1977); מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית (2003); מדליית זהב להצטיינות בתרבות (2008); קצין במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2000); פרס האקדמיה הפולנית לפסקול הטוב ביותר לסרט (2008); צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1990); מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה (1993); פרס גראמי של חבר הנאמנים (1968); פרס המוזיקה של דיסבורג (1999); פרס נורדריין-וסטפאליה (2002); עיטור אות הכבוד הארמני (2009); פרס גרומאייר (1992); פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2001); אביר מסדר העיט הלבן (2005); מדליית שירות למולדת (2008); עיטור שלושת הכוכבים, דרגה שלישית (2006); פרימיום אימפריאל (2004); מסדר האמנויות והספרות; עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; פרסי נסיך אסטוריאס; אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית; מסדר נס העבודה, דרגה ראשונה; דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה היגלונית של קרקוב; מסדר נס העבודה; Paszport Polityki; Honorary Member of the International Society for Contemporary Music; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

קשישטוף אאוגניוש פנדרצקי (בפולנית: Krzysztof Eugeniusz Penderecki;‏ 23 בנובמבר 1933 – 29 במרץ 2020) היה מלחין ומנצח פולני.

ביוגרפיה

פנדרצקי נולד בדמביצה, הצעיר משלושת ילדיהם של תדאוש פנדרצקי, עורך דין, ושל זופיה ויטגנשטיין. אחד מסביו היה גרמני ואחת מסבותיו, אאוגניה שילקוביץ', הייתה חצי-ארמנית ובילדותו המלחין ליווה אותה לכנסייה הארמנית.^[1] למד קומפוזיציה באופן פרטי. הוא המשיך בלימודי מוזיקה באוניברסיטה של קרקוב ובאקדמיה למוזיקה שם. אחרי סיום לימודיו בשנת 1958, קיבל משרת הוראה באקדמיה.

יצירותיו המוקדמות של פנדרצקי מגלות השפעה מצד אנטון וברן ופייר בולז (ניכרת גם השפעתו של איגור סטרווינסקי). פנדרצקי התחיל לזכות בהכרה בינלאומית בשנת 1959, בפסטיבל הסתיו בוורשה, שם בוצעו לראשונה אחדות מיצירותיו. אבל היצירה שהביאה אותו לכלל מודעות בינלאומית של ממש הייתה "קינה לקורבנות הירושימה", שנכתבה ל-52 כלי מיתר. ביצירה זו מרחיב פנדרצקי את אופני השימוש בטכניקות אינסטרומנטליות (למשל, נגינה על צדו האחר של הגשר, משיכת קשת על הקצה). יש הרבה מרקמים חדשניים ביצירה, שמרבה להשתמש בצבירי טון (צלילים סמוכים, המנוגנים בבת אחת) (ראו Sound mass בוויקיפדיה האנגלית). כותרת היצירה הייתה במקור "8 דקות, 37 שניות", אולי כקריצה ל-4′33″ של ג'ון קייג', אבל פנדרצקי שינה את השם בהשפעת המו"ל שלו, שהציע לתת ליצירה שם ססגוני יותר.

"סנט לוקאס פאסיון" (1963–1966) חיבבה את פנדרצקי על הציבור, לא במעט על שום היותה יצירה דתית חשובה, בשפה מוזיקלית חדשנית, שחוברה בתוככי אירופה המזרחית הקומוניסטית. קהל המאזינים המערבי ראה בכך קריאת תִּגָּר על השלטונות הסובייטיים, שזכתה לתמיכתם הנלהבת. מגוון סגנונות מוזיקליים מופיע ביצירה. המרקמים הנסיוניים, כמו אלה שנראו ב"קינה", מתאזנים בצורת הבארוק של היצירה ובשימוש, מדי פעם, בכתיבה הרמונית ומלודית מסורתית יותר. פנדרצקי עושה שימוש בסריאליזם ביצירה זו ואחת משורות הצלילים שהוא משתמש בה כוללת את מוטיב BACH, הפועל כגשר בין יסודות מקובלים לאחרים, נסיוניים יותר. פרק ה"סטאבט מאטר" לקראת סוף היצירה מסתיים באקורד מז'ורי פשוט של רה מז'ור, ומחווה זו חוזרת בסיום היצירה ממש, הנסגרת באקורד מי מז'ור חוגג ניצחון. אלה הן ההרמוניות הטונאליות היחידות ביצירה, ושתיהן באות כהפתעה למאזין; השימוש שעושה פנדרצקי בטרצות טונאליות כאלה עודנו היבט שנוי במחלוקת של היצירה.

בערך באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 התחיל סגנונו של פנדרצקי להשתנות. הקונצ'רטו לכינור מס' 1 מותיר מאחוריו, במידה רבה, את מקבצי הצלילים הדחוסים שנקשרו בשמו של פנדרצקי ומתמקד תחת זאת בשני מרווחים מלודיים: חצי-טון וטריטון. היו פרשנים שהרחיקו לכת עד כדי להשוות את הכיוון החדש הזה אל אנטון ברוקנר.

מגמה זו נמשכה בסימפוניה השנייה, "חג המולד" (1980), הגלויה ופשוטה מנקודת ראות הרמונית ומלודית, יחסית למלחין, שהיה מן הניסיוניים ביותר באירופה. בסימפוניה נעשה שימוש רב בנעימת מזמור חג המולד, "לילה שקט".

בשנת 1980 הזמינה תנועת סולידריות אצל פנדרצקי יצירה שנועדה ללוות את הסרת הלוט מעל פסל במספנות של גדנסק, לזכר הנספים בהפגנות נגד הממשלה, שהיו שם בשנת 1970. פנדרצקי נענה ב"לקרימוזה", שאותה הרחיב בהמשך לאחת היצירות הנודעות ביותר של תקופתו המאוחרת, "הרקוויאם הפולני" (1980–1984), שעובד בשנת 1993. גם כאן ההרמוניות עשירות, אם כי יש גם רגעים, המעלים בזיכרון את יצירותיו המוקדמות, משנות ה-60. בשנותיו האחרונות, מכל מקום, הוא נטה לעבר רומנטיות שמרנית יותר, כפי שאפשר לראות ביצירות כמו הקונצ'רטו לצ'לו מס' 2 וה"קרדו". בפברואר 2014 ניגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית את "הרקוויאם הפולני" בניצוח המלחין.

ב-1987 זכה בפרס וולף באמנות על הישגיו וחידושיו בשדה ההלחנה.

נפטר ב-29 במרץ 2020 בגיל 86 לאחר מחלה ממושכת.^[2]