|
מצודת כ"ח
מצודת כ"ח (שמה נֶהֱגֶה "מצודת כוח"; נקראת גם "מצודת ישע" ו"נבּי יושע", על שם חורבות הכפר הערבי הסמוך, נבי יושע) היא מצודת טגארט באזור הצפון כ-10 ק"מ דרומית לקריית שמונה קריית שמונה. המצודה נקראת על שם 28 הלוחמים שנהרגו בכיבושה במלחמת העצמאות. המצודה משמשת כיום כבסיס מג"ב, ולצידה אנדרטה וקבר אחים בו קבורים 19 מחללי הקרבות במקום. בראשית 2014 נפתח בסמיכות למצודה מוזיאון הרעות, המנציח את הקרבות ואת החללים שנפלו במקום. המצודה     בשנת 1937, במהלך המרד הערבי הגדול, הוחל בביצור גבול הארץ הצפוני, לצורך מניעת כניסת אנשי כנופיות ותגבורת מלבנון לארץ ישראל. במסגרת פעולות אלו נסלל כביש הצפון, נפרסה גדר הצפון בסמוך לכביש, הוקמו חמש מצודות טגארט לאורך הגדר והכביש, פרי תכנונו של המהנדס הבריטי המומחה ללוחמה בטרור, סיר צ'ארלס טגארט, ומספר עמדות פילבוקס בנקודות אסטרטגיות. חמש המצודות מצויות כיום באביבים, שומרה, יערה, מצפה מתת, ומצודת כ"ח שנקראה אז "נבי יושע", על שם הכפר הערבי הסמוך. על פי המסורת המוסלמית, קבר השייח' הנמצא עד היום במקום, הוא קברו של הנביא יושע, ויש המייחסים אותו ליהושע בן נון. גדר הצפון והמצודות נבנו בשיתוף פעולה בריטי עם היישוב היהודי בארץ, והמצודה בנבי יושע נבנתה על ידי סולל בונה. המצודה שכנה באזור ערבי, כ־3 ק"מ ממזרח לגבול הבינלאומי עם לבנון, וסביבה שכנו הכפרים הערביים נבי יושע, קדיס, מלכיה, ג'הליה ודישון, וכן המושב רמות נפתלי שהוקם ב-1945. המצודה בנבי יושע החליפה תחנת משטרה קודמת ששכנה במקום בצריף עץ. המצודה ניצבת במיקום אסטרטגי בקצה המזרחי בקעת קדש, על שפת מתלול הרי נפתלי, בגובה של כ-300 מטרים מעל עמק החולה. העלייה התלולה מהעמק חייבה את סלילת חלקו המזרחי של כביש הצפון בנתיב קשה, שנמצא בשליטת המצודה. מצפון למצודה עובר נחל קדש, המתחתר בקניון תלול, המקשה מאוד על הגישה למצודה מצפון. מעט ממערב למצודה עברה דרך עפר שחיברה בין המצודה ללבנון. גדר הצפון נפרסה מעט מצפון למצודה. המצודה צופה אל כל עמק החולה, ועל כביש 90 שהוביל ליישובי הצפון היהודים המבודדים באצבע הגליל, כמו כפר גלעדי, תל חי ומטולה. המצודה חלשה מבחינה צבאית על חלקו המזרחי של כביש הצפון, על כביש 90, על מרחב הרי נפתלי ואגם החולה, ועל ציר הגישה ללבנון. לאחר דעיכת המרד הערבי הגדול בשנת 1939 פחתה חשיבותה של המצודה. בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה גדר הצפון אף פורקה. כוחות בריטים, עם אנשי צרפת החופשית, ובסיוע של אנשי ההגנה, השתלטו על סוריה ולבנון, והתיל שבגדר נדרש למקומות אחרים. המצודות, ובהן מצודת נבי יושע, הפכו לתחנות משטרה, וניטרו הברחות וכניסת מעפילים מלבנון לארץ ישראל. במסגרת החשש מפלישה לארץ מלבנון תחת שלטון וישי ב־1941, הוקמו ממזרח וממערב למצודה שתי שורות מחסומים נגד רכב משוריין, וכן נבנו ארבעה בונקרים ועמדת פילבוקס אחת. באזור שסביב המצודה נחפרו תעלות קשר ועמדות הגנה. מבנה המצודההמצודה נבנתה מבטון, ובראשה צריח