|
עולה לראש
 עולה לראש הוא סרט קומדיה ישראלי פארודי וסאטירי, בהשתתפות שלישיית ערוץ הכיבוד, שיצא לאקרנים בשנת 2022. הסרט הופק על ידי גרין פרודקשנס וסרטי יונייטד קינג. עלילהשלושת הבחורים: אסטמה, לידוי ושקד פררה (שלישיית ערוץ הכיבוד) הם כוכבים נודעים. הם מוגדרים כ"תלמידים לשימור", אמנים מבוגרים שנשארו ללמוד בתיכון כדי לא להתגייס לצבא. בבית הספר בו הם לומדים, עירוני קובן.[1] הם חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם, כולל מנוחה בכורסת טלוויזיה ממותגת מבית "אמריקן קומפוט", במקומו של כיסא תלמיד "פשוט", או לעישון נרגילה בזמן השיעור. לקראת סוף שנת הלימודים מתאהב אסטמה בעדן לי (עדן סבן), משפיענית רשת המוגדרת גם היא כ"תלמידה לשימור". בנשף הסיום היא ואסטמה מתקרבים, אך ברגע השיא מגיח במפתיע ידידה החייל, דולב שיפריס[2], וחוגג איתה את כל הערב. אסטמה מקנא ומשתכר, עולה לבמה, ולועג לנוער המתגייס לצה"ל ולראשי התיבות צה"ל הכוללים את האות ל' (לישראל) אשר יכולה להיות משומשת לכל מדינה. לידוי מנסה להרגיע אותו, אך המצב מחמיר, מצולם ומשתמש כחומר לשיימינג על ידי חברתם לכיתה ברשתות החברתיות. בעקבות זאת גל מחאות פורץ בארץ, בכנסת מבטלים את מעמד ה"תלמידים לשימור". הופעותיהם מבוטלות לטובת זמרת צעירה בשם אדל (נאיה בינשטוק) והסיידקיק שלה (צוקוש). בעקבות זאת, הסוכנת שלהם (תום יער) מבהירה להם שהסיכוי היחיד שלהם למתג מחדש את שמם הוא גיוס לצה"ל. השלושה מתגייסים ללהקה צבאית, להקת היח"צ[3], בהובלתם של המפקדת שרונה טייכר (רותם סלע) והמנהל האומנותי ירמי (ערן זרחוביץ'), אשר כתב בעבר את השיר של מלטה לאירוויזיון. ליחידה תנאים גבוהים במיוחד, כמו שף פרטי וג'קוזי. כשהם מגיעים ללהקה הם נתקלים בחיילים מסוגים שונים, שהם למעשה מחוות מסרטי צבא ישראליים: "ספיחס", "אפס ביחסי אנוש", "יוסי וג'אגר", ו"גבעת חלפון אינה עונה", ורפרנסים נוספים ל"עזית הכלבה הצנחנית" ו"הלהקה". על הלהקה מוטל לשיר ולרקוד ולזכות בלייקים רבים לפוסטים שלהם ברשתות החברתיות, ופוסט שאינו זוכה להצלחה הוא בגדר "פוסט טראומה". חוסר ההתאמה לדרישות הצבאיות, לצד התקרבות של לידוי לאדל, שגם התגייסה ללהקה, מגבירה את המתיחות בין השלושה. בשיא, הם מתפצלים, לידוי הופך לכוכב עולה בלהקה ואילו אסטמה ושקד נשלחים ל"גדוד 77"[4], היושב בבסיס מדברי שכוח אל. בגדוד 77, השניים נתקלים בחיילים מלאי מוטיבציה שלוקחים אותם ל"סבא פז"ם". מתברר שהנ"ל הוא לא אחר מאשר יוגב ציפירס (איתי זבולון), חברם לכיתה אותו הטביעו בטיול שנתי לירדנית, כי חשבו שכך הוא יוטבל לנצרות. מסתבר שהוא לקח זאת ברצינות ואימץ את הדת הנוצרית, וכנקמה הוא צולב את אסטמה ושקד ברחבת הבסיס. ברגע האחרון, מגיעה מש"קית הת"ש, הלא היא עדן-לי, כשהיא רכובה על אופנוע[5], ומחלצת את אסטמה ושקד. לאט לאט אסטמה ושקד משתלבים ביחידה ומתמלאים במוטיבציה קרבית, ואסטמה ועדן-לי מתאהבים. לאחר תקופה, אסטמה מתקבל לתחרות זמר כלל צה"לית בנוכחות הרמטכ"ל, במקביל לקבלה של הצמד לידוי ואדל. שקד פררה נשאר בודד ונוטש את הבסיס. כאשר נפגשים הצדדים בהכנות לתחרות, מתפתח ויכוח קולני שמסלים למלחמת זריקת כיסאות כתר. במהלכו, אחד הכיסאות