דנה ג. פלג

דנה ג. פלג

פסטיבי, ספטמבר 2012
לידה	7 באוגוסט 1969 (בת 55) קריית ביאליק, ישראל
כינוי	דנה גל, דנה ג.
מדינה	ישראל ישראל
עיסוק	סופרת, משוררת, מתרגמת, עיתונאית ועורכת
סוג כתב	כתיבתה העיתונאית והספרותית החלוצית בנושאים להט"ביים
קישורים חיצוניים
פייסבוק	דנה-ג-פלג-113002322096720
https://lp.vp4.me/csiw

דנה ג. פלג (נולדה ב-7 באוגוסט 1969) היא סופרת, משוררת, מתרגמת, עיתונאית ועורכת ישראלית-אמריקאית. פעילה למען נשים ולהט"ב. זוכת עיטור אנדרסן לשנת 2018 על תרגומה לספר "אנה ואיש הסנונית" מאת גבריאל סביט. במשך עשור כתבה את הטור הראשון בישראל שעסק בנשים לסביות וביסקסואליות. קובץ סיפוריה, "תאנים אהובתי" (שופרא, 2000) הוא אחד הספרים הראשונים בארץ שנכתבו בנושא זה.

דנה פייביש נולדה ב-7 באוגוסט 1969 בקריית ביאליק, וגדלה בקריית חיים. בגיל 18 שינתה את שם המשפחה לפלג. אימה, רינה (רנה), לבית נדלר (1939–2012) הייתה עובדת סוציאלית, ואביה, אליעזר (לזר) פייביש (1935–2017), היה מכונאי דוד קיטור. שניהם עלו מרומניה ונפגשו בארץ. נשואה למרים (מימי) היל ששינתה את שם משפחתה כשהשתיים נישאו בקליפורניה ב-2008. לשתיים בן אחד, בועז ויילד (ע"ש אוסקר ויילד).

למדה בתיכון עירוני מקיף קריית חיים. בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות ולימודיים כלליים ותואר שני בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית. בעלת תעודת הוראה באמנות. בזמן שהותה הראשונה בקליפורניה, 2004–2009, למדה כתיבה יצירתית ותסריטאות בקבריו קולג' וכן קורס בחניכת נשים ונערות עם דיאנה לם. בעלת תעודה בהוראת עברית ממכון מופ"ת. מתרגמת ספרותית מאז 1999.

בין השנים 1996–2006 הייתה בעלת טור קבוע במגזין את, הראשון שעסק בנשים לסביות ובי/פאנסקסואליות בארץ.

פרסמה את קובצי הספרים "תאנים, אהובתי" (שופרא, 2000) ו"אשתתי" (סיאל, 2015). הרומן הראשון שלה, "יד ענקות" ראה אור בשנת 2024 בהוצאת "קתרזיס".

בזמן שהותה הראשונה בקליפורניה, 2004–2009, למדה כתיבה יצירתית ותסריטאות בקבריו קולג' וכן קורס בחניכת נשים ונערות עם דיאנה לם. בעלת תעודה בהוראת עברית ממכון מופ"ת.

מאז 2015 מתגוררת בארצות הברית עם בת זוגה ובנן.

בגיל 16 החלה פלג לכתוב בעיתון הנוער חמצן (בעריכת שמואל שם-טוב) שפעל בשנים 1984–1986, ולאחר מכן ב"דעה אחרת", מגזין נוער עצמאי. במשך שנה, 1994–1995, כתבה בפי האתון, ביטאון אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית.

בסוף 1995 הציעה לעפרה מזרחי, עורכת מגזין הנשים את, לכתוב טור אישי לסבי. הטור החודשי הראשון, שהיה גם הטור הלסבי הראשון בעיתונות העברית, התפרסם בינואר 1996. הטור אמנם עסק בחוויותיה האישיות של פלג בקהילה הלסבית, בנושאים כמו מגדר, יחסים בין נשים, בוצ'ים ופמיות, אך כל הדמויות בטור, למעט דנה והוריה, היו בדויות. לאחר המעבר לתל אביב בשנת 1997, החלה לכתוב על אירועים מכוננים בחייה, כולל יציאה מהארון בפני משפחתה, הפגישה עם בת זוגה לעתיד, מימי, ומערכת היחסים איתה. היא המשיכה לכתוב את הטור גם לאחר שעברה עם בת זוגה לארצות הברית ב-2004 ותיארה בו גם את לידת בנה. בשנת 2006, לאחר עשר שנים, החליטה שלא להמשיך בכתיבת הטור.