מתומן, שבצדדיו חרכי ירי צרים הפונים לכיוונים שונים. בארבעת קירות המצודה הוצבו תיבות השלכה לרימונים, שנועדו להגן על המצודה מפני תוקפים בשטח המת של חרכי הירי, בסמוך לקירות המצודה. דגם זה של מצודה הפך לאחר מכן לדגם סטנדרטי במצודות טגארט בגודל דומה ברחבי הארץ. במלחמת העצמאותלאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה החלה מתיחות ביטחונית באזור. שיירות יהודיות לרמות נפתלי ולמנרה הותקפו באזור המצודה, ומנגד נערכה פעולת תגמול כנגד תחבורה ערבית על ידי חוליית פלמ"ח בפיקודה של נתיבה בן יהודה[1]. היישובים היהודיים הפכו לנצורים חלקית, והגישה אליהם נעשתה בעיקר באופן רגלי. במקביל, החל ריכוז כוחות ערביים באזור ממערב למצודה. נעשו שלושה ניסיונות לכבוש את המצודה. בניסיון הראשון, בליל 15 באפריל 1948, מייד לאחר כניסת כוח ערבי למצודה, השתתפו פלוגה מן הגדוד השלישי של הפלמ"ח, וכוח מגדוד 11 (גדוד אלון) של חטיבת גולני, בפיקודו של ישראל ליאור. הכוח התוקף עלה לאזור המצודה בשעת חשיכה, באוטובוסים של אגד, בכביש הצפון הצר שעלה מעמק החולה למקום. בגלל הכביש הצר נתקע אחד האוטובוסים ונתגלה, ונפתחה אש לכיוונו. הכוח נסוג לאחר שאיבד ארבעה לוחמים וספג מספר פצועים. כעבור חמישה ימים, ב-20 באפריל, ביצע הגדוד השלישי ניסיון נוסף. הכוח התוקף התחלק לשלוש קבוצות. כוח קטן ביצע התקפת הסחה מדרום למצודה, הכוח העיקרי תקף מצפון, והשלישי סייע ברתק. עקב מספר משגים בתכנון, והתנגדות עזה, לא הצליחה פריצת קיר המצודה, והכוח התוקף נסוג תוך אבדות כבדות, כאשר רובן של גופות הלוחמים שנפלו נותרו במקום. על הנסיגה חיפה המקלען יזהר ערמוני, עד שנהרג. על פעולתו זו, זכה ערמוני לאות גיבור ישראל. מפקד הרתק, פילון פרידמן, נותר ליד המצודה עם שניים מלוחמיו הפצועים. הוא העבירם לנקיק סלע, וכשאזלה תחמושתו ירה בפצועים ובעצמו, כדי שלא ייפלו חיים בידי הפורעים הערבים שהלכו והתקרבו אליהם[2]. בהתקפה זו שכשלה נהרגו עשרים ושניים לוחמים (21 באותו היום, ועוד לוחם שמת מפצעיו ב-22 באפריל). גופות הלוחמים שנותרו במקום לאחר כישלון ניסיון הכיבוש השני נקברו בקבר אחים למרגלות המצודה. הגדוד השלישי כבש את המצודה בניסיון השלישי, במסגרת מבצע יפתח. על פלוגה ג' פיקד ראובן נצר, וההשתלטות על המצודה הסתיימה ללא נפגעים[3]. בליל 15 במאי 1948 התקרבו חבלנים אל המצודה, גילו כי הוקפה בגידור נוסף, והעריכו כי כוח האדם וחומרי הנפץ שברשותם לא יספיקו. בעקבות כך נדחתה ההתקפה ביום. ההתקפה התבצעה לבסוף בכוח רב בליל 16 במאי, אחרי שבמשך היום הופצצה המצודה מן האוויר. בבוקר 17 במאי הגיעו התוקפים אל המצודה, ומצאו אותה ריקה, לאחר שננטשה בידי מגיניה, שנסוגו ללבנון. אחרי שהתמקמו בבניין, פגע פגז תועה שנורה מלבנון באחד החדרים במקום, וגרם למותם של שני לוחמים נוספים. בשלושת הניסיונות לכיבוש המצודה נהרגו עשרים ושמונה חיילים, ועל כן המצודה קרויה על שמם (28 – כ"ח בגימטריה). רובם קבורים בקבר אחים למרגלות המצודה. לאחד