|
אריה קרישק
אריה קְרישֶק (נולד ב-29 בספטמבר 1952) הוא סופר, מחזאי, תסריטאי ועורך ישראלי. שימש כעורך ראשי של "הוצאת כתר". ביוגרפיהמשפחת קרישק הייתה משפחה של סוחרים ומשכילים מהעיר לודז' שבפולין, רובה הושמדה על ידי הנאצים. אחד מדודניו של קרישק הוא הבמאי היהודי-אמריקאי יהודה (ז'אן) ליימן, מי שביים את אחד מהסרטים הארוכים והראשונים בארץ, ב-1935, "לחיים חדשים", שזכה להצלחה עולמית, ובו גם הושר לראשונה "שיר העמק" הנודע של אלתרמן וסמבורסקי. אריה קרישק גדל והתחנך בחולון ובתל אביב. הוא בוגר המחזור הראשון לדרמה של סמינר הקיבוצים, במגמת בימוי. עוד טרם גיוסו לצה"ל השתתף בתפקידים קטנים בכמה סרטים, כגון "6:42" של דוד פרלוב, וכתב הפיק וביים סדרת סרטוני וידאו – "הנושא: אלימות", עבור המחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' שלמה גיורא שוהם. היה שותף לכתיבתם והפקתם של סרטים קצרים שזכו בפרסים, "צחוק במלבנים לבנים" ו"עוד משהו" (במאי- יעוד לבנון, בהשתתפות - מיכה לבינסון). קרישק הוא מחברם של למעלה מעשרים ספרים, אחדים מהם רבי-מכר, בהם: "עושה שלום", "קבורה בירושלים", "בקו ישר", "קפצונים",(אחד מספרי הנוער הראשונים שעסקו במיניות) "אין נפגעים לכוחותינו", "האיש שבקיר" (על רקע פרשת התאבדותו של שר השיכון אברהם עופר), "האור של אוגירה", "הנאמן", "אזרח העיר", "הקיץ בו חזרנו", "נכתב בחול - סיפורה של חולון" ועוד. כמו כן חקר והוציא לאור ספרים נוספים אודות קורות ערים, כמה ביוגרפיות ועוד. ספריו "עושה שלום" ו-"קבורה בירושלים" נבחרו להיכל התהילה של ספרות הריגול הישראלי, באתר "יקום תרבות". קרישק היה משתתף קבוע ובעל טור בעיתונים רבים ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "על המשמר" ועוד). תקופה מסוימת הפעיל אתר, במסגרת חיל האוויר הישראלי, בשם "צו קריאה", בו סקר וביקר ספרים. כמה מסיפוריו הקצרים תורגמו לשפות זרות ושודרו ברדיו, בהם "עשן" (בביצוע משה בקר) אחד הסיפורים הראשונים שחשפו את נושא אש כוחותינו, ו"האיסוף" (בביצוע מישה אשרוב), החושף את עולמם של אוספי חללים וחלקי גופות. ספריו "בקו ישר" (עם מרדכי ציפורי) והנובלה "אין נפגעים לכוחותינו" עוסקים במלחמת לבנון הראשונה. בסוף שנות השבעים וראשית השמונים ראיין קרישק (עבור "ידיעות", "מוניטין" ו-"מעריב") שורה של סופרים בינלאומיים, ביניהם -גרהם גרין, זיגפריד לנץ, שרה דייוידסון, מייקל בלאנקפורט, חיים זלדיס, הרברט לוטמאן ועוד. בשנת 1977 היה קרישק מחבר התסריט ומפיק-שותף לסרט "קשר הדבש", מותחן פוליטי שחזה את עליית המחתרת היהודית והטרור יהודי בישראל, בבימויו של יעוד לבנון[1]. הסרט זכה במקום ראשון בתחרות הסרט הקצר[2], וייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים של סידני ב-1978[3]. כשרון החיזוי של קרישק מצא ביטוי בשני ספרי