ג'יימס נייסמית'
ג'יימס נייסמית' (באנגלית: James Naismith; 6 בנובמבר 1861 – 28 בנובמבר 1939) היה רופא, תאולוג, מורה וממציא קנדי, שנודע בעיקר בזכות המצאת משחק הכדורסל בשנת 1891. על שמו קרוי היכל התהילה של הכדורסל. נייסמית' נולד במדינת אונטריו שבקנדה, בנם הבכור של מהגרים סקוטיים אשר הגרו לקנדה בשנת 1851 ועבדו בתעשיית הכרייה. בשנת 1888 קיבל תואר ראשון בחינוך גופני באוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול, ולימד זאת שם. בשנת 1891 המציא את משחק הכדורסל, לאחר שעבר לספרינגפילד שבמדינת מסצ'וסטס. בשנת 1898 קיבל תואר דוקטור לרפואה. בשנת 1939 קיבל תואר דוקטור לתאולוגיה מהמכללה במונטריאול. נייסמית' זכה לכבוד רב בקנדה, ארץ הולדתו, ובמדינות רבות נוספות. ב-17 בפברואר 1968 נפתח בספרינגפילד (מסצ'וסטס) היכל התהילה של הכדורסל על שם ג'יימס נייסמית'. בנוסף נכנס נייסמית' להיכל התהילה של אוניברסיטת מקגיל בשנת 1996. המצאת משחק הכדורסלבשנת 1891 כאשר לימד ד"ר נייסמית' במכללה לעובדים נוצרים בספרינגפילד, מסצ'וסטס, נתבקש לחשוב על משחק ספורטיבי אשר לא דורש מקום רב, לא מסובך מדי ולא פחות חשוב שיהיה ניתן לשחקו באולם סגור. כל זאת כדי ששחקני המכללה בפוטבול ובבייסבול יוכלו לשמור על כושרם בפגרה שבין סיום ליגת הפוטבול לבין פתיחת ליגת הבייסבול, פגרה אשר נמשכה לאורך עונת החורף. ב-21 בדצמבר 1891 בהשפעת משחק קנדי בשם "ברווז על סלע" אשר שיחק בילדותו, יזם נייסמית' משחק ספורטיבי באולם הספורט של המכללה. לצורך כך הוא הרכיב על הקירות משני צידי האולם שני סלי אפרסקים, איגד שתי קבוצות בעלות תשעה שחקנים כל אחת, הוסיף כדור משחק פשוט והסביר לקבוצות את המטרה - לגרום לכדור להיכנס אל תוך סל האפרסקים של הקבוצה היריבה. בכך הפך האירוע למשחק הכדורסל הראשון אי פעם. המשתתפים באותו משחק מוכרים כ"קבוצה הראשונה". ב-15 בינואר 1892 פרסם נייסמית' את החוקה הרשמית של המשחק אותו המציא - משחק הכדורסל. בחוקים המקוריים לא הופיעה הפעולה "כדרור" ושחקני הקבוצות הורשו להעביר את הכדור לאורך המגרש באמצעות מסירות משחקן אחד לשחקן אחר בלבד. לאחר כל "סל" הועבר הכדור אל אמצע המגרש והתבצעה זריקת ביניים בה נזרק הכדור מעלה בין שני שחקנים כאשר מטרת כל אחד מהם להיות הראשון שיהדוף אותו אל עבר קבוצתו שלו. משתפסה קבוצה אחת את הכדור שבה והתאחדה לעבר המטרה המקורית של המשחק והיא להצליח לקלוע לסלה של הקבוצה היריבה וחוזר חלילה. שחקני הקבוצות נהגו למרוח על כפות ידיהם אבק פחם כדי לשפר את האחיזה שלהם על גבי הכדור, אף על פי שלא היה מדובר בחוק רשמי המשיך המנהג להתקיים עד שנות ה-30 המאוחרות של המאה ה-20. חוק מעניין נוסף שנכלל בחוקה המקורית היה בנוגע לכדור שיצא מגבולות המגרש, השחקן הראשון אשר החזיר את הכדור אל תחומי המגרש הוא זה שקיבל את הזכות להמשיך ולשחק בו. משחק הכדורסל הפך במהרה לספורט גברים פופולרי ברחבי ארצות הברית וקנדה והתפשט גם לארצות אחרות לאורך הגלובוס. בנוסף גברו המאמצים להקים גם ליגת נשים. נייסמית' התרשם עמוקות מיכולתן של הנשים להבין בפשטות ובמהירות את חוקי המשחק, הוא ציין לטובה את אופיין הטבעי של הנשים בעבודת צוות, תכונה הכרחית וחשובה לכל שחקן כדורסל באשר הוא. נייסמית' בחן כמה נשים אשר שיחקו ביניהן כדורסל במכללה ונעזר בהן כדי לקדם את כדורסל הנשים בניו אינגלנד. נייסמית' החליט לערוך שינוי בחוקים המקוריים ולהתאימם למשחקן של הנשים. כדורסל הגברים שוחק לראשונה במשחקים האולימפיים בברלין בשנת 1936. נייסמית' היה זה אשר העניק את שלוש המדליות למנצחות: ארצות הברית זכתה במדליית הזהב, קנדה במדליית הכסף ומקסיקו במדליית הארד. כדורסל הנשים זכה להיכנס רשמית לאולימפיאדה בשנת 1976 במשחקים האולימפיים במונטריאול. 13 חוקי הכדורסל המקוריים (כפי שנכתבו על ידי ג'יימס נייסמית')
נייסמית' כמאמןבשנת 1898 עבר נייסמית' לאוניברסיטת קנזס, שם, בהמשך ללימודיו, קיבל את התואר פרופסור והפך למאמן הכדורסל הראשון. אוניברסיטת קנזס שקדה ופיתחה את מה שעתיד להפוך לאחת ממכללות הכדורסל הידועות באומה כולה. נייסמית' הוא המאמן היחיד מקנזס אשר הפסיד במשחק האליפות בתקופת כהונתו. אך למרות זאת הפך לאחד המאמנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורסל. נייסמית' אימן את מי שעתיד להיות יורשו באוניברסיטת קנזס פורסט "פוג" אלן. בשנות ה-30 המאוחרות של המאה ה-20 הוקמה התאחדות המכללות הבינלאומית לכדורסל, לנייסמית' היה חלק חשוב ומכריע בהקמה של אותה התאחדות אשר הפכה לימים להתאחדות המכללות הבינלאומית לאתלטיקה (NAIA). באוגוסט 1936 במהלך המשחקים האולימפיים בברלין, נקרא נייסמית' לקבל את התואר נשיא הכבוד של התאחדות הכדורסל הבינלאומית. חייו האישייםבשנת 1894 נשא נייסמית' לאישה את מאודה שרמן ונולדו להם חמישה ילדים. הוא קיבל באופן רשמי אזרחות אמריקנית ב-4 במאי 1925. לאחר מותה של אשתו בשנת 1937, הוא התחתן שוב בשנת 1939 עם פלורנס קינקייד. פחות משישה חודשים לאחר מכן הוא נפטר בלורנס, קנזס, כתוצאה מדימום במוח, והוא בן 78. קישורים חיצוניים
|