בשנים 2003–2013 כתבה למגזין "חיים אחרים" ואף כיהנה בו כחברת מערכת זמן קצר. במקביל לכתיבתה באת, כתבה בהתנדבות במגזינים ועיתונים להט"בים שונים, הראשון בהם הזמן הוורוד (1997–2000), בו פרסמה טור בענייני ספרות ותרבות בנוסף לרשימות ביקורת וכתבות צבע. כתבה טור אישי במגזין פנדורה בהוצאת קל"ף (2002–2006), וכן במגזין הקווירי 'הקשת' (2003–2004), העיר בוורוד (2009–2010) ואתר האינטרנט הלהט"בי גו-גיי (2007–2011). פלג שידרה גם פינה בענייני ספרות בתוכנית 'גאים להציג' בתחנת הרדיו רדיוס בהגשת אלי שרון ומגישים נוספים. בשנים 2006–2009 כתבה את "גלויה מגן עדן" באתר גו-גיי, טור אישי קבוע על חייה בסנטה קרוז, שכלל בין השאר דיווח נרחב על המאבק לזכות הנישואין בקליפורניה ועל חתונתה עם בת זוגה ב-2008. בשנים 2011–2013 פרסמה גם כתבות וטורים באתרי העוקץ וערב רב.

פלג החלה לכתוב סיפורים קצרים כבר כנערה בעידודה של מורתה לספרות בתיכון קריית חיים, קרולינה אייגס. לאחר מכן התמקדה בלימודיה ובפעילויות אחרות, ורק בשנת 1995, לאחר יציאתה מהארון, החלה לכתוב שוב. הסיפורים שכתבה עד שנת 2000 אוגדו בספר "תאנים, אהובתי" בהוצאת שופרא, בעריכת אילן שיינפלד, והם היו בין הסיפורים הקצרים הראשונים בספרות העברית שתיארו את חייהן של נשים לסביות ובי/פאנסקסואליות (קדם לו "מזון מלכות" של נגה אשד). שם הספר מתייחס לשמות שני סיפורים בקובץ. הסיפורים, כמו הטורים באת, שאבו את השראתם מאירועים בחייה הפרטיים ומאירועים בקהילה הלהט"בית בישראל. כך, למשל, כ"ף סופית מספר על חברת הכנסת הראשונה שיצאה מהארון, והשראתו ממעורבותה של פלג בפוליטיקה הלהט"בית בתקופה. לחות, לעומתו, נכתב בתקופה בה עברה לתל אביב ועבדה כמדריכה בבית ביאליק. הספר התקבל בחום בקהילת הלהט"ב ומחוצה לה. כתב עליו טל איתן: "הפשטות של העלילה, המעברים מעלילה מהירה וקופצנית לסיפור איטי ומתמשך, תאוריה המפורטים והמעמיקים של תחושות, ריחות, צבעים ומקומות - כל אלה הופכים את הספר לתענוג של ממש, גם לאלה שנוטים להתרחק מספרות מגדר מסוג זה. באחד עשר סיפורים מצליחה פלג לתאר מערכות יחסים פשוטות ואמיתיות בין נשים, מבלי להכביד או לשעמם. מערכות יחסים של התאהבות, של התרחקות, של כאב, אבל יותר מהכל - מערכות יחסים גאות, מודעות לעצמן, חזקות ועוצמתיות - שאינן מרגישות צורך להתנצל או להתפוגג לתודעה הציבורית".

