ציון רוב השנים בערך זה הם על פי מניין השנים של בעל סדר עולם רבה, כלומר, שנים שלמות לאדם הראשון, אבל לפי מניין השנים הנהוג כיום – מניין השנים לבריאת העולם – יש להוסיף שנתיים על מניינו של בעל הסדר עולם ושנה אחת למניין הגמרא[1]. כמו כן, אין להשוות בין מניין השנים המובא כאן למניין השנים בספירה הנוצרית.
תולדות האנושות
פסוקי המקרא בספר בראשית מתארים באיזה גיל הוליד כל אחד מאנשי הדורות שבין אדם הראשון ליעקב את בנו[2], וכך מאפשרים למנות על פי שנות חייהם את שנות קיומה של האנושות. יעקב נולד על פי זה בשנה ה-2108. יעקב ירד למצרים בהיותו בן 130[3], ואם כן עולה שירידת יעקב ובניו למצרים הייתה אחרי שמלאו 2,238 שנים לבריאת אדם הראשון. בני ישראל היו במצרים 210 שנים[4], נמצא שיציאת מצרים הייתה בשנת 2448 לבריאת אדם הראשון. על הפסוק "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית, ט"ו, י"ג), מוסבר שהספירה של 400 השנים מתחילה מלידת יצחק (2048)[5]. בית המקדש הראשון נבנה 480 שנה לאחר יציאת מצרים[6]. בית ראשון עמד 410 שנה[7]. לאחר מכן יצאו ישראל לגלות בבל שנמשכה 70 שנה[8]. לאחר מכן נבנה בית המקדש השני שעמד 420 שנה[9].
נבוכדנצר החריב את בית המקדש הראשון בשנת 19 למלכותו[10], מלכותו התקיימה 45 שנה, אחריו מלך בנו אויל מרודך 22 שנה[11], אחריו מלך בלשאצר 3 שנים, אחריו מלך דריווש המדי שנה אחת, אחריו מלך כורש הפרסי 3 שנים (שאז התחילה מלכות פרס בכל העולם[12]), אחריו מלך אחשוורוש 14 שנה, אחריו מלך בנו (מאסתר המלכה[13]) דריווש הפרסי[14]. על פי נתונים אלו, נס פורים, שהתרחש בשנת 13 למלכות אחשוורוש, (ככתוב במגילת אסתר) היה לאחר שמלאו 3,405 שנים לבריאת אדם.
הדורות הראשונים
סכימה של עשרים ושנים הדורות הראשונים במקרא, כאשר נקודה צהובה מסמלת לידה, ונקודה כחולה מסמלת מוות
בפשר אריכות הימים המופלגת של ראשי הדורות הראשונים, כתב רבי סעדיה גאון: "כדי שירבו זרעם... כדי שיראה כל אחד מהם בנים ובני בנים בחייו"[15]. לעומת זאת, הרמב"ם כתב; "אני אומר שלא היה אותם החיים אלא אותו האיש האמור לבדו, אבל שאר האדם חיו החיים הטבעיים הרגילים, ותהיה הנדירות הזו באותו האדם, אם על ידי גורמים רבים במזונו והנהגתו, או על דרך הנס ונוהג לפי דרכו, ולא ייתכן לומר בו זולת זה"[16]. בדומה לכך כתב ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו; "מזונותיהם היו מוכשרים יותר לגרום לאריכות ימים... חוץ מזה זיכה אותם אלוהים בחיים ארוכים יותר על צדקתם ועל התועלת שבהמצאותיהם..."[17].
לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית התחילה תקופת המלכים בשנת ב'תתפ"א (879 לפנה"ס), ונמשכה 457 שנה עד חורבן בית המקדש הראשון בשנת ג'של"ח (422 לפנה"ס).
מפרשי התנ"ך וכותבי הדורות מציינים, שישנם מלכים שמספרי שנות מלכותם (המוזכרים בנ"ך) הם שנים "מקוטעות", כלומר, שישנן שנים שנמנו גם למלך הקודם וגם למלך הבא, כיוון שכל אחד מלך בחלק מאותה שנה. עקב כך, המפרשים נחלקו (בשינויים קלים) לגבי תאריכי שנות מלכותם.
ההשוואה בין הכרונולוגיה המסורתית לכרונולוגיה המדעית מעלה פער של כ-165 שנה. לפי סדר עולם רבה, בית המקדש השני עמד על תלו במשך 420 שנה. חורבן בית שני אירע בשנת 70 לספירת הנוצרים, ומכאן שהמקדש השני הוקם בסביבות 350 לפנה"ס. כיוון שגלות בבל נמשכה על פי הכרונולוגיה המסורתית 70 שנה בלבד, עולה כי חורבן בית ראשון אירע בשנת 420 לפנה"ס. ואולם, מלכות בבל, שהחריבה את בית המקדש הראשון על פי התיאור המקראי, נעלמה מן העולם קרוב למאה ועשרים שנה קודם לכן (הכיבוש הפרסי אירע בשנת 539 לפנה"ס). התיארוך המקובל בקרב היסטוריונים לחורבן הבית הראשון הוא 586 לפנה"ס. קיים אפוא פער של כ-166 שנה בין הכרונולוגיות השונות[21]. הבעיה תלויה במשך זמנה של האימפריה הפרסית, שלפי הכרונולוגיה המקובלת התקיימה למעלה ממאתיים שנה (539–331 לפנה"ס), ולפי סדר עולם – 52 שנה בלבד. המדרש מתארך את התקופה הפרסית באופן מינימליסטי, לפי מלכי פרס המוזכרים במקרא בלבד. כמו כן, בהתאם לברייתא המובאת בתלמוד הבבלי[22], מניח המדרש שכורש, דריווש וארתחשסתא הם שלושה שמות של מלך אחד.
ד"ר חיים חפץ חקר את אמינותם של המקורות ההיסטוריים הקלאסיים (היסטוריונים הלניסטיים ורומיים), שעליהם ביססו ההיסטוריונים המודרניים את הכרונולוגיה המדעית המקובלת. בשנת 1991 הוא פרסם את ממצאיו בכתב העת מגדים[23]. בניגוד לתפיסה המקובלת, טען חפץ כי הכרונולוגיה המסורתית היא הנכונה. חפץ לא התייחס במחקרו לשיטות תיארוך מדעיות נוספות כגון תיארוך פחמן 14 או תיארוכים אסטרונומיים כמו ליקוי החמה האשורי.
תקופות בתולדות עם ישראל
סדרי הזמנים מיציאת מצרים ועד חורבן הבית השני – לפי מדרש סדר עולם לעומת המחקר המקובל
^לפי מניין הסדר עולם והאמוראים, א' בתשרי שבו נברא האדם (לדעת ר' אליעזר שהעולם נברא בתשרי) הוא ראש השנה של שנה א' לבריאה, ואילו לפי המניין הנהוג כיום מונים את חמשת הימים שקדמו לבריאת אדם הראשון כשנה א' לבריאה (שנת תהו) וא' בתשרי הוא ראש השנה של שנה ב' לבריאה.
^יהושע בן נון הוא השופט הראשון (מדרש במדבר רבה פרשה יד אות ד. רש"י במסכת סוכה דף כז עמוד ב. וכן העתיק ר' דוד גנז בספרו צמח דוד, וכן בעל סדר הדורות). רבי אברהם זכות כתבו בספרו "ספר יוחסין" (מאמר ראשון, האלף השלישי, המאה השישית): "שפט יהושע כ"ח שנה"
