|
חיזויחיזוי או ניבוי הוא פעולה של הערכת ההסתברות שמאורע כלשהו יתרחש במסגרת זמן עתידית מסוימת[1]. החיזוי עשוי להתייחס לטווחי זמן שונים, מימים ספורים ועד שנים רבות. ככל שהחיזוי מנבא פרק זמן ארוך יותר ומאורע מורכב יותר אמינותו נמוכה יותר, משום שגדל מספר הגורמים המשפיעים עליו וההסתברות שאכן יתממש הולכת וקטנה. החיזוי הוא תהליך של הסקת מסקנות המתבצע על סמך עיבוד של המידע הקיים, על כן עיבודו ופירושו של כל גורם המעורב בשלבי איסוף המידע יכול להשפיע על דיוק הניבוי. בהתאם לכך, למידת אי-הוודאות יש קשר חיובי עם דיוק החיזוי[1]. היבטים שונים של חיזויהיבטים עצבייםמערכת העצבים היא רשת תקשורת עצבית מפותחת שבאמצעותה פועל הגוף כיחידה מבוקרת ומתואמת. מערכת העצבים מקבלת ממערכות החישה מידע על גירויים בסביבה החיצונית[2] והפנימית, ומשתמשת במידע זה על מנת לפקח על תהליכי ההתנהגות, המודעת והלא מודעת. כל מה שאנחנו יכולים לעשות מתאפשר הודות לפעילות האינטגרטיבית של התאים במערכת העצבים[3] אשר מכונים תאי עצב. בין היתר, מערכת העצבים מעורבת גם ביכולת החיזוי ולמוליך העצבי דופמין יש תפקיד מרכזי ביכולת זו. המוח שואף למזער את ההבדל בין הצפי שלו כלפי מצבים עתידיים, לבין ההתרחשויות האמתיות בעולם החיצוני והפנימי, כלומר – להקטין ככל הניתן את טעות החיזוי[4]. המוליכים העצביים הם השליחים הכימיים של המוח[5], שמאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות העברה סינפטית. תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של הגמול באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה[6]. קידוד דו כיווני מסוג זה יכול לשמש כאות לימודי אידיאלי עבור הפלסטיות של מערכת העצבים[6], משום שהוא מאפשר למערכת העצבים להתאים ולשפר את התפקוד שלה באמצעות המידע המופק מתוך ההתנסות עם הסביבה. היבטים התפתחותיים וחברתייםתאוריה של תודעה היא יכולת שמתפתחת אצל התינוק מרגע הלידה ועוזרת לו להגיב להתנהגות האדם שמולו ולנבא התנהגות הורית[7]. במהלך השנים הראשונות לחיים, התינוק קולט ומפנים בדרך תקשורתית עם ההורה את המשמעות של החשיבה של האחר, מכאן הוא יוכל להקיש על התנהגותו של הזולת[7]. יכולתו של הילד לחזות על סמך ניסיון קודם את הפעולות הבאות של הסביבה בונה בהדרגה את יכולת שימור האובייקט ומשחררת אותו מתלות באירועים מיידיים[7]. היבטים קוגניטיביים
בפסיכולוגיה, תהליכי חיזוי הם בבסיסם תהליכי חשיבה של המיינד (דעת) המתרחשים בכל רגע ורגע. לפני פעולות מוטוריות רבות יש צורך לנבא היכן מנח הגוף יימצא בעקבות הפעלת מערכת השרירים ואיך הסביבה תשתנה בעקבות התזוזה. פרשנותו של מידע הנקלט בחוש מצריכה הנחות אפריוריות (הנחות הניתנות מראש) על הקלט המגלמות בתוכן השערות על תוכנו, וקבלת החלטה מודעת לוקחת בחשבון לעיתים קרובות השלכות עתידיות של ההחלטה. מלבד זאת אנו גם מסוגלים לחזות אספקטים רגשיים על עצמנו לאורך זמן בתהליך הנקרא חיזוי