הסיפורים שכתבה לאחר שנת 2000 עסקו עדיין ברובם בחייהן של נשים לסביות ובי/פאנסקסואליות, אולם הפעם אלו הם חייהן של נשים בעלות זהות מגובשת יותר שמתמודדות עם זוגיות והורות והרגשות הנלווים אליהם. חלקם מתכתבים עם סיפורים מ"תאנים אהובתי", כמו שלום עכשיו או הביתה שמתייחס לסיפור דייט-רייפ. הסיפור סדר פסח עם פרלה שמהווה המשך לסדר פסח עם האריסון פורד התפרסם בגיליון 7 של כתב העת אורות שהוקדש לנושא הקברט ב-2015. רוב הסיפורים ראו אור בספר אשתתי שיצא במהדורה דיגיטלית בהוצאת סיאל ב-2015, ובמהדורת דפוס בספטמבר 2020. במרס 2020, בגיליון כתב העת "פטל" שהוקדש לנושא סוף העולם, התפרסם סיפורה מה שלא קרה שהתרחש בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה.

שירה קדושה שנכתב כמחווה לשיר של אלן גינזברג, התפרסם לראשונה בגיליון הזמן הוורוד ביולי 1998, ולאחר מכן באנתולוגיה "גאים להציג" בהוצאת שופרא, בשנת 2003, ובאנתולוגיה "את כל הרצון: מבחר שירה לסבית עברית עכשווית" בעריכת אורית נוימאיר פוטשניק, בהוצאת ה-21. גרסה מוערת של השיר, שמהווה תיאור של היסטוריה להט"בית ישראלית בשנות התשעים, התפרסמה אף היא בגרסה דיגיטלית בהוצאת "סיאל" בשנת 2013. שירים נוספים של פלג התפרסמו בכתב העת המקוון זוטא - קצר עת לספרות בעריכת לי עברון, ענת אבישר ורונן אלטמן-קידר, בכתב העת ליריקה (אתר שירה)^[1], ובפנזין "משתין.ה על חוקי המגדר" בגיליון שיצא לזכרה של המהפכנית דניאל דווג סיגאווי. שירה "קרצוף" התפרסם בגיליון צ"ב (אני איך אוכל לשכוח: השוואה בשירי הדורות הבאים") של כתב העת "משיב הרוח".

בשנת 2024 התפרסם הרומן הראשון שלה "יד ענקות"^[2], וקטע ראשון ממנו מהספר התפרסם בגיליון דצמבר 2023 של כתב העת מאזנים.^{[דרוש מקור][מפני ש...]} גיבורת הרומן היא ישראלית המתגוררת בקליפורניה, והוא עוסק בהגירה, משפחה, זהות מינית ודיכאון אחרי לידה.

פלג החלה לעסוק בתרגום ספרותי ואקדמי מאנגלית לעברית ומעברית לאנגלית בתקופת לימודיה בארצות הברית. בין השאר תרגמה לאנגלית קטעים מספריהם של יגאל סרנה (2013), מיה טבת דיין (אלף שנים לחכות) ועוזי זק (לא מכאן ולא מכאן) לצורכי שיווק, סיפורים ושירי ילדים מאת סיגל מגן ואירית וייסמן מינקוביץ, ושירים מאת נועה שקרג'י, מוריה דאום קפלן, אפרת קוזין, דנה אמיר, חגית זוהרה מנדרובסקי, רחל נפרסטק ועוד. תרגומיה לשירתן של רחל נפרסטק^[3][4][5], מוריה דאום קפלן^[6] וחגית זוהרה מנדרובסקי^[7] התפרסמו בכתבי העת "צמדים", Asymptote, ואחרים. הספר הראשון שתרגמה היה "הדייקית והדיבוק", מאת אלן גלפורד בהוצאת שופרא. בשנים 2000–2004 עבדה כמתרגמת עבור המגזינים כלכלה 2.0, קליק וגאדג'ט מבית אנשים ומחשבים והוצאות הספרים בבל וכנרת. כמו כן תרגמה את "להצטרף להתנגדות" מאת קרול גיליגן בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ו"אנה ואיש הסנונית" מאת גבריאל סביט ו"ארלו בעמק האש" מאת ג'ון אוגוסט בהוצאת דני ספרים.

