|
נתראה בגלגול הבא
"נתראה בגלגול הבא" הוא שיר עברי שבוצע על ידי הראפר הישראלי רביד פלוטניק, הידוע בכינויו "נצ'י נצ'". השיר נכתב על ידי פלוטניק, הולחן על ידי פלוטניק ויאיא כהן אהרונוב והופק על ידי כהן אהרונוב וישי סוויסה.[1] רקע ותהליך היצירה
בשנת 2018, רביד פלוטניק הוציא את האלבום "שפל וגאות" שהיה לאלבום מצליח במיוחד, ואף זכה באלבום השנה באקו"ם והוביל להופעות רבות ולפרסום רב. בעקבות ההצלחה הגדולה, פלוטניק הבין שעליו לשנות כיוון ולהתמקד בסיפורים חדשים, תוך רצון ליצור מוזיקה שונה מאלבומיו הקודמים. פלוטניק נוהג לחפש השראה ביוטיוב, תוך כדי שיטוט במוזיקה ישראלית ומציאת שירים ישנים וחדשים. כך מצא את השירים "במדבר" ו"כל הקווים המקבילים" של יאיא כהן אהרונוב, כשהאחרון נכתב במסגרת פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל, בו מוזיקאים מלחינים שירים שכתבו חיילים שנפלו. בשנת 2013 אהרונוב קיבל טלפון מהמפיקה אתי אנטה, שהזמינה אותו להשתתף בפרויקט. אהרונוב, שהיה בדרכו לטיסה לפריז, קיבל למייל קובץ עם 50 טקסטים של חיילים שנפלו, ומתוכם מצא את השיר "כל הקווים המקבילים" שכתב עמישלום (עמי) קהת. עמי, שנקרא על שם חייל בודד שנהרג, היה תלמיד מצטיין מחדרה, כתב וערך בעיתון בית הספר, והתמקד בנושאים כמו מלחמה ושלום עם הפלסטינים, אהבה וגיל ההתבגרות. הצטרף לשומר הצעיר מתוך אהבה, ונשאר בזכות האידאולוגיה. עמי נהרג בקרב ברמת הגולן ב-17 באוקטובר 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, בהיותו בן 20. הוא הותיר אחריו מאות שירים, סיפורים ומחזות. עם שובו של אהרונוב לישראל, הוא הלחין את השיר מיד לאחר נחיתתו, בתהליך מהיר שארך כעשר דקות בלבד. השיר יצא והושמע ברדיו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. כעבור חמש שנים, פלוטניק מצא את השיר ביוטיוב והציע לאהרונוב לעשות לו גרסת כיסוי ולהפיק אותו יחד, אך עם שינוי סגנון – לקחת את השיר לכיוון עליז יותר ולא בהקשר של יום הזיכרון. פלוטניק שאב השראה מהשילוב בין טקסטים עצובים למקצבים שמחים, בדומה לסגנון המוזיקלי של אהובה עוזרי, מה שהוסיף לשיר גוונים וצבעים אחרים. פלוטניק הגיע לאולפן של אהרונוב, והם החלו לעבוד על גרסת הקאבר בשיתוף פעולה ולאחר מכן יצאו מהאולפן מרוצים מהתוצאה שהשיגו. שבועיים לאחר מכן, פלוטניק פנה שוב לאהרונוב עם הרעיון לכתוב שיר חדש בהשראת "כל הקווים המקבילים" עם טקסט חדש וייחודי. פלוטניק רצה שהשיר החדש ישמר את רוח השיר המקורי, עם גוונים מסורתיים שהוא אוהב. פלוטניק התחיל לכתוב את השיר באולפן של אהרונוב, כשבשיאו הצליח לכתוב שורה אחת בלבד על אהבות ופרידות מחייו: ”אינשאללה תמצאי לך נחלה”. שאר הטקסט לא הצליח לצאת בקלות, ופלוטניק ביקש לקחת את הפלייבק הביתה כדי לסיים את הכתיבה בזמנו החופשי. בתקופה שלאחר מכן, פלוטניק קיבל הודעה בפייסבוק מנערה שסיפרה לו על גלי, נערה בת 18 מגבעתיים שתוארה כנערה אוהבת מוזיקה ושקטה, שהאזינה רבות למוזיקה והלכה להופעות של פלוטניק. בגיל 17, היא לקחה את אהבתה לשירה צעד קדימה והחלה לכתוב במחברת בהשראת סגנון הפואטרי סלאם. גלי החלה לכתוב שירים במחברת בגיל