הריגול שלו - "עושה שלום" בו חזה, שנה לפני ההתרחשות, את רציחתו של סאדאת ; וב-"קבורה בירושלים" בה חזה את פרוץ האינתיפאדה הראשונה[4]. כמו כן חיבר עוד כמה תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. תקופה קצרה, בראשית שנות השמונים, היה יועץ תסריטים ומפיק באולפני הרצליה, בזמן ניהלו של איציק קול. הוא היה שותף לכתיבת התסריט לסרטו של ריקי שלח "גופה בחולות", המתבסס על פרשת חיסול היסטורית בלח"י ובמרכזה – ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. הוא שימש כיועץ מיוחד בכמה הפקות, וכתב לרדיו. מחזה הרדיו שלו "שריון של צב", סיפורם של ידידים הנלחמים זה בזה ובאחרים, שודר פעמים רבות בהשתתפותם של עזרא דגן ודב רייזר (בימוי: נסים קמחי). בשנת 1980 עמד בראש ההוצאה לאור של "מיל"ת" (מועדון ישראלי לתרבות) מיסודם של "ברטלסמן", "כלל" ו"ידיעות אחרונות" – ניסיון ייחודי להקים רשת מועדוני ספר ותרבות בישראל[5]. חרף ההשקעה העצומה ומאמציה, סגרה מיל"ת את שעריה מקץ כשבע שנים. הוא אף שימש כיועץ לכמה הוצאות ספרים. ב-1992 חבר קרישק למוזיקאי והבמאי אלכס כגן להקמת 'האופרה הקאמרית הישראלית' והפיק עמו את "השושנה הלבנה", (על תנועת ההתנגדות להיטלר בתקופת המשטר הנאצי) בשיתוף התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הייתה זו הפקתה הראשונה והאחרונה של האופרה הקאמרית הישראלית. קרישק נמנה עם הנאשמים בפרשת נמרודי[6]. הוא נמצא אשם בקשירת קשר, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט וקבלת דבר במרמה, ונגזר עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ש"ח[7]. הוא ערער על עונשו[8], אך ערעורו נדחה. גם המדינה ערערה על קולת העונש, וגם ערעורה נדחה[9]. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הורה על מחיקת רישומו הפלילי של קרישק, במסגרת חגיגות ה-70 למדינה. במאי 2014, עם הינתן פסק הדין במשפטו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, פרסם קרישק מאמר – "יש שופט בתל אביב" (בעיתון "מקור ראשון" ובאתר חדשות מחלקה 1) שעורר הדים רבים, ובו שיבח את השופט דוד רוזן (שהרשיע את קרישק בפרשת נמרודי) והכה על חטא על השתתפותו בפרשת נמרודי ג'[10]. בין השנים 2013 -2016 פרסם סדרת מאמרים ב"הארץ". במקביל, פרסם מאמרים גם ב"מקור ראשון" ובאתר "מידה" הימני. בשנת 2003 ביקש צו נגד שיווק ספרו האוטוביוגרפי של יעקב נמרודי, בטענה שהיה שותף בכתיבתו אך לא קיבל קרדיט[11]. נמרודי מצידו טען שלא היה שותף לכתיבת הספר[12]. בהסדר הפשרה הצהיר קרישק כי הוא מוותר באופן מלא מוחלט וסופי על כל טענה או תביעה בכל הנוגע לספר[13]. בשנת 2004 שמו של קרישק נזכר בפסק-דינה של הח"כית וסגנית השר נעמי בלומנטל, בתיק מתן השוחד, כמי שניסה לסייע בחשיפת מה שנתפס אז כסחטנותו של נהגה האישי, שהפך עד התביעה