כבעלת תואר שני בתולדות האמנות, תרגמה פלג קטלוגים רבים לתערוכות של אמנים עכשוויים, ביניהם אליהו אריק בוקובזה, לאו ריי, יגאל עוזרי. עבור תנועת אחותי - למען נשים בישראל תרגמה פלג, בין השאר, את הדו"ח Who Profits from Racism and Sexism in Civil Society (מי מרוויח מגזענות וסקסיזם בחברה האזרחית) ואת הקטלוג "נשים שוברות שתיקה" על אמניות מזרחיות בישראל. היא מתרגמת באופן קבוע את הדו"חות של מדד הביטחון לנשים בישראל, בהוצאת מרכז אישה לאישה בחיפה, וכן תרגמה לאנגלית עבודות אקדמיות בתחומים שונים.

פלג עוסקת גם בתרגום מחזות, ותרגמה מאנגלית לעברית את המחזות "Black Snow" ("שלג שחור") ו-"Almost Blue" ("כחול") מאת קית' רדין, "Cash on Delivery" ("הצ'ק בדרך") מאת ריי קוני, ו-"Betty's Summer Vacation" ("החופש של שירה") מאת כריסטופר דוראנג. כמו כן תרגמה לאנגלית את המחזה "אבשלום" של נעם מאירי.

פלג זכתה בעיטור אנדרסן לשנת 2018 על תרגום הספר "אנה ואיש הסנונית" מאת גבריאל סביט. את הבחירה בפלג נימקה הוועדה ב"איכותו הייחודית של הספר, שזכה ליוקרה בארצות הברית, ובשל הצלחתה של המתרגמת לשמור על רוחו המיוחדת של הספר"^[8].

זמן קצר לאחר יציאתה מהארון בדצמבר 1994, החלה פלג לכתוב על נושאים להט"ביים בפי האתון בשם הבדוי גל, והמשיכה לכתוב בשם זה, בטורים הראשונים שלה במגזין "את". בעקבות איום בתביעה, התבקשה פלג לכתוב בשמה המלא במגזין "את", אולם עדיין לא הייתה מוכנה לכך. עד שנת 2000 כתבה באת ובהזמן הוורוד בשם דנה ג. עם יציאתו לאור של ספרה הראשון, תאנים, אהובתי, הוסיפה את שם המשפחה 'פלג', אך הותירה את האות ג', כמחווה לשם שאפשר לה לכתוב על נושאים להט"בים, וכדי שקוראיה יקשרו בינה לדנה ג.

פלג מחזיקה בהשקפת עולם סוציאליסטית ופמיניסטית רדיקלית.

בשנות ה-80 הייתה חברה בנוער ר"צ. בין השנים 1995–1996, בתקופת לימודיה באוניברסיטה העברית, הייתה פעילה בתא של מרצ ובעשירון האחר, וכן הייתה חברה ב"קבוצת נשים ביסקסואליות ולסביות" בירושלים, שהקימה עידית קליין.

בשנת 1996 הצטרפה לקל"ף, פרסמה טור אישי במגזין פנדורה, וסייעה בהקמת הפורום הירושלמי, שפעל למען הקמת מרכז להט"בי בירושלים, לימים הבית הפתוח^[9].

ב-2008, בזמן שהותה בארצות הברית, פעלה פלג^{[דרושה הבהרה]} נגד "הצעה 8" (אנ'), שקראה לביטול נישואים חד-מיניים^{[דרוש מקור]}.

לאחר הרצח בברנוער נאמה פלג בעצרת הזיכרון שנערכה בכיכר רבין^[10]. בנאומה אמרה:

בי/פאנסקסואליות מכירה בכל קשת התשוקות, התאוות והאהבות האפשריות. היא מכירה בכך שיש יותר משני מגדרים ורואה בכל אדם עולם שלם, מעבר להגדרות שונות. הדבר היחיד שביסקסואליות לא מכירה בו הוא המושג 'אחר'. כולם שווים ... הדרך היחידה למניעת פשעי שנאה היא ביצירת חברה שוויונית אמיתית ללא 'אחרים' מדוכאים.

ב-2009 הצטרפה ל"פאנורמה" - ארגון בי פאנסקסואלי, פמיניסטי ושמאל-רדיקלי במטרה להיאבק בביפוביה, כתבה בפנזין שהוציא הארגון והייתה בין מארגנות ה"פסטיבי", הכנס הביסקסואלי הראשון בישראל ב-2012^[11].