צעיר. השירים הראשונים שלה עסקו בנושאים כמו "לב שבור" או "לב תפוס", כפי שכינתה אותם. גלי הייתה פעילה בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" ובכיתה י"ב גילתה עניין במכינות קדם-צבאיות לאחר שפגשה ילדים שלבשו בגדי מכינה. גלי התעניינה מאוד במכינות, חקרה את הנושא, והתקבלה לכל המכינות שאליהן נרשמה. בסופו של דבר בחרה במכינת בני ציון בתל אביב, מכינה מעורבת לדתיים וחילוניים. גלי גדלה במשפחה חילונית והתעניינה בכנות ובסקרנות בעולם הדתי ובכל מה ששונה ממנה. ב-25 באפריל 2018 יצאה גלי יחד עם תלמידי י"ב נוספים לטיול גיבוש בנחל צאלים שבדרום הארץ. בערב יום הטיול, ירד גשם כבד, ואמה של גלי התקשרה למנהל המכינה להביע דאגה. מנהל המכינה הרגיע אותה שהקבוצה ערוכה עם טלפון לווייני ושינויים במסלול בהתאם לצורך. במהלך הטיול, עקב שיטפונות, המסלול המקורי נחסם, והוחלט לשנות את מיקום הלינה לילה בפתחת הערבה. הם גם בחרו במסלול חלופי שלא עבר אישור הורים ולא בוצע עבורו סיור הכנה. בבוקר הטיול, גלי שוחחה עם הוריה וציינה שהלילה היה נעים ושהכל בסדר. אמה הדגישה בפניה שהסכנה בטיול היא השיטפונות, אך גלי ענתה בביטחון שהמכינה מודעת למצב. התברר בדיעבד שהמדריכים היו מודעים לסכנת השיטפונות באזור, אך בכל זאת המשיכו בתוכנית הטיול. הקבוצה יצאה למסלול בנחל צפית, ובתוך דקות מרגע הכניסה למסלול התחתון, התרחש שיטפון פתאומי שפגע בקבוצה. עשרה ילדים מהקבוצה נספו באסון. אתי, אמה של גלי, קיבלה שיחות טלפון בעבודה עם שאלות על בתה וטיול המכינה, תוך שהיא מתחילה לדאוג לנוכח הידיעות על האסון בדרום. אתי ניסתה ליצור קשר עם מנהלי המכינה ועם אנשים ביחידת החילוץ, אך לא הצליחה לקבל מידע ישיר על מצבה של בתה. מתוך השערה, אתי ומשפחתה נסעו לבית החולים סורוקה בבאר שבע, בתקווה למצוא שם מידע נוסף על גלי. המשפחה ישבה בחדר ההמתנה בסורוקה, מוקפים בעובדות סוציאליות שהיו חסרות אונים, ובידיעה שיש לחכות לעדכונים. שוטרת נכנסה לחדר ההמתנה, שאלה אם הם ההורים של גלי, ולאחר שהשיבו בחיוב, אמרה להם בלקוניות שעליהם לנסוע לאבו כביר, מבלי לפרט. המשפחה הגיעה לאבו כביר בשעה תשע בערב, שם המתינו יחד עם חברים עד לשעת בוקר מוקדמת לצורך זיהוי. בשעה רבע לארבע בבוקר, המשפחה הבינה באופן סופי שאיבדה את גלי באסון. גלי אהבה את המוזיקה של פלוטניק ושל טונה, וחברים ביקשו שטונה יגיע לשיר לזכרה בטקס הזיכרון שלה, והוא נענה וביצע שירים בטקס. חברה מתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", שעבדה עם גלי, פנתה לפלוטניק בפייסבוק ועדכנה אותו על כך שגלי אהבה את המוזיקה שלו ושל טונה. היא אף ביקשה ממנו להגיע להלוויה, אך הוא התחייב לבוא לטקס הזיכרון במלאת שלושים. פלוטניק הגיע לטקס הזיכרון של גלי בבית העלמין, והשתתף בסיטואציה קשה במיוחד עבורו, כשהוא מוקף באנשים ובכאבם של בני המשפחה, בעוד אביה סיפר על אהבתה של גלי לשירה ועל כך שהוא קורא בכל יום שיר אחד שכתבה, מחשש שייגמרו לו השירים. זו הייתה הפעם הראשונה שפלוטניק נתקל במעריצה שנפטרה, והחוויה הותירה בו רושם עמוק, עד כדי כך שהחליט לכתוב שיר לזכרה של גלי, למרות שלא הכיר אותה אישית.