המרכזי נגדה[14]. בלומנטל הורשעה ונאלצה לפרוש מהחיים הפוליטיים. בשנת 2006 היה קרישק יזם ושותף לניסיון לספר את גרסתו של אלחנן טננבוים. נחתם הסכם עם חברת yes וצולמו שעות ריאיון רבות בדירת המסתור של טננבוים, אך בשל התערבות "המוסד" ההפקה לא יצאה אל הפועל. קרישק מופיע כדמות ראשית באחד מסיפוריו של אדם ברוך, "סמל הדת איבד את הכיוון", בקובץ "הוא היה גיבור" (הוצאת הקיבוץ המאוחד); הוא אף מוזכר, פעמים אחדות, ברומן האוטוביוגרפי של יעוד לבנון -"ראש גדול, לב רחב" (הוצאת ביתן). בכתיבתו עסק גם ב"עסק הביש", ברמטכ"ל חיים בר-לב (בר-לב העניק לקרישק סדרה של ראיונות עומק ביוגרפיים) ובפרשת "איראנגייט". באוגוסט 2008, עם מותו של ראש אמ"ן לשעבר, בנימין גיבלי (מי שכונה "הקצין הבכיר" בהתייחסות לעסק הביש), פורסם כי קרישק כתב עבור גיבלי את גרסתו לפרשה, אולם הספר נגנז[15]. בדצמבר 2022 פרסם "ידיעות אחרונות" בהרחבה רבה קטעים נבחרים מהביוגרפיה הגנוזה של גיבלי. בראיון חזר קרישק לצטט את גיבלי כי משה דיין היה ה'אדריכל' הראשי של "העסק הביש". בעקבות הפרסום הרחב חודשו המאמצים להוציא לאור את הביוגרפיה הגנוזה.[16] קרישק היה בין הבודדים בקרב סופרים ואנשי-רוח שנחלצו להגן על דן בן אמוץ המנוח, לאחר פרסום הביוגרפיה השערורייתית של אמנון דנקנר, והמשיך לעשות כן לאורך שנים[17]. בשנת 2014 השתתף קרישק בתוכנית 'עובדה' -"המזוודות של רונאל פישר", סרטה של נסלי ברדה, אחד המשדרים היותר נצפים בתולדות תוכנית היוקרה. הוא תרגם מאנגלית את "יום הארבה" מאת נתנאל וסט ואת "מלאכת לילה" מאת אירווין שו. נמנה עם קבוצת הסופרים הישראלים שחיברו בשם עט את עלילותיו של "פטריק קים". ב-2009 ראה אור ספרו "הסוס שלא נגמר" (חייו ועלילותיו של יחיאל מילנר), רומן תיעודי על רקע שואת יהודי רומניה. "עולמו המופלא של גבי אשכר" - ביוגרפיה על חייו ומותו בטרם עת של ד"ר גבריאל אשכר הופיעה ב-2010 (בספר נכלל פרק מיוחד על אסון המסוקים בשאר-ישוב. אשכר היה גיסו של אחד הטייסים). בראשית 2012 הופיע "קח גפרור בוער", רומן 'אפל' המתאר תסריט קודר ואימתני של מרי אזרחי בישראל. קרישק היה אחד המשתתפים הבולטים, כביוגראף הרשמי של בנימין גבלי, בתוכנית "הקשר הישראלי" של בן כספית. בסתיו 2014 עלה מחזה היחיד שלו "נפילה בשידור חי", בכיכובו של אלכס אנסקי ובבימוי אלכס כגן, על ימי הרדיו האחרונים של שדרן בכיר (הצגה זו הייתה אחת היצירות הדרמטיות הבודדות שהתייחסו למחאה החברתית, עם דגש מיוחד על סיפורו של משה סילמן, שהצית עצמו למוות)[18]. ההצגה זכתה לביקורות חיוביות והוצגה בכל רחבי הארץ, כאשר אנסקי אף מופיע בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז ובניו יורק. בשנת 2017 פרסם (באתר בכיוון הרוח) את "הלילה שלי עם ג'וזפין", סיפור אוטוביוגרפי חושפני על אפיזודה שהייתה לו עם הדיווה