שנזרק פוגע בראשו של הרמטכ"ל. אסטמה ולידוי מפונים ברכב צבאי על ידי יוגב ציפריס לבית כלא צבאי. בדרך המדברית, בעוד ציפריס מטיח בהם שרק הסבו לעצמם נזק נוסף, הם נתקלים בשקד, המצוי במצב של התייבשות. לאחר שירדו מהרכב לסייע לשקד, הרכב הצבאי ובתוכו יוגב ציפריס מתחיל לעלות באש ודולף ממנו דלק. הוא קורא להם ומפציר בהם לעזור לו לצאת, אך השלישייה לא עושה דבר והרכב מתפוצץ. השלישייה נשארת נטושה באמצע המדבר ומנסה לשרוד. בלילה אחד לצד מדורה, הם מדברים ומשלימים אחד עם השני, כאשר שקד מגלה לחבריו כי המשאלה שהביע במסיבת הפיג'מות שקיימו בעבר הייתה שיישארו יחד לנצח. השלישייה מחליטה להמשיך ללכת עד שיגיעו חזרה לביתם. מספר חודשים לאחר מכן, מגיעים השלישייה לבסוף לעיר מגורם. בהגיעם, הם מגלים כי בזמן היעדרותם דווח בתקשורת כי הם נהרגו בתאונה, ובכך הפכו לגיבורים לאומיים, המיוחסים לא פעם בתור "הילדים של כולנו". השלישייה מתגנבת לתיכון עירוני קובן, שם הם צופים מבעד לדלת בטקס לזכרם, בו אימהותיו של אסטמה מספידות אותם ומקהלה מבוגרת בליווי אדל מבצעת את שירם, "עולה לראש", בעיבוד מלודי שקט, בסגנון שירי זיכרון[6]. השלישייה מתרגשת ובהובלתו של שקד מחליטה להשאיר את המצב כפי שהוא, לרדת מאור הזרקורים, ולא לגלות בפני העולם שהם עדיין חיים. בדרכם לעזוב את המקום, נתקל אסטמה בעדן-לי ומחליט לפנות אליה. בעודה נדהמת לגלות שהוא בחיים, הוא מנשק אותה ואומר לך שמדובר בחלום. השלישייה מבקרים באנדרטה לזכרם ונוסעים בקורקינטים שלהם לנסיעה בשכונה. עם כתוביות הסיום של הסרט מתנגן השיר "Somebody's Further", כביכול שירה של מלטה לאירוויזיון[7]. למעשה, מדובר בשיר שנכתב עבור הסרט כפרודיה על שירי אירוויזיון. בשונה משאר שירי ההרכב, השיר כולו מבוצע באנגלית, אך כתוב כולו בנונסנס ובאנגלית קלוקלת. בשיר יש קטע ווקאליזה המזכיר את השיר "The 7th Element" של הזמר הרוסי-אוקראיני ויטאס. בהיבט הסאטירי, הסרט מבקר את תרבות השיימינג, את וההטבות שלהם זוכים חיילים ב"מסלול טאלנט" בצה"ל[8], מגבלות חופש הביטוי בישראל ביחס לצה"ל ומסחור האבל על נפילתם של חיילי צה"ל. ביקורתמצד המבקרים במדורי הקולנוע, הסרט זכה לביקורות מעורבות. חלקם טענו שהסרט יהפוך במהרה לסרט פולחן (קאלט)[9], בעוד אחרים התנגדו[10]. אף על פי כן, גם המבקרים שיבחו את היוצרים על מספר היבטים. אבנר שביט ציין לחיוב את ההומור הבלתי פוגעני בסרט וכן את הפסקול המוזיקלי: ”זה הפסקול הכי טוב של סרט ישראלי מזה שנים, ואחד הטובים אי פעם”[11]. שביט ויעל שוב שיבחו את עבודת הבימוי של דניאל אדר והצילום של בועז יהונתן יעקב[12]. מאידך שביט ושמוליק דובדבני צינו לשלילה את רמת ההומור בסרט[10]. שביט הוסיף כי הסרט מיינסטרימי ואופורטוניסטי, ללא קו עלילתי ברור וללא אמירה חד משמעית. המבקר אורון שמיר לעומת זאת דווקא ציין לחיוב את ההומור בסרט:”הסרט מצחיק בקול רם כבר בדקות הפתיחה, ואחרי כרבע שעה זה כבר כואב בלסת ובלחיים”[9] וכך גם שוב בחלקו הראשון של הסרט. המבקר יהונתן צוריה מעין הדג כתב שהסרט מצחיק אך הסיפור לא "מהודק" וחלק מהדמויות לא מפותחות[13]. שחקנים ודמויות
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