תהליך כתיבת השיר היה מאתגר עבור פלוטניק, והוא נתקע במשך שבועות עד שסיים לכתוב את המילים. השיר המוקלט כלל בתים אקוסטיים עם פזמון עוצמתי שמתפרץ בסגנון "דרופ". לאחר שהשיר הוקלט, פלוטניק חש שהוא לא מתאים לאלבום עליו עבד, והציע לבצע אותו מחדש בצורה שונה. אהרונוב, המפיק, התקשה להתרגל לשינויים אך הסכים לכך מתוך אהבתו לפלוטניק. אהרונוב שיתף כי למרות הקשיים בעבודה בצורה זו, הוא נהנה מהתהליך בזכות שיתוף הפעולה הקרוב עם פלוטניק, שהתבסס על קשר טוב ואמון הדדי. במהלך כתיבת השיר לזכרה של גלי, פלוטניק הרגיש שהמילים לא מספיק מדויקות ופנה לג'ימבו ג'יי, היועץ הקבוע שלו לטקסטים, לקבלת הדרכה. ג'ימבו הציע לו לפנות להוריה של גלי ולבקש לקרוא את ההספדים שלהם. פלוטניק פנה לאתי, אמה של גלי, ושיתף אותה ברצונו להעמיק ולהכיר את סיפורה של גלי יותר לעומק. אתי התרגשה מאוד ושמחה על הרצון של פלוטניק להקדיש לה שיר. אתי שלחה ל פלוטניקאת ההספד המלא שכתב אייל, אביה של גלי, בו הוא מדבר על השירים של גלי, שנמצאו לאחר מותה. לאחר שקרא את ההספד, פלוטניק החליט לכתוב את השיר מנקודת מבטם של ההורים. הוא שאב השראה מהמשפטים שהזכירו את האסון ואת כאב האובדן. באחד משיריה, גלי שואלת ”האם נתפס לכם פעם הלב?” – שאלה שהדהדה אצל אביה ובשיר שכתב פלוטניק. השיר מבטא את תחושת הכאב, התסכול, וההבנה שהלב לומד להתמודד עם הקושי והזיכרון. שירה של גלי מתאר את התחושות כאשר הלב "נתפס" – חוסר היכולת לצחוק, לנשום לרווחה, והזיכרונות שעולים. השיר מדגיש כי רק הזמן יכול לסייע, ובסופו של דבר נוצרה שכבת הגנה, שמאפשרת לאדם להתקדם גם אם הכאב נותר. הקריאה בטקסטים של גלי גרמה לפלוטניק להעמיק את הקשר הרגשי לשיר שהוא כותב ולהתחבר לעוצמת הכאב והאהבה שהוריה של גלי חשים כלפיה. השיר של גלי עזר לפלוטניק לסיים את כתיבת השיר שלו, והבית האחרון שלו מבטא את הרצון לשמר את זכרה של גלי על ידי קריאת שיר אחד שכתבה כל יום, כדי שהשירים לא ייגמרו. פלוטניק בחר להוציא את האלבום החדש תחת שמו המלא, רביד פלוטניק, ולא בשם הבמה "נצ'י נץ'". הוא חש שזה נעים ונכון יותר עבורו ומאפשר לו להשיל קליפה ולהשפיע על המוזיקה שלו בצורה כנה יותר. במהלך יצירת האלבום, השיר עבר שינויים רבים, עד שנוצרה גרסה סופית שהותאמה לשאר השירים באלבום החדש. ישי סוויסה, מוזיקאי ומפיק שעובד עם פלוטניק, מונה כמנהל האומנותי של האלבום "ועכשיו לחלק האומנותי". תפקידו היה לרכז את כל השירים שפלוטניק עבד עליהם ולסייע בעיצוב הסגנון האמנותי של האלבום. סוויסה ריכז את כל הביטים והמפיקים המעורבים באלבום כדי ליצור זרימה אחידה ומרקם אומנותי מגובש – ובכך נחשף לשיר לראשונה. מיקומי שיא
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