רגשי. החיזוי, כמבוסס על תהליכים קוגניטיביים, עלול להיות מוטה בעקבות הטיות הקיימות בתהליכים אלו, הנקראות הטיות קוגניטיביות. לדוגמה, נבואה המגשימה את עצמה, שהיא מצב שבו חיזוי גורם להתנהגות של בעל הציפייה, הגוררת התנהגות תואמת מן הסביבה, דבר הגורם בסופו של דבר לאישוש הציפייה הראשונה והופך אותה למציאות. הטיית הצופה המשתתף היא הנטייה של אנשים לייחס את פעולותיהם לנסיבות חיצוניות, אך לייחס פעולות של אחרים לעולמם הפנימי, ובכך ליצור חיזוי שגוי לגבי אופיים של אנשים בסביבתו. מסגור הוא השפעה לא רציונלית של צורת הצגת הנתונים על ההערכה של האדם. השפעה זו עלולה לגרום לחיזוי שגוי של תופעות, בעקבות הצגה ממסגרת של המידע. חיזוי במדע
עם התפתחות המהפכה המדעית החלו להופיע תחזיות מדעיות בהתבסס על חוקי מדע ותאוריות מדעיות. כוח החיזוי של תאוריה הפך להיות אחד מסימני ההיכר הבולטים של השיטה המדעית. יכולת חיזוי, הוא כוחה של תאוריה מדעית, או חוק מדעי, ליצור תחזיות שניתנות לבדיקה. יכולת זו שונה מכוח ההסבר וכוח התיאור (כאשר תופעות שכבר ידועות מוסברות בדיעבד או מתוארות על ידי תיאוריה נתונה) בכך שהיא מאפשרת מבחן עתידי (פרוספקטיבי) של הבנות תאורטיות. החשיבות של חיזוי לתאוריה משולבת בדרך בה מבצעים ניסוי מדעי - עורך הניסוי מנסח תחילה את השאלה שהוא רוצה לענות עליה, ומה תהיה תוצאת הניסוי אם התאוריה נכונה. אם התחזית נכונה, הניסוי מאשש את התאוריה ויש לה יותר תמיכה בקרב יותר מדענים. אם תחזית התאוריה לא מתאימה לניסוי ייתכן לכך מספר סיבות - ביניהן ניסוי שבוצע לא נכון, כך שגורם נוסף השפיע על מערכת הניסוי, או בעיה בתאוריה עצמה, דבר שיכול לתיקונה או אף לפסילתה. החוזק של תאוריה ושל ניסוי הוא ביכולת של מעדנים אחרים לשחזר את אותו ניסוי. פעמים רבות הדבר מוביל בהמשך גם לפיתוחים טכנולוגיים המבוססים על התאוריה. כוח חיזוי של תאוריה יכול להמדד לא רק מול ניסויים אלה גם מול תצפיות חדשות שטרם בוצעו, ובכך לתת כוח חיזוי לגבי העבר. לדוגמה תצפיות אסטרונמיות אוששו תאוריות באסטרונמיה ובפיזיקה, וכך גם דגימות קרקע מהירח. תצפיות על מיני יצורים חיים שהתגלו לבני האדם אוששו תאוריות אבולוציוניות. אחד מתחומי החיזוי הראשונים היה חיזוי בתחום האסטרונומיה. עשרות אלפי שנים לפני השיטה המדעית אנשים מתרבויות עתיקות ניסו לדייק ככל האפשר במדידת מסלולי השמש והירח, הן מסיבות טקסיות והן מסיבות הנוגעות לקשר בין המחזור השמשי לבין עונות השנה, נדידת בעלי חיים וגידולים חקלאיים. חשיבות נודעה גם ליכולת חיזוי של ליקוי ירח וליקוי חמה. התאוריה של תלמי שלטה בכיפה במשך כ-1500 שנה בזכות היכולת שלה לתת ניבוי טוב למדי למסלולי הכוכבים, אולם היה הייתה מסורבלת. החל מ-1514 החלה המהפכה הקופרניקאית שהסבירה את מסלולי כוכבי הלכת, מסלול כדור הארץ ומסלול הירח באמצעות המודל ההליוצנטרי שהיה פשוט יותר. בתחילה יכולת הניבוי של תאוריה זו לא היה משופר. עם הזמן התאוריה