• "תאנים, אהובתי", 2000. תל אביב: שופרא לספרות יפה.
• "קדושה", 2013. סיאל הוצאה לאור
• "אשתתי", 2020. סיאל הוצאה לאור.
• "יד ענקות", 2024, הוצאת קתרזיס^[12].

• "קדושה". 2003. בתוך "גאים להציג", תל אביב: שופרא לספרות יפה. השיר הופיע בגרסה עדכנית גם ב"את כל הרצון: מבחר שירה לסבית עברית עכשווית", הוצאת ה-21, 2022
• "וההפך", זוטא– קצר עת לספרות קצבית 67, יולי 2010
• "לוכד החלומות הרעים", זוטא 81, אוקטובר 2010
• "קטע מרומן בכתובים", זוטא 115, יולי 2011
• "ליטרלית" / "Literally", בתוך: צמדים, גיליון 2, אפריל 2019, עמ' 4
• "שפם ותכריכים", ליריקה, 20 במרץ 2019
• "A Short Summary of my Citizenship Interview." Porter Gulch Review 2020, p. 28
• "הו מיכאל", משתינ.ה על חוקי המגדר # 2: קינה קווירית, לזכר המהפכנית דניאל דוג סיגאווי.
• "קרצוף", משיב הרוח, גיליון צ"ב, חורף תשפ"ד, ע.92.
• "יד ענקות (מתוך רומן בכתובים)", מאזנים, גיליון מס'5, כסלו תשפ"ד, דצמבר 2023, עע. 77-81.

• ביל אנדרטון, 2003. מדיטציה: תרגילים והשראה לחיים טובים. אור יהודה: כנרת
• וולטר בראודר וסו אלין בראודר, 2004. 101 דברים שאבא טוב יודע. תל אביב: בבל
• אלן גלפורד, 2001. הדייקית והדיבוק. תל אביב: שופרא לספרות יפה
• טארה פרייזר, 2004. יוגה: תרגילים והשראה לבריאות טובה. אור יהודה: כנרת
• פול רולנד, 2003. החיים בעידן החדש: מדריך לעקרונות, שיטות ואמונות. אור יהודה: כנרת
• אסיה איסטושינה ואיריס זמיר. 2015. ביטחון של נשים לסביות, ביסקסואליות, טרנסג'נדריות וקוויריות במרחב הציבורי. מדד הביטחון של נשים. אישה לאישה - מרכז פמיניסטי חיפה
• קרול גיליגן, 2016. צבי טריגר (עורך). להצטרף להתנגדות. הקיבוץ המאוחד, ספרית הפועלים
• גבריאל סביט, 2017. אנה ואיש הסנונית. דני ספרים
• ג'ון אוגוסט, 2018. ארלו פינץ' בעמק האש. דני ספרים
• Moria Daum Kaplan, Minute Motions of the Ground: Mommy
• Rachel Naparstek, Cholent for Shabbat, (p. 4)
• Rachel Naparstek, My Mother had Red Cheeks (p. 3)
• Rachel Naparstek, Third Conditional Sentence (p.3)
• Hagit Zohara Mendrowski, Translation Tuesday: Chemistry Lesson

פלג, דנה ג. ושלום צבר (עורכים). 1995. אורות וצללים: חיי היהודים ברוסיה בעבודותיהם של שרה שור ומיכאל אקסלרוד. ירושלים: יד ושם.

מדיה וקבצים בנושא דנה ג. פלג בוויקישיתוף

• דנה ג. פלג, ברשת החברתית פייסבוק
• דף הנחיתה של דנה ג. פלג
• הבלוג של דנה ג. פלג
• מאמריה של פלג באתר "העוקץ"
• הטור האישי של דנה ג. פלג, באתר גו גיי
• שיריה של דנה ג. פלג ב-זוטא - קצר עת לספרות קצבית: "וההפך", "לוכד החלומות הרעים", ""* (קטע מרומן בכתובים)"
• דנה ג. פלג, הרגע בו ידעתי שאני קדושה, גו גיי, 13 ביוני 2014
• הסיפור "מה שלא קרה" בכתב העת "פטל", מרס 2020, ו-הסכת (דקה 11:34) התוכנית "מה שכרוך" הכולל ראיון והקראת פתיחת הסיפור 22 במרץ 2020.