מהחללים, דוד צ'רקסקי, מיוחס שיר שכתב חיים חפר, "דודו"[4]. השיר נכתב להצגה "הוא הלך בשדות", כשצ'רקסקי עוד היה בחיים וללא כוונה לשייך אליו את השיר. בראיון ל"על הצפון" בטאון המועצה האזורית הגליל העליון, מצוטט חיים חפר: "כתבתי אותו ב-1946 למחזה 'הוא הלך בשדות' על בסיס דמותו של אורי גיבור הספר". מיד לאחר נפילתו של צ'רקסקי, ולאור זהות השמות וחלק מהפרטים האישיים שבשיר, יוחס השיר לדמותו. המחבר שהכיר את צ'רקסקי, מסר למשפחה, לאחר נפילתו, עותק מהשיר כשהוא מוקדש לדמותו של דודו, כאמור, בדיעבד, שנה וחצי לאחר הכתיבה[5][6]. המצודה כיום והנצחת הקרבמבנה המצודה משמש כיום כבסיס של משמר הגבול, וצורתו מהווה את סמל החַיִל. המצודה עצמה סגורה לביקורים. מאחורי המבנה נקברו בקבר אחים החללים שנפלו בקרבות על המצודה, ונבנתה אנדרטה שתוכננה על ידי זוג האדריכלים ביטוש קומפורטי ואיקה קומפורטי-עובדיה. מסביב לאנדרטה ניטע גן, המנציח את 28 החללים שנפלו בכיבוש המצודה, וחלל נוסף שהיה אח של אחד הנופלים, ונפל בקרב אחר במהלך מלחמת העצמאות. תכנון האתר ובנייתו עברו גלגולים רבים, והבנייה הושלמה רק כעבור כעשר שנים מהקרב. המצודה נמצאת על מסלולו של שביל ישראל. במקום נקודת תצפית ממנה ניתן לצפות על נופיו של עמק החולה. שביל טיול רגלי ('שביל הפלמ"ח') נפרץ מאזור צומת כ"ח בעמק החולה אל המצודה, בנתיב הכללי של התקדמות הכוח העיקרי במהלך ההתקפה השנייה על המצודה. המצודה מופיעה על בול דואר שהוציא דואר ישראל בשנת 1951, לרגל יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל. הבול, בערך נקוב של 15 פרוטות, נושא את הכיתוב "מצודת ישע". שני שירים נקשרים לקרב על מצודת כ"ח. המוכר מהם הוא השיר "דודו" מאת חיים חפר ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. על שיר זה נכתב כבר לעיל וכן בערך דוד צ'רקסקי. שיר שני הוא "לא אשכח זאת רעי"[7]. השיר נכתב על ידי נתן אלתרמן בימי מלחמת העולם והתפרסם בספרו עיר היונה. השיר הולחן בתחילה על ידי רפי בן משה ואחר על ידי יאיר רוזנבלום אך לא זכה לתהודה ציבורית רבה. הקשר למצודת כ"ח ולקרב, נוצר כאשר בסרט שיצר הבמאי מנחם שובל, עבור הטלוויזיה החינוכית, ושמו כשם השיר, "לא אשכח זאת רעי", רואיין אמנון בן יהודה שנפצע אנושות בקרב, ושרד. בן יהודה הוא מוזיקאי חובב, הוא הלחין את השיר ולחנו שולב בסרט ואף בוצע בטקס חנוכת מוזיאון הרעות. כתוצאה מעבודות ההקמה, התגלה ב-2012 מתחת למצודה מאגר מים תת-קרקעי גדול שקיומו לא היה ידוע לפני כן[8]. ב-11 באפריל 2014 נפתח ליד המצודה מוזיאון הרעות מייסודו של יהודה דקל, המציג את סיפור מורשת הקרב לכיבושה, כחלק מפרויקט מורשת לאומית[9]. בשנת 2014 עלה ליוטיוב סרט קצר בשם "רעות תחת אש". הסרט מתחיל בסיקור פועלו של יהודה דקל, ומשם ממשיך לשחזור הכנות לקרב השני על המצודה ומהלך הקרב עצמו. בסרט בולטות דמויותיהם של פילון פרידמן, יזהר ערמוני ודוד "דודו" צ'רקסקי[10]. תמונות
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