זכתה לכמה הצלחות, בין היתר בזכות יכולת מדידה טובה יותר שהתפתחה בעקבות התחלת שימוש בטלסקופים. גלילאו חיזק את התמיכה בתאוריה על ידי כך שגילה את הירחים הגליליאניים, דבר שהדגים כי בניגוד למקובל לחשוב עד אז - היו ירחים נוספים שהקיפו כוכבי לכת אחרים. המדידות המדויקות של טיכו ברהה יחד עם הניתוח המתמטי של יוהנס קפלר שפיתח את חוקי קפלר הוביל לשיפר משמעותי ביכולת חיזוי מסלולי כוכבי הלכת והירחים. כאשר יכולת המדידה השתכללה יותר בעקבות פיתוח טלסקופים חזקים יותר, תאוריות נוספות החלו לספק ניבוים. מדידה של מהירות האור אפשרה לאסטרנומים לספק תחזית מדויקת יותר של מועד הופעתו של צדק. המהפכה הקופרניקאית, הניבה מהפכה נוספת והיא פיזיקה ניוטונית. בניגוד לתאוריה הקודמת לפיה כל חפץ שואף לעצור, ניוטון טען כי גוף נוטה לשמור על מהירות קבועה וכי האטה נובעת מחיכוך. בנוסף הוא סיפק נוסחות מדעיות שסיפקו תחזיות לתנועה של גופים רבים - החל מכוכבי לכת ועד כדורי תותח. משוואות אלה אפשרו למדענים רבים לבצע ניסויים רבים כדי לאושש את התאוריה במגוון גדול של מצבים, וכן להמשיך ולחקור תופעות במכניקה קלאסית. להתפתחות התאוריה היו השלכות רבות על פיתוח מכונות שונות וחישובי הנדסה שמבוססות עד היום בעיקר על התאוריה הניוטונית (כל עוד מהירות העצמים נמוכה וניתן להזניח השפעות של תורת היחסות). התפתחות יכולת ההסבר וביצוע ניסויים השתכללה במיוחד בשדה פיזיקה ונגעה לתחומי מחקר רבים בו. ניסויים תאוריות ותחזיות הובילו להתפתחויות רבות בתחומים כמו אופטיקה. בהמשך התברר כי חשמל ומגנטיות הם ביטוי של כוח מאוחד - אלקטרומגנטיות. דוגמה נוספת לכוח ניבוי היא התחזית של תורת היחסות הכללית של איינשטיין לפיה נתיב האור יתכופף בנוכחות שדה כבידה חזק. תחזית זו אומתה בניסוי על ידי משלחת לסוברל בברזיל ולאי פרינסיפה באוקיינוס האטלנטי כדי למדוד את מיקומי הכוכבים במהלך ליקוי החמה ב 29 במאי 1919, כאשר נראה היה שהתצפיות שערך האסטרופיזיקאי ארתור אדינגטון מאשרות את תחזיותיו של איינשטיין.[8] חיזוי הוא קל יותר במערכות פיזיקליות פשוטות המערבות מספר קטן של גופים כמו מסלול כוכב לכת בודד סביב השמש, או מספר קטן של גופים. כוח החיזוי הופך מרוכב יותר כאשר יש מספר גדול של גופים. בעיית שלושת הגופים והקושי לחזות את מסלולי כוכבי הלכת הובילה בהמשך לפיתוח מושגים כמו מושכים ודיון על נקודות שיווי משקל שהוביל לפיתוח תאוריות כאוס.  חיזוי מסוג זה הוא בעל הסתברות גבוה כאשר ידועים היטב התנאים והחוקים המשפיעים על אירוע מסוים, כגון ליקוי חמה או ליקוי ירח. חיזוי זה ודאי פחות כאשר הידע על אודות הפרטים המשפיעים על אירוע מסוים אינם ידועים בשלמותם, עקב בעיות מדידה, עקב מורכבות רבה של המערכת ועקב ריבוי חלקים קלה. לעיתים מדענים מוותרים על חיזוי מצב מדויק של תחום מסוים אבל בכל זאת מסוגלים לספק תחזית מדויקת בהקשר אחד. לדוגמה בתחום התרמודינמיקה, מדענים מבינים כיום כי חוםנובע משינוי