המיתולוגית ג'וזפין בייקר[19]. בשנת 2019 ראה אור המחזה שלו, "אויב זמני", דרמה על היפוך תפקידים (רודף ונרדף) בישראל ופלסטין של העתיד הלא-נודע. בקייץ 2022 הופיע המחזה שלו "חבר נופל" (הוצאת טפר) סיפורה ההפכפך של ידידות. בסוף קיץ 2022 הגיש קרישק, באמצעות עורך-דינו לירון פרמינגר (מומחה בתחום) תביעה בגין פגיעה בזכויות-היוצר שלו, נגד הוצאת כנרת-זמורה, על ש'נטלו' את שם אחד מספריו -"שומר אמונים" ובחרו לתתו ככותר ספרו האחרון של ג'ון לה-קארה המנוח בהוצאתם (במקור -silverview). בית המשפט יידרש לקבוע בסוגיה העקרונית- באם כותר(שם של יצירה) הוא חלק בלתי נפרד ממנה ואם ניתן להשאילו ליצירות אחרות. ביוני 2023 הגיעו שני הצדדים להסכם פשרה - ההוצאה תוציא מכתב התנצלות לקרישק (יש גם חלק חסוי) והתביעה תמחק. אף שהדברים לא הגיעו כדי משפט ,יש בקביעת הפשרה משום התוויית כיוון לגבי צדקת טענתו של קרישק ומעמדם של כותרי ספרים. בראשית שנת 2024, לאחר טבח שבעה באוקטובר, פרסם קרישק שני שירים פוליטיים חריפים - "חוטף עזה".[20] ו-"לאן נעלמו האחראים כולם?". ביוני 2024, עם היוודע נפילתו של רפ"ק ארנון זמורה במבצע לשחרור חטופי עזה, פרסם קרישק את "המנון לארנון" (חדשות מחלקה ראשונה) כהצדעה לזכרו של הגיבור שנפל. באוגוסט 2024 חשף העיתונאי גיא פלג את מסמך ראש השב"כ רונן בר אל ראש הממשלה נתניהו ובו אזהרה חמורה ביותר על התחזקות הימין הקיצוני והפיכתו לסכנה ברורה ומיידית על הדמוקרטיה הישראלית - תמונת-מראה לסרטם של יעוד לבנון וקרישק "קשר הדבש" (1977) החוזה במדויק תופעה זו.. "קשר הדבש" לא הותר להצגה ציבורית עד היום,אף שהוכרה 'נבואתו' המצמררת. בספטמבר 2024, על רקע העימותים והדיונים אודות ציר פילדלפי, פרסם קרישק (באתר "בכיוון הרוח") את "ציר נתניהו", אחת ההתקפות החריפות על ראש הממשלה ויחסו לסוגיית החטופים. באוקטובר 2024 השתתף בסדרה "המו"לים" של ערוץ 11, (יצירתם של עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי) העוסקת במאבקים בעולם העיתונות הישראלית. בנובמבר 2024 פורסם "אמא של חטוף" (המוקדש לעינב צנגאוקר) המבטא את זעקת האימהות על יקיריהן שנחטפו ומוחזקים בעזה. מכלול יצירותיו של קרישק הועלה לאתר פרויקט בן-יהודה והוא נגיש לציבור הרחב. חיים אישייםקרישק היה נשוי למפיקה אסנת לויט,(1951-2023) ולזוג נולדו שתי בנות. בתו הגדולה יסמין שחקה בכמה קלטות ילדים ובסרטים "ימים של אהבה" ו-"גופה בחולות". תקופה קצרה היה נשוי (אזרחית) לאדריכלית ומעצבת-הפנים רחל אורבך. באביב 2018 רכש קרישק בית בקצרין ועבר להתגורר ברמת-הגולן. בקיץ 2020 נשא קרישק לאשה את חברתו ציפי (לבית עטר) לביא, חברת קיבוץ בית זרע. בבחירות לכנסת ה-25, הוצב קרישק במקום ה-74 ברשימת מרצ, שלא עברה את אחוז-החסימה. ספריו
קישורים חיצוניים
מכּתביו:
הערות שוליים
|
||||||||||