במהירות הממוצעת של תנועת מולקלות. בעוד שבלתי אפשרי למדוד ולחזות את המיקרו מצבים של מאות מיליארדי מולוקלות בכוס תה חמה, מדענים בכל זאת יכולים לתת תחזית מדויקת למדי ביחס לכוס ולחזות כי חומה של הכוס ישתווה עם הזמן לטמפרטורת החדר. משוואות מדויקות יותר פותחו ביחס למדידת חום ולחץ של נוזלים וגזים כמו משוואת הגז האידיאלי. חוקי התרמודינמיקה אפשרו לחזות התנהגות של מנועים חדשים ולשכלל את יעילותם. ההסבר לכוח ההסבר של תרמודינמיקה נעוץ בכך שמבחינה סטטיסטית בחלק מהתופעות גורם אחד מבטל את חשיבות ההשפעה של גורם אחר. כך למרות שאנו לא יודעים את המהירות המדויקת של מהירות כל מולקולה, יכולת ההיסק על המהירות הממוצעת של מולקולות יכולה לתת תחזיות טובות למדי בהקשרים של אנרגיה חום וניצולת. דוגמה בולטת לקושי לתת חיזוי בסביבה כאוטית ומרובת משתנים היא תחזית מזג האוויר אף כי ידע זה מבוסס על חוקי פיזיקה בסיסיים שהתפתחו בהמשך למטאורולוגיה, יכולת החיזוי של מזג האוויר מוגבלת למספר ימים בודדים. חיזוי ברמת דיוק כזו מעבר ל-10 ימים הוא בגדר בלתי אפשרי. הסיבה היסודית לכך התגלתה על ידי אדוארד לורנץ מחלוצי תורת הכאוס. לורנץ גילה כי יש מערכות, או משוואות שעבורן יש תחומים שבהם שינויים קטנים בתנאים ההתחלתיים יכולים להביא לשינויים גדולים בסופו של דבר. לורנץ הגדיר את המונח כ"אפקט הפרפר". למרות מגבלות אלה, חיזוי מזג אוויר כיום חוסך מיליארדי דולרים עקב היכולת של רשויות ואנשים להתכונן מראש לאירועי מזג אוויר - במיוחד היכולת להתכונן מראש כנגד סופות. כמו כן חיזוי מזג אוויר חשוב לחקלאים, חברות ספנות וחברות תעופה שיכולים להיערך מראש ולהקטין סיכונים. במקרים אחרים אין כמעט ידע המאפשר חיזוי סביר. למשל, קשה לחזות את המועד של רעידות אדמה לטווח רחוק. עם זאת, בהתבסס על תאוריית טקטוניקת הלוחות מדענים יכולים לחזות מהם האזורים שהם בסיכון גבוה יותר להיפגע מרעידות אדמה כאלה (בקרבת קווי תפר של הלוחות). חיזוי קיים גם בתחום הביולוגיה. רוב מיני היצורים החיים אינם ידועים לאדם והם מתגלים בהדרגה למדענים. תורת האבולוציה חזתה נכונה קיום של מספר מינים שנראו הגיוניים לפי התאוריה. צ'ארלס דרווין השתמש בידע שלו על אבולוציה על ידי ברירה טבעית וחזה כי מכיוון שקיים צמח (Angraecum sesquipedale) עם שלוחה ארוכה בפרחיו, חייבת להתקיים גם חיה משלימה עם חדק באור30 ס"מ, שתשתמש בחדק כדי לאכול ותוך כדי כך תאביק אותו. עשרים שנה לאחר מותו, נמצאה צורה של עש נץ (Xanthopan morganii) שעשה זאת בדיוק.[9] חברות תרופות מנסות לחזות מראש השתנות של חיידקים או נגיפים כדי לתת להן מענה. נגיף השפעת לדוגמה משתנה עם הזמן למספר רב של מוטציות בעלות צורות שונות, דבר שמקשה על מערכת החיסון לפתח מולו עמידות. חברות תרופות צריכות לנסות לחזות מספר חודשים מראש אילו זנים של וירוס יהיו נפוצים בחורף הקרוב שכן תהליך הייצור של החיסון לוקח זמן. חיזוי התנהגות אנושית אינו מבוסס באופן ישיר על חוקי הפיזיקה, אלא על עקרונות מתחום מדעי החברה, כגון פסיכולוגיה – לחיזוי התנהגות של יחיד, או סוציולוגיה – לחיזוי התנהגות של קבוצה. חיזוי מסוג זה מתקיים בתחומים רבים, כמו הערכות לגבי התלקחות מלחמה במודיעין צבאי, שער מטבע ושוקי ניירות ערך בכלכלה, או שינויים בהרכב האוכלוסייה בדמוגרפיה. קושי נוסף על חיזוי של התנהגות אנושית מכונה "הביקורת של לוקאס" הוא ציין כי בני האדם בניגוד לאטומים, יכולים לקרוא את התחזית של תאוריה ובכך לגרום לפעול למימושה או להפרכתה - לדוגמה אם קיימת תחזית אמינה כי תהליך טבעי מסוים יגרום לייקור הזהב עוד שנה, סוחרים יקנו מוצרים פיננסים הקשורים לזהב ויגרמו לעליית מחירו כבר היום. קיימים מספר הבדלים בין מאפייני המדידה בתחומי דעת שונים. למשל, במדעים המדויקים מדידה היא מציאת גודלו של מאפיין ניתן לתצפית של עצם נתון, והבעת גודל זה ביחידות המידה המתאימות. לעריכת המדידה נעזרים לרוב במכשיר מדידה מתאים. במדעי החברה המושגים מדידה והערכה מתייחסים להתאמה של ערכים מספריים לתכונות או לגדלים על פי כללים. עם זאת, בכל התחומים, מטרת המדידה היא איסוף המידע הרלוונטי ברמת הדיוק והאמינות הגבוהות ביותר. ישנם מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על איכות המדידה והיכולת שלה להגשים מטרה זו. דיוק ונכונות המדידה מתייחסים למידת הקרבה של תוצאות המדידה לערך הממשי. טעויות מדידה יכולות גם לנבוע ממכשיר המדידה או משגיאות של המודד. החיזוי מחוץ לקונצנזוס המדעי
ישנם העוסקים בחיזוי אשר משלח ידם אינו עולה בקנה אחד עם השיטה המדעית. מן העוסקים בסוג זה נמנים נומרולוגים, קוראים בכף יד, העוסקים באסטרולוגיה, רפלקסולוגים וכדומה. מקצועות אלו אינם נסמכים על תצפית ובחינה סטטיסטית לתיקוף דבריהם, אלא על מסורות ואינטואיציה. מלבד מקצועות אלו אשר מוסכם בספרות המדעית כי אין להן תוקף, ישנן כמה אסכולות אשר מעמדן שנוי במחלוקת בקרב הקהילה המדעית. עתידנות לדוגמה היא דיסציפלינה אשר עוסקים בה אנשים בעלי השכלה אקדמית בחיזוי העתיד, אך מדענים רבים טוענים שמדובר בפסאודו-מדע[10]. כמו עתידנות, קיימות גם מספר אסכולות פסיכולוגיות אשר עיקר פיתוחן מבוסס על תצפיות ואינטרוספקציה כמו פסיכואנליזה, לוגותרפיה וכדומה. עם זאת, מבחנים פסיכולוגים אשר פותחו על פי שיטות אלו על מנת לנבא תכונות אישיות אינם מקובלים על חוקרים רבים. החיזוי בדת
דתות רבות מכירות בכוח הניבוי של אנשים מסוימים על בסיס אלמנטים המוכרים ומקובלים באותה דת. אנשים אלו מכונים "נביאים" ואופן פעולתם יכול להשתנות מדת לדת ובתת-קבוצות של דת מסוימת. בדתות ובפילוסופיות שונות, נבואה היא תופעה רוחנית שבה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, שבו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה, ידיעות עמוקות על המציאות, ולעיתים ידיעות על העבר, ההווה